E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ וארא - תשנ"ט
פשוטו של מקרא
ונראה מה יהיו חלומותיו [גליון]
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

בגליון ז' ש"פ מקץ – חנוכה הבאתי פירש"י בפרשת וישב ד"ה ונראה מה יהיו חלומותיו (לז,כ): א"ר יצחק מקרא זה אומר דרשני רוח הקודש אומרת כן הם אומרים ונהרגהו והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו נראה דבר מי יקום שלכם או שלי. וא"א שאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו שמכיון שיהרגהו בטלו חלומותיו, עכ"ל.

ושאלתי, הרי כן דרכם של בני אדם לדבר, ואם כן מהו הכרחו של רש"י לפרש ש"רוח הקודש אומרת כן".

ועל זה העיר הרב י. וו. בגליון ח ש"פ ויחי – שבת חזק, וז"ל:

מה שיש לומר בהבנת פירוש רש"י להסיר שאלתו הנ"ל. שאם לפי דרכם של בני אדם הי' בא הדיבור ונראה מה יהיו חלומותיו בסמיכות לסיום פסוק הקודם הנה בעל החלומות הלזה בא ובהמשך אחריו ועתה נראה מה יהיו חלומותיו לכו ונהרגהו…

ועי"ז שהכתוב קובע דיבור הנ"ל בסיום הפסוק הוא ההוכחה בפרש"י שאין דיבור זה חלק מדברי האחים, עכ"ל.

והנה מה שכתב הרב י. וו. הוא קרוב למה שכתב המשכיל לדוד, וז"ל:

"ההרגש הוא דאין דברים הללו נמשכים אחר ואמרנו חי' רעה אכלתהו דמשמע דאם מה שיאמרו חי' וכו' בזה יראו מה יהיו חלומותיו ואין לזה טעם דהכי הול"ל ועתה לכו וכו' באחת הבורות ונראה מה יהיו חלומותיו ובתר הכי לכתוב ואמרנו חי' רעה וכו' לכך פי' שהם לא אמרו ונראה וכו' אלא לכו וכו' עד אכלתהו. ומונראה ואילך הכתוב מסיים כלומר דרוח הקודש השיבה כן". עכ"ל.

ובאמת העתקתי לשון המשכיל לדוד בגליון הנ"ל, אבל כתבתי שם שאי אפשר לפרש הכרחו של רש"י כמו שפירש הוא מאחר שרש"י בעצמו כותב מהו הכרחו דהיינו "שמכיון שיהרגהו בטל חלומותיו". ואם כן, כן הדבר גם בנוגע לתירוצו של הרב י. וו. תירוצו הוא תירוץ טוב אבל לא זה מפרש רש"י.

ואולי אפשר לתרץ כמו ששמעתי מאחדים שתירצו שהיות המדובר כאן בנוגע שבטי י-ה, בודאי לא דברו כסתם בני אדם.

פשוטו של מקרא
בפרש"י ד"ה רב עוד [גליון]
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

בגליון האחרון [תשסו] הבאתי פירש"י בפרשת ויגש ד"ה רב עוד (מה, כח): רב לי עוד שמחה וחדוה הואיל ועוד יוסף בני חי, עכ"ל.

אחד מהשאלות ששאלתי שם הוא שלפי פרש"י חסרים כמה תיבות בפסוק, דהיינו "(רב) לי (עוד) שמחה וחדוה הואיל ו(עוד יוסף בני חי)" (ארבע תיבות ואות אחת. ולמה לא אמר רש"י שמקרא קצר הוא, על דרך שאומר בכמה מקומות כשחסר תיבה אחת במקרא.

כשעיינתי קצת בענין זה ראיתי דבר תמוה, שיש קרוב לעשרה פעמים (מה שמצאתי) שרש"י מפרש שהמקרא חסר או קצר הוא, בספר בראשית בלבד. ולאידך גיסא, יש קרוב לעשרה פעמים שרש"י מוסיף תיבה או תיבות בכתוב בפירושו בלי להדגיש ולפרש שהמקרא חסר או קצר.

ולשלימות הענין, אעתיק להלן כל פירושי רש"י (שמצאתי) שרש"י מדגיש ואומר שהמקרא חסר או קצר. וגם המקומות שרש"י בפירושו מוסיף תיבה או תיבות בפסוק בלי להדגיש שהמקרא קצר וכו'.

המקומות שרש"י מפרש:

1] רש"י ד"ה לכן כל הורג קין (ד,טו): זה אחד מן המקראות שקצרו דבריהם ורמזו, ולא פירשו וכו'.

2] רש"י ד"ה עשה את האדם (ט,ו): זה מקרא חסר וצריך להיות עשה העושה את האדם וכן הרבה במקרא.

3] רש"י ד"ה ולא נשא אותם (יג,ו): … ולשון קצר הוא וצריך להוסיף עליו כמו ולא נשא אותם מרעה הארץ וכו'.

4] רש"י ד"ה ישקו העדרים (כט, ב): משקים הרועים את העדרים והמקרא דבר בלשון קצרה.

5] רש"י ד"ה וכל יש לו (לט,ד): הרי לשון קצר. חסר אשר.

6] רש"י ד"ה ראו הביא לנו (לט, יד): הרי זה לשון קצרה הביא לנו ולא פירש מי הביאו ועל בעלה אומרת כן.

7] רש"י ד"ה השיב על כני (מא,יג): פרעה הנזכר למעלה כמו שאמר פרעה קצף על עבדיו הרי מקרא קצר לשון ולא פירש מי השיב לפי שאין צריך לפרש מי השיב מי שבידו להשיב והוא פרעה וכן דרך כל מקראות קצרים על מי שעליו לעשות הם סותמים את הדבר.

8] רש"י ד"ה עד כי חדל לספור: עד כי חדל לו הסופר לספור וה"ז מקרא קצר.

9] רש"י ד"ה ויגד (מח,ב): המגיד ליעקב ולא פירש מי והרבה מקראות קצרי לשון.

קודם שאעתיק המקומות שאין רש"י מפרש שהמקרא הוא לשון חסר או קצר נעכב כאן על שתי שאלות.

א] רש"י אומר בד"ה השיב על כני (הנ"ל – 7) "… ולא פירש מי השיב לפי שאין צריך לפרש מי השיב מי שבידו להשיב והוא פרעה".

מפירש"י זה משמע שיש טעם (על פי פשט) למה מקצר הכתוב, ולפי זה למה לא פירש רש"י הטעם בכל שאר מקומות הנ"ל.

וממה נפשך אם צריכים טעם על זה למה לא פירש רש"י הטעם בשאר מקומות, ואם אין צריכים טעם על זה, רק שכן דרך המקראות למה צריך רש"י לפרש טעם כאן.

ולדוגמא בפרש"י ד"ה ראו הביא לנו (הנ"ל – 6) אומר רש"י "ולא פירש מי הביאו" ואינו מסיים "לפי שאין צריך לפרש", כי באמת הי' הכתוב צריך לפרש, רק שדרך הכתוב לדבר בלשון קצרה.

ולכאורה אין זה מתאים אם זה שרש"י מסיים בד"ה השיב על כני (הנ"ל) "על מי שעליו לעשות הם סותמים", שמשמע שדוקא באופן זה סותם הכתוב.

ואם נאמר שגם בד"ה ראו הביא לנו (הנ"ל) כוונתו של רש"י שרק פוטיפר הי' לו היכולת להביא עבד לביתו שהרי הוא הי' הבעל הבית, ולכן קיצר הכתוב, אם כן, למה לא פירש רש"י שם מה שפירש בד"ה השיב על כני.

ב] ברש"י ד"ה בראשית ברא: … ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת כמו (איוב ג,ט) כי לא סגר דלתי בטני ולא פירש מי הסוגר. וכמו (ישעי' ח,ד) ישא את חיל דמשק ולא פירש מי ישאנו. וכמו (עמוס ו,יב) אם יחרוש בבקרים ולא פירש אם יחרוש אדם בבקרים. וכמו (ישעי' מו,י) מגיד מראשית דבר אחרית דבר, עכ"ל בנוגע לעניננו.

וצריך להבין, נוסף לכמה דיוקים שם בפירש"י על אתר, אינו מובן, שהרי כנ"ל יש תשעה פעמים שרש"י מפרש בספר בראשית הענין של מקרא קצר או חסר ורש"י שם בפרשת בראשית אין מביא אפילו ראי' אחד מספר בראשית.

המקומות שאין רש"י מפרש:

1] פירש"י ד"ה ויעתק משם (יב,ח): אהלו.

2] פירש"י ד"ה ולאברם הטיב (יב,טז): פרעה בעבורה.

3] פירש"י ד"ה ויתן לו (יד,כ): אברם.

4] פירש"י ד"ה בעבור תהי' לי (כא, ל): זאת.

5] פירש"י ד"ה ותוכל (לב, כט): להם.

6] פירש"י ד"ה לא נכנו נפש (לז,כא): מכת נפש זו היא מיתה.

7] פירש"י ד"ה ויעל על גוזזי צאנו (לח,יב): ויעל תמנתה לעמוד על גוזזי צאנו.

8] פירש"י ד"ה ותלה (מז,יג): כמו ותלאה לשון עייפות כתרגומו וכו'.

ועיין בתרגום אונקלוס שם שמתרגם ואשתלהי עמא דארעא דמצרים ועמא דארעא דכנען מן קדם כפנא.

הרי שלפי פירש"י הי' צריך לכתוב … ותלה אנשי (או יושבי) ארץ מצרים ואנשי (או יושבי) ארץ כנען מפני הרעב.

9] פירש"י ואת העם העביר (מז, כא): יוסף מעיר לעיר וכו'.

10] פירש"י ולבנים אומרים לנו עשו (שמות ה, טז): הניגשים אומרים לנו עשו לבנים.

פשוטו של מקרא
בפרש"י ותשב באיתן קשתו (ויחי מט,כד)
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

בפירש"י פרשת ויחי ד"ה ותשב באיתן קשתו (מט, כד): … זאת היתה לי מידי הקב"ה שהוא אביר יעקב ומשם עלה להיות רועה אבן ישרא' עקרן של ישראל ל' אבן הראשה ל' מלכות. ואונקלוס אף הוא כך תרגמו וכו'. ובפירש"י ד"ה אבן ישרא' (שם): לשון נוטריקון אב ובן אבהן ובנין יעקב ובניו, עכ"ל.

משני פירושי רש"י אלו משמע לכאורה שמפרש כהתרגום, וכמו שאומר בד"ה הראשון ואונקלוס "אף הוא כך תרגמו". וכן בד"ה השני מביא לשון התרגום.

ואם כן, למה פירש רש"י בד"ה הראשון אבן ישראל עקרן של ישראל לשון אבן הראשה. ולכאורה פירוש זה הוא פירוש אחר מלשון התרגום אבהן ובנין, אב ובן שרש"י מביא בד"ה השני. ומה מכריח רש"י לפרש זה. ומהו הפירוש "ומשם עלה להיות רועה (אבן ישרא') לפי פירוש זה. וכי הי' יוסף רועה רק חלק ועיקר של ישרא', הרי הי' רועה כל ישרא' מגדול ועד קטן. וכמו שמפרש רש"י בעצמו בד"ה השני אב ובן יעקב ובניו.

פשוטו של מקרא
בפרש"י ותשב באיתן קשתו (ויחי מט,כד)
הרב אפרים פיקרסקי
מנהל – ביהמ"ד

לולא דמסתפינא הייתי אומר דמ"ש ברש"י "ואונקלוס אף הוא כך תרגמו", הוא קטע חדש, ולא המשך על מ"ש תיכף לפני"ז "לשון מלכות ואף אונקלוס וכו'".

ז.א. שאין הכוונה שאונקלוס תרגם לשון מלכות, אלא שרש"י בא לומר שמה שפי' על "ויפזו זרועי ידיו" (הד"ה של רש"י זה) שהוא מלשון פז הנה אונקלוס ג"כ פי' (כל' הכתוב) עד"ז. ז.א. שרש"י מסיים פי' במלים "לשון מלכות".

ואח"כ מתחיל קטע חדש ואונקלוס וכו' וממשיך לפרש הכתוב מתחיל מן תיבות ותשב עד סיום הפסוק כפי' האונקלוס וד"ה אבן ישראל אין ד"ה חדש מפרש"י רק המשך איך אונקלוס תרגם הפסוק.

והפי' רעה אבן ישראל לפי רש"י (ולא אונקלוס) הוא שהוא הי' רעה (וגם) אבן ישראל [המלך של (בני) ישראל] ואף שיש בזה כמה דחוקים וכו' מ"מ כללות הפי' מתיישב יותר עפי"ז.

Download PDF
תוכן הענינים
רשימות
לקוטי שיחות
אגרות קודש
נגלה
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות