E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ ויחי - שבת חזק - תשס"ב
חסידות
עבד פשוט ועבד נאמן
הת' זלמן משה אברהם
תלמיד בישיבה

במאמר ד"ה "ועבדי דוד" גו' תשמ"ו (מלוקט ה' עמ' רכ"א ואילך), באר מעלת מלכות בית דוד שהיא משבט יהודה לגבי מלכות בית יוסף, שלכן לעת"ל יהיה "ועבדי דוד מלך עליהם". ומוסיף, שמשמע שגם אז יש מקום שיהיו ב' ממלכות, שלכן יש צורך להבטחה מיוחדת ד"ועבדי דוד" כו', ומקשה מהי הסברא שלע"ל יהיו ב' ממלכות. וכן מהו תוכן ענינים אלו בעבודת האדם.

ובאות ו' מתרץ, דגם לע"ל יהיו ב' אופני העבודה דיהודה (מצוות), ויוסף תורה. ואדרבה, אז יהיה תכלית השלימות דלימוד תורה (יוסף)". ובזה הוא החידוש, דאעפ"כ "עבדי דוד מלך עליהם", מעשה גדול, שכל העבודות אז (גם לימוד התורה) יהיו באופן דמעשה וכפי', היינו למעלה מכל המיצרים וגבולים. וזהו גם הדיוק "ודוד עבדי" דוקא, שיהי' בבחי' 'עבד', 'עבד נאמן', תכלית השלימות, בחי' יחידה ליחדך, שיש רק הענין דיחיד בלי שום פניות", ועל התיבות "עבד נאמן" מצוין להמשך תרס"ו ע' ש"ח ואילך.

ובאות ח' ממשיך נקודה זו שלע"ל "לא רק שישיגו דעת בוראם כפי כח האדם", ובאופן דיחוד נפלא שאין יחוד כמוהו כו', אלא יתירה מזו, שיגיעו לבחי' "כמים לים מכסים", בחי' עבד נאמן שאינו מציאות בפני עצמו כלל. ע"כ תוכן המאמר.

ולכאו' צ"ע בהנ"ל, דבסה"מ תרס"ו שם מבאר מעלת ה"עבד פשוט" על ה"עבד נאמן", שמעלת העבד פשוט הוא שעובד מצד כפי' וקבלת עול, ואינו מציאות בפני עצמו כלל. משא"כ העבד נאמן, שנרגש בעבודתו מציאות העבד ותענוגו. ושם גופא מבאר שמעלת העבד פשוט היא מצוות, והעבד נאמן מעלתו היא לימוד התורה.

ולכאורה במאמר היה צריך להביא את העבודה דעבד פשוט ולא דעבד נאמן, דעבד פשוט דוקא הוא בדוגמת יהודה - הודאה, כפי', מצוות, ואינו מציאות בפני עצמו כלל. משא"כ עבד נאמן, שנרגש מציאותו ועבודתו בלימוד התורה, שכל, תענוג. וזהו ההיפך מההסברה במאמר, והוא ע"ד מעלת יוסף. ולמה מביא הדוגמא מעבד נאמן דוקא להסביר מעלת יהודה? ועוד שמציין להמשך בו מבואר חילוק זה?

ויש לבאר הנ"ל, ע"פ מה שמבואר בכ"מ, דעבד פשוט, העבודה שלו היא רק מצד האדון, ולא מצד העבד העובד. משא"כ עבד נאמן, עיקר הדגשתו הוא עצמו, דהיינו תענוג עצמו. וי"ל שבעבד נאמן ישנם ב' ענינים. א. שהוא עבד, וגדרו של עבד הוא שאין לו מציאות לעצמו כלל (כמובא בכ"מ בלקו"ש בשם הרשב"א); ב. שהוא נאמן, דהיינו שיש לו גם תענוג ו'געשמאק' בעבודתו. ובעצם "עבד נאמן" הוא חיבור של ב' קצוות אלו. ועוד יותר שה'געשמאק' והתענוג שלו בעבודתו הוא מצד קבלת עול. ע"ד המבואר במאמר ד"ה "ארבעה ראשי שנים הם" תשל"א (מלוקט ה' עמ' קע"ד), וז"ל: "וע"ד המבואר בהמשך תרס"ו, דזה שגם עבד פשוט [שעבודתו היא מצד עול האדון המוטל עליו] משתדל שהמלאכה שעושה תהי' לנוי ולתפארת לאדונו, הוא, לפי שגם עבד הפשוט יש לו תענוג בהעבודה, אלא שהתענוג דעבד הפשוט הוא [לא מצד ענינו ומציאותו של העבד, אלא אדרבה] מצד הביטול שלו, דלהיות שאינו מציאות לעצמו לכן התענוג של האדון הוא התענוג שלו" עכ"ל.

ובהמשך המאמר שם מבואר שזהו דוקא ע"י תורה "כי זה שקיום המצוות הוא באופן דקבלת עול, כעבד המקיים מצות המלך, הוא, מפני שהכוונה בענין המצוות היא, שהאדם יהי' מציאות שחוץ ממנו ית', ואעפ"כ יהי' בטל אליו. וע"י המשכת התורה בהמצוות ובהעבודה דקבלת עול, נרגש, דזה שהאדם הוא מציאות שחוץ ממנו ית', הוא, בכדי להשלים הכוונה העליונה. ועי"ז, הביטול דקב"ע הוא בכל מציאותו, היינו שגם זה שנעשה כמו מציאות לעצמו הוא בכדי להשלים הכוונה. ולכן המציאות שלו אינה סתירה להתענוג שיש לו בעבודתו, לפי שגם המציאות שלו היא בכדי להשלים הכוונה.

וי"ל שמשום עבודה זו נקרא בשם עבד נאמן משום שיש בזה את ב' הענינים ד"עבד" ו"נאמן" וכמבואר בשיחה דצום גדליה תשמ"ה (התוועדויות ח"א עמ' 88) "שעבודתו היא באופן של "עבד", וביחד עם זה - "נאמן", ועד שנעשה ענין אחד - "עבד נאמן". היינו, שעבודתו היא מתוך תענוג, עד לשלימות התענוג. וביחד עם זה - אינו מציאות לעצמו כלל, עד שאין זה התענוג שלו, כי אם תענוג האדון".

ובבירור יותר כתוב ב'אגרות קודש' דכ"ק אדמו"ר חי"א עמ' ק"כ (מכתב ג'תקד), "מי שהוא עבד נאמן, שהקבלת עול שלו מביאתו לתכלית התענוג, וכמבואר בכ"מ, ומהא בהמשך רס"ו". וכן מבאר ברשימת שמחת בית השואבה תרצ"ב, אטוואצק (רשימות חוברת ז' עמ' 50-59), "יודא-הודאה וקבלת עומ"ש (תו"א יודא אתה), שזהו יסוד וראשית העבודה, עבודת עבד, עבד פשוט. וגם תכלית וסוף העבודה, עבד נאמן, משה עבדי, למט' ולמע' מטו"ד (כ' בחי' עבד, לקו"ת סוף באור לא הביט ונסמן שם. המשך רס"ו). ומובן בפשטות, שכן למד הרבי הגדר דעבד נאמן המבואר בהמשך תרס"ו וכפי הביאור הנ"ל. (ועי' עוד התוועדויות תשמ"ח ר"ג עמ' 49 בחיבור שני הקצוות דעבד נאמן ועבד פשוט.

ולפי כל הנ"ל מבואר היטב למה מביא דוגמא במאמר "ודוד עבדי" הנ"ל דוקא מעבד נאמן. ואדרבה, הרי זה מתאים יותר לתוכן הענין דהמאמר, דבמאמר מבואר שאחרי השלימות בעבודה דלימוד התורה (יוסף), יהיה ביחד עם זה והוספה לזה המעלה דיהודה - קב"ע - מצוות, ועוד יותר שלימוד התורה - התענוג בעבודתה' יהיה בנוי ומצד הקב"ע, וזהו ע"ד המעלה דעבד נאמן, שיש בו שני הענינים דעבד (עבד פשוט) ונאמן (תענוג ומצד מציאותו), ובעבד נאמן שניהם מתחברים יחד - ולכן הרבי מביא דוגמא דוקא מעבד נאמן שיש בו מקום לשני האופנים (דיוסף ויהודה), ובכל זאת "ועבדי דוד מלך עליהם", שבמעלת העבד נאמן הוא דוקא מצד הקב"ע והתכלית דקב"ע.

וזהו גם מה שמביא בסוף המאמר, שלע"ל יהיה חיבור ב' הענינים דיהודה ויוסף, דבנוסף להמעלה דלימוד התורה שפועל יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו כו' - יהיה עוד יותר - המעלה דעבד נאמן, שמצד אחד יש לו תענוג מעבודתו, ומצד שני אין לו מציאות לעצמו כלל, שעבודתו בתענוגים היא דוקא מצד הקב"ע שלו, שהוא חיבור בתכלית של ב' העבודות דעבד פשוט ועבד נאמן, בעבד נאמן.

וצ"ע, איך ביאור הנ"ל מתאים עם פשטות הביאור דהמשך תרס"ו, דסו"ס העבד פשוט, מעלתו היא בביטולו, משא"כ בעבד נאמן נרגש בו איזשהו מציאות לעצמו. ואבקש מהקוראים להעיר בזה.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות