בגליון הקודם (תתעח ע' 9) הובא מ"ש בשו"ת ויצבר יוסף (סי' מה) דהא דנודע מפי ספרים בשם האריז"ל (מובא בס' עמודי' שבעה עמוד הד' דרוש כ"א) דלע"ל הלכה כבית שמאי ה"ז רק בהלכות שב"ש לחומרא וב"ה לקולא אבל כשב"ש אינו לחומרא לא, ומבאר דכיון שהטעם בזה הוא דלע"ל יהי' מעלת הגבורות על החסדים (כפי שמובא שם) לכן תהי' אז ההלכה לחומרא כבית שמאי, אבל בהלכות אלו דב"ש אינם לחומרא לא, והובא שם שיחת ערב חנוכה תש"נ (נדפס גם בס' מגולה לגאולה ע' 203) לגבי הדלקת נר חנוכה, דלע"ל דהלכה כב"ש במילא נר ראשון מדליק שמונה וכו' עיי"ש, הרי דסב"ל להרבי דהלכה כב"ש גם בפלוגתות אלו דב"ש אינו לחומרא.

ולכאורה י"ל בזה ע"פ מ"ש באגרות קודש כרך א' ע' פ' שהרבי ביאר שם פלוגתת ב"ש וב"ה בנוגע להדלקת נרות חנוכה דלשיטתם קאי דב"ש לחומרא וב"ה לקולא וזלה"ק: "דהנה שיטות שמאי והלל בעבודת האדם לקונו נתבארו בשבת (לא, א) שמאי לחומרא והלל לקולא. ולכן מי שיצה"ר טימא את מקדשו ובא ליטהר ולהכנס תחת כנפות השכינה, הנה לב"ש תחילת ועיקר העבודה הוא בסור מרע, ובערת הרע מקרבך. וכשמתחיל בעבודה הרע בתוקפו, ונזקק ליגיעה גדולה ואור רב ודורשין ממנו יגיעה כזו, אבל מיום ליום הרע פוחת והולך ובמילא א"צ לאור גדול כביום א', ודוגמא לזה: פרי החג שמקריבים אותם כנגד או"ה שלא יצדה (ל' צדיא ורקניא) העולם מהם (ילקוט שמעוני ס"פ פנחס) אלא יהפכו לטוב ומיום ליום פוחת והולך הרע שבהם ולכן א"צ כבר למספר קרבנות גדול כ"כ.. אבל ב"ה אומרים שתחילת הכל צריך להכנס תחת כנפי השכינה אף שעדיין הרע בתוקפו אצלו, ויתחיל בעבודתו בענינים של ועשה טוב, עבודה בקדש ממש ומצוה גוררת מצוה, ומעלין בקדש, שמעט מעט יוסיף אומץ להיות מוסיף והולך, עד שיודה ויהלל לשמו הגדול, שימחה זרעו של עמלק ויהי' השם גדול ושלם (עי' תוד"ה ועונין ברכות ג, א)". עכלה"ק, דלפי"ז י"ל דגם בפלוגתא זו אמרינן דלע"ל הלכה כב"ש כיון שיסוד פלוגתתם נובע מחומרא וקולא, משא"כ בשאר פלוגתות היכא דב"ש אינו לחומרא לא.

אבל ראה אגרות קודש כרך י"ד (ע' שכא) במכתב כ"ט טבת תשי"ז שכתב וזלה"ק: "והרי זהו ערב חדש בו ראש השנה לאילנות אשר האדם עץ השדה ובפרט לדעת ב"ש הרי זהו ערב ראש השנה זה וכדבריהם במשנה, ונוסף על הנודע אשר אלו ואלו דא"ח ראה לקו"ת במדבר נ"ד ג' אשר לע"ל הלכה דוקא כב"ש". עכלה"ק, (ובגליון תתיב הביא הגרי"י שי' קופרמאן שכן איתא גם במאמר ד"ה ארבעה ר"ה הן תשל"ז, וגם אגרת הנ"ל) ובזה בפשטות לא פליגי בענין קולא וחומרא ומ"מ מבואר בזה דלע"ל הלכה כבית שמאי.

לכאורה משמע שישנם ב' טעמים למה לע"ל הלכה כב"ש.

ולכאורה יש לומר דאין הכי נמי לפי טעם הנ"ל (ובמקדש מלך בראשית יז, ב, בשם האריז"ל ולקו"ת קרח נד, ב ורשימות חוברת קסט ע' 13) דלע"ל הלכה כב"ש משום: "כי אז יתעלה בחי' הגבורות" מסתבר לומר כמ"ש בויצבור יוסף שזהו רק במקום דבית שמאי מחמיר.

אכן לפי מ"ש ב'תוס' חדשים' ריש מס' אבות בשם הגה"ק רלוי"צ מברדיטשוב זצוקללה"ה וז"ל: "שמעתי בשם הרב הג' אב"ד מניקלשפורג על משנה ב"ש במקום ב"ה אינו משנה, כי מדריגת ב"ש היא גדולה ממדריגת ב"ה, ולכן כשבוא הגואל ב"ב אז יהי' הלכה כב"ש לכך עתה בזה העולם הלכה כב"ה כי מדריגת ב"ש היא למעלה מזה העולם ואין זה העולם יכול לסבול אותו, וזה הרמז שב"ש במקום ב"ה אינו משנה אינו שלם במדריגתו". עכ"ד. ועד"ז כתב בס' ערבי נחל פ' אמור דרוש ה' עיי"ש, הנה הכא לא הוזכר שזהו משום הענין דגבורות והחומרות, אלא משום מדריגת בית שמאי בכלל שהוא למעלה מן עוה"ז וכיון שאז יתעלה העולם למדריגת ב"ש לכן הלכה כמותו.

וכן לפי מ"ש בקונטרס 'דברי סופרים' (סי' ה' אות טז) שביאר הטעם דלע"ל הלכה כב"ש, וז"ל: "דהא ב"ש מחדדי טפי והאמת כדבריהם, אלא דבזמן הזה אין אנו יכולים לירד לסוף דעתם כמו שאמרו (עירובין יג, ב, וש"נ) גלוי וידוע שאין בדורו של ר"מ כמותו אלא שלא יכלו לעמוד על סוף דעתו1 ומשום הכי אין הלכה כב"ש דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, אבל לעתיד לבוא שיקויים הכתוב ומלאה הארץ דעה, יתברר שהאמת כב"ש, וע"כ יהי' הלכה כמותם, ומ"מ עתה אף שידוע לנו שהאמת כדבריהם אין הלכה כמותם כיון שלפי דעתנו והשגתנו שיש לנו עתה נראה יותר כב"ה". עכ"ל. דלפי זה נמצא ג"כ שאין זה משום מעלת הגבורות דלע"ל, אלא משום דאז יוכלו לעמוד על דעת ב"ש, ולפי"ז מסתבר לומר שכן יהי' בכל הפלוגתות דב"ש וב"ש אפילו אם ב"ש הוא לקולא.

לע"ל הלכה כר"מ וכרשב"י

ודוגמא לזה יש להביא במה שכתב בס' 'מדרש פנחס' להרה"ק ר"פ מקאריץ זצ"ל (י, א אות נג, מובא בס' 'מגדים חדשים' עירובין יג, ב) דבעולם הזה אין הלכה כרבי מאיר, אבל בימי המשיח ב"ב תהי' הלכה כרבי מאיר עיי"ש. ופשטות טעמו שם הוא כפי שאמר לעיל דרק בזמן בזה אין יכולים לעמוד על סוף דעתו כנ"ל הגמ' דעירובין, משא"כ בימות המשיח יוכלו לעמוד על דעתו, ואח"כ ביאר זה עפ"י קבלה דר"מ הוא בבחי' ארוך שאין שם ימין ושמאל ואין שם שכר ועונש, לכך בעוה"ז אין הלכה כר"מ דבעוה"ז צריך להיות שכר ועונש אבל בימי המשיח ב"ב יהי' הלכה כר"מ עיי"ש.

ועי' גם בסדר הדורות (ע' שמאי סוף אות ב) שהביא מס' ויקהל משה (דף מב ודף נד) שלע"ל יהי' הלכה כבית שמאי וכרבי שמעון בן יוחאי, ובס' תפארת שלמה פ' שופטים (על הפסוק כי יפלא ממך) כתב דמי לנו גדול מרבי שמעון בן יוחאי ומדוע אין הלכה כמותו? אך האמת בזה כי לפי גודל מעלת רשב"י גבוה מאד לכן בעוה"ז בעת כזאת אינו באפשר שיהי' הנהגת העולם כמותו אבל לעתיד כאשר יהי' מלאה הארץ דעה אז יהי' הלכה כמותו, וז"ש הליכות עולם אל תקרי הליכות אלא הלכות, שההלכה היא לפי ההליכה של העולם לפי מדריגת ומעלת עוה"ז, לכן עתה אין העולם ראוי להתנהג לסבול עוצם קדושתו של רשב"י. עכ"ד.

וראה בס' היקר שי"ל ז"ע מהרה"ת הרה"ח ר' שמואל הלוי שי' העבער 'אפריון לר"ש' ריש פ"ה שהביא בענין זה הגמ' מנחות ד, א: "כלום הגענו לסוף דעתו של ר"ש" דזהו ע"ד דאמרינן לגבי ר"מ.

ועד"ז איתא בפי' המלבי"ם ר"פ חוקת בתורה אור וז"ל: כתב האריז"ל שמה שאין הלכה כבית שמאי וכרבי שמעון בן יוחאי הוא מפני גודל מעלתם שלא עסקו בתורת העוה"ז כלל רק בתורת עולם האצילות כי התורה מתפשטת בכל עולם ועולם והם נפרדו מן העוה"ז ועסקו בתורת השכליים הנפרדים, והתורה כפי סודותיה בעולמות עליונים משונים מכפי ענינה בעולם הגופים, ואמרו שבשמים פוסקים כב"ש וכרשב"י, ושכן יפסקו ההלכה לעת"ל כשיתפשטו הנפשות מן הגופים שאז תהי' ההלכה למטה כמו שהוא בעולם העליון ועז"א תורת חדשה מאתי תצא שתהי' התורה למטה כמו שהיא אתי למעלה עיי"ש, הרי שכתב טעם אחד על בית שמאי ורשב"י, וברשב"י אין הטעם משום חומרא דוקא, הרי מוכח לפי דבריו שכן הוא גם לפי בית שמאי.

ועי' בס' 'אהבת יונתן' בהפטרת אחרון של פסח (בד"ה באופן אחר) שכתב וז"ל: "איזו מחלוקת שסופה להתקיים זו מחלוקת הלל ושמאי, דבזהר איתא לעתיד יפסקו הלכה כבית שמאי דאלו ואלו דברי אלקים חיים כו' וזהו מאמרם (אבות פ"ה מי"ז) איזו מחלוקת שסופה להתקיים מחלוקת בית שמאי ובית הלל דלעתיד יפסקו כמותם", וכן פי' החיד"א בפתח עינים ובזרוע ימין אבות שם, ובס' 'ביאורים לפרקי אבות' מהרבי עיי"ש, אלא דיל"ע במ"ש הגר"י אייבשיץ שכן איתא בזהר, דבכ"מ הובא כן בשם האריז"ל, וראה גם בס' 'שערי זהר' להגר"ר מרגליות ז"ל עירובין יג, ב, מ"ש בענין זה דלע"ל הלכה כב"ש, ופירש עפ"ז המשנה דסוף עוקצין עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות דקאי על ש"י פלוגתות דב"ש וב"ה עיי"ש, ובספרו מרגליות הים סנהדרין קט, ב, אות ו', ומשמע שם דנקט ג"כ דלע"ל הלכה כב"ש בכל הפלוגתות לא רק במקום שב"ש לחומרא.

אלא דבקונטרס 'תורה חדשה מאתי תצא' אות י"ג ביאר דגם הא דב"ש מחדדי טפי שייך לעניני בירור שבעולם דכיון שהתורה אצלם באופן נעלית יותר לכן יכולים לברר גם רע הנעלם וכו' ולכן אף דב"ה מתירים הם אוסרים כי לפי דרגתם הנעלית בלימוד התורה שייך בירור גם בזה עיי"ש, ולכאורה משמע דגם הא דמחדדי טפי קשור עם חומרות דוקא, אבל אפ"ל ששם נחית לבאר רק הקשר בשיטת ב"ש בכלל דמחמרי משום דמחדדי טפי, אבל י"ל דגם שאר הפלוגתות שב"ש אינו לחומרא קשור עם דרגת הלימוד של ב"ש ולע"ל שיתעלה העולם הלכה כמותם גם בזה.

ובגליון הקודם הובא שיחת ש"פ וישלח תשנ"ב שאמר הרבי בנוגע להדלקת נר חנוכה שגם לאחרי הגאולה האמיתית והשלימה יקיימו את כל פרטי הדינים בנרות חנוכה שמדליקים על פתח ביתו מבחוץ וכו' - "ואז תהיה ג"כ השלימות דמוסיף והולך מיום ליום וכו'", דמפשטות הלשון בשיחה נראה דהכוונה גם כפשוטו שגם לעת"ל ידליקו ביום הראשון נר א', ועד שביום השמיני ידליקו ח' נרות וכדעת ב"ה וכנהוג בזמן הזה ולא כהנ"ל, הנה לפי מה שנת' די"ל שהם ב' שיטות שתלויים לפי ב' טעמים הנ"ל, אולי אפשר לומר דב' השיחות הם לפי ב' השיטות, או אפשר לומר דשם נקט כהצד דבתחילת ימות המשיח עדיין לא ישתנה הדין כבית הלל, ואיירי התם בנוגע לתחילת ימות המשיח.