E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ וארא - תשנ"ט
הלכה ומנהג
הדחה קמייתא אי צ"ל סמוך למליחה [גליון]
הת' מנחם מענדל חיטריק
ר"מ בישיבת צעירי השלוחים, עיה"ק צפת ת"ו

בגליון תשסג העירו כמה מהת' שיחיו באחד מהפרטים בדיני מליחה, ובגליון תשסו העיר ע"ז ש"ב שיחי', ולפי שיש במה שנכתב כמה פרטים הצריכים בירור, יש להוסיף בזה הנלענ"ד (ואצ"ל שהוא רק להלכה ולא למעשה).

והדברים סובבים על מש"כ המחבר ורמ"א ריש סי' סט, וז"ל: צריך להדיח הבשר קודם מליחה (ואם הדיחו הטבח א"צ להדיחו בביתו) ואם אחר שהדיח חתך כל נתח לשנים או לג' (או שהסיר טלפי הרגלים לאחר ההדחה) צריך לחזור ולהדיחם.

ונקודת הדברים היא; שהנה מצינו כמה וכמה טעמים להדחת הבשר קודם המליחה, שלדעת הר"ן, המשמרת הבית והי"א שמביא במרדכי ההדחה היא לרכך הבשר (וראה בפתיחה להלכות מליחה מהפמ"ג שמחלק בין טעם הר"ן והי"א, שלהר"ן צריך לרכך את החתיכה רק על פניה, ואילו לדעת הי"א יש לרכך את כל החתיכה, אבל בש"ך ובשאר פוסקים אין מחלקים ביניהם, ומחשבים אותם לטעם אחד), ודעת המרדכי, הרא"ה, הסמ"ק, הרא"ש, ההגמי"י ועוד, שטעם ההדחה הוא כדי להעביר לכלוך הדם מהבשר (אם כי בכל אחד מהם יש תוספת ביאור על פני חבירו, ואכ"מ).

ובדין זה שהביא הרמ"א שאם הדיחו הטבח, א"צ להדיחו שוב בביתו. כתבו הת' בגליון תשס"ג, שלכאורה הדברים אמורים רק לדעת המרדכי ודעימי' שס"ל שטעם ההדחה הוא כדי להעביר הלכלוך מהחתיכה, אבל לטעם הר"ן שהוא כדי לרכך החתיכה, עד שידיחנו הטבח ויבוא למלחו, יתקשה הבשר ולכן צריך להדיחו שוב.

וש"ב הנ"ל כתב שהכוונה במילת "קודם" היא בזה שצריך להקדים הדחה למליחה, אבל לא שמיד לאחר ההדחה צ"ל מליחה. שכן לא ברור כאיזה מהטעמים ס"ל להרמ"א. ועוד שהצ"צ כתב שהרמ"א ס"ל כטעם הר"ן, ואעפ"כ כתב הרמ"א את דין הדחת הטבח שמועלת. ועם כל זה כדאי הדבר שלא ישהה הבשר כ"כ שכן בבשר יבש לא ימס המלח ולא יפעל פעולתו, להוציא הדם, והביא כמה ראיות ע"ז. ע"כ.

ולכאורה יש לעיין בכ"ז.

א) בנוגע לעצם השאלה אם הדין של הדיחו הטבח הוא גם לדעת הר"ן, והיינו אם פעולת השריה נשארת אף לאחר זמן, יש לומר וכדלקמן:

לכאורה נראה שהדין הוא פשוט ממה שהביא הב"י סי' סט בשם האגור, ואח"כ גם בשו"ע סי' סט, יג לענין בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה: ואם שרו אותו במים תוך השלשה ימים יכול להשהותו עוד שלשה ימים אחרים פחות חצי שעה. דהיינו שאם שהו את הבשר במים אינו מתקשה עד משך זמן של שלשה ימים.

וכתב בט"ז שם שאם רק הודח בהעברה בעלמא, אזי בהוציאו ממנו הגידין צריך הדחה שניה. וכתבו בפוסקים שאם הודח באופן המועיל (חצי שעה או פחות, תלוי בדעות הש"ך והט"ז ועוד) אזי ההדחה ההיא מועלת ולא צריך עוד הדחה. ובפרט שנו"כ השו"ע לא הזכירו מזה כלום.

וראה גם באו"ה כלל ב דין ג, שכתב: "בדין אם נקרו הבשר אז מותר לבשלו .. אפילו ששפכו עליו מים פעם אחת בהעברה .. ומ"מ צריך אז אח"כ הדחה אחרת קודם המליחה לקדירה", אבל אח"כ מביא "שאם הודח הבשר בשריה טובה מותר אז לנקרו .. לפי שנתרכך הבשר תוך שלשה ימים ולא נתקשה הדם.." ואינו מזכיר שצריך הדחה שוב, כמו שכתב בדין שלפני זה.

ומוכח מזה לכאורה, שהדחה מועלת לג' ימים (פחות חצי שעה).

והדחה זו המדוברת כאן היא מטעם ריכוך, כמש"כ הפמ"ג בשפ"ד ס"ק נג בסופו.

וראה ביד אברהם, על דברי הט"ז ס"ק לג, שס"ל שצריך גם הדחה שניה קודם המליחה, אם נתייבש, ואעפ"כ הדחה זו היא רק הדחה מועטת, עיי"ש. (וראה גם מש"כ אדה"ז בדין זה, והובא בצ"צ בפס"ד יו"ד סט, יג. וכן מש"כ דודי הרה"ג הרא"ל ז"ל קפלן בספרו "פסקי אדה"ז בהלכות איסור והיתר", במקומו).

ואע"פ שהדחה מועלת לשמור שהבשר יהיה מרוכך (ולכהפ ש) לא יתקשה, לכתחילה יש למלוח בעודו לח, שאז ימס המלח. וכמ"ש באו"ה כלל א דין ה: "מניחין הבשר [אחרי ההדחה] כדי שיזובו המים .. קודם המליחה, כדי שלא ימס המלח מיד מתוך רוב המים .. אך לא ימתין עד שיתנגב הבשר דאז לא היה נמס המלח כולו ולא היה מוציא הדם היטב, אלא בעוד שהוא לח הרבה ימלחנו. והיינו לכתחילה". וכמו שכתב במשמרת הבית (ב"ג ש"ג עג ע"א) וז"ל: "והפי' הנכון ב(מליחה) [בהדחה] ראשונה כדי שיתלחלח הבשר וידבק בו המלח וגם הבשר יהא נוח יותר לפלוט את דמו"

אבל בדיעבד אפילו אם מלח בשר יבש ממש ולא מלח מיד בעודו לח ובמילא לא ימס המלח כל כך, כתב בפמ"ג מש"ז ס"ק ד: "ועיין משמרת הבית (ב"ג ש"ג עג. סוד"ה אמר הכותב ופי') כי אם לא יתלחלח המלח לא יוציא דם, ויראה דיעבד אם נתייבש מאוד אחר הדחה יש להתיר כ"ש אנן קיימא לן עיקר הטעם משום ריכוך או דם בעין, [ולא כדי שיתלחלח המלח. מ"מ] ובהפסד מרובה מתירין בסעיף ב [אם מלח ולא הדיח תחילה] יש להתיר כאן בלא הפסד מרובה". והיינו שאפילו לדעת הר"ן ודעימי' שטעם ההדחה היא משום ריכוך פסק הפמ"ג שמותר בהפ"מ (אם כי הדבר צריך ביאור, דא"כ כשאין הבשר מרוכך, כי נתייבש מאוד הרי מה הועילו בתקנת השריה וההדחה, אם לא שנאמר (כמ"ש ש"ב) שהריכוך נשאר אפי' לזמן רב, וצ"ע) וראה גם בחוו"ד חידושים ו, שכתב בזה ג"כ שמותר בלא הפסד וסיים: "ואפשר דשם [כשמתירים בלא הדחה תחלה] גם כן מיירי שהבשר קצת לח אבל כשהוא נגוב לגמרי אפשר דאסור לעולם בדיעבד", ובאחרונים האריכו בזה, ואכ"מ.

(ולהוסיף: בשו"ת צ"צ יו"ד סי' נו כתב באריכות, בדין בשר קפוא שלא נמלח ורק הודח, מה דינו. והביא ראה מספר תורת יקותיאל סי' סט סעיף ד, שמקשר בין שני עניני ההדחות, דטעם הדחה הא' שקודם המליחה היא כדי לרכך הבשר והדחה זו ששומרת את הבשר מרוכך עוד ג' ימים, אחד הוא. (אבל ראה שם מסקנתו שנוטה להחמיר בכ"ז). אבל ראה המובא בשו"ת צ"צ שם בשם שו"ת תשואות חן, שמחלק בין ההדחה שקודם המליחה שהיא כדי לרכך הבשר, להדחה זו שהוא רק שלא יתקשה, ואכ"מ).

אבל איך שלא יהיה, ברורים הדברים לכאורה, שאין צריך מליחה סמוך ממש להדחה, כי שריה מועלת לרכך הבשר לזמן מרובה, והדין שהביא הרמ"א, ש"אם הדיחו הטבח שוב אי"צ להדיחו בביתו" הוא אף לטעם הר"ן.

ב) לכאורה יש לדון במה שכתב ש"ב הנ"ל בשם הצ"צ שכתב שהרמ"א ס"ל כהר"ן:

דהנה בש"ך (ס"ק ג) כתב פ"א שטעם ההדחה לדידן הוא משום דם ולא משום ריכוך, ולכן אסור אף בדיעבד אם חתך את הבשר לאחר ההדחה לכמה חתיכות ולא הדיח אח"כ, וכדעת המרדכי, כי לדעת הר"ן הרי אין צריך בהדחה כיון שהבשר כבר התרכך, ולא איכפת לי מצחצוחי הדם שעל הבשר . ואח"כ (בס"ק יד) כתב עוד שאנו סומכין אף בדיעבד על טעם המרדכי, שלכן אנו מתירין אף בהדחה מועטת שרק מעבירה את צחצוחי הדם אבל אינה מרככת את החתיכה. (וכ"כ בפמ"ג שפ"ד ס"ק א, ג. וראה גם מה שכתב בט"ז ס"ק א לענין מלח ולא הדיח תחלה שתלוי במחלוקת זו, אם מועיל עוד הדחה ומליחה שנית או לא שהרמ"א מתיר רק בהפ"מ, (ולהר"ן אף בלא הפ"מ) וראה בש"ך ס"ק א שכתב שגם לדעת המרדכי מותר לחזור ולהדיח ולמלוח, עיי"ש הטעם, ואכ"מ), ועוד.

ונראה מזה שאנו סומכין בעיקר על טעם המרדכי ואף בדיעבד, ורק מחמירין כהר"ן לשרות לכתחילה חצי שעה, כמ"ש הרמ"א (ואף שבזה יש לחלק בין דעת הר"ן עצמו שדי בזה בהדחה ושפשוף חזק, לדעת הי"א שבמרדכי שמצריך בזה שרית ח"ש, כבפמ"ג. וגם יש להרחיב הביאור במש"כ הש"ך בהדחה מועטת ודעת רע"א ועוד, ואכ"מ).

ונראה לומר שזוהי גם כוונת הצ"צ שכתב "ומ"ש הרמ"א לשרותו הוא כטעם דהר"ן והמ"ה". לא שס"ל שדעת הרמ"א היא כדעת הר"ן לגמרי, אלא רק לגבי זה שצריך לשרותו נגד חצי שעה, שלהמרדכי בהדחה בעלמא סגי (אף שלכתחילה גם המרדכי הביא את דין שריית חצי שעה "שעי"ז גם נתרכך הבשר").

(וראה בפתיחה מהפמ"ג, שגם דעת המחבר היא לא כדעת הר"ן (אך שכך נראה לפום ריהטא בבית יוסף) שהרי המחבר לא מצריך שריה של חצי שעה, ורק מזכיר הדחה, והוא כדעת המרדכי.)

ג) וראה גם בכנסת הגדולה הגהות הטור סי' ה, שמביא שם וז"ל: "ואם הדיחו הטבח א"צ להדיחו עוד כו' נ"ב קמ"ל דלא אמרינן בעינן הדחה סמוך למליחה אפי' לפי האי טעמא בהדחה ראשונה משום ריכוך כדי שיצא הדם אח"כ ע"י מליחה היטב".

כמ"ש בפרישה (שלזה ציין גם ש"ב הנ"ל): "נראה [דהדין הזה שאם הדיחו הטבח שוב אי"צ להדיחו שוב] דקא משמע לן דלא אמרינן בעינן הדחה סמוך למליחה אפילו להאי טעמא דהדחה הראשונה משום ריכוך הבשר כדי שיצא הדם אח"כ ע"י מליחה היטב.." והדברים ברורים.

ד) וגם מהמובא לעיל בדין נחתך באמצע המליחה, יש להביא ראיה שהרי בזה לכאו' נפק"מ בין המרדכי לר"ן, שלדעת הר"ן אי"צ להדיחו שנית, כיון שהוא מרוכך, ואילו להמרדכי יש להדיחו משום צחצוחי דם במקום החתך, וגם מזה יש להוכיח שאין צריך בהדחה סמוך ממש למליחה, שכן עבר זמן עד שחתכו וכו'.

ה) לפי מש"כ באות ב, נפשט גם מה שנסתפק ש"ב הנ"ל, מה יהיה הדין להלכה למעשה אם הדיחו בשר ולא מלחו עדיין ועבר זמן מרובה כמו יום או יומים, והבשר נשאר לח מספיק כדי שימס המלח, אם כשר אף בלא הפ"מ. ולכאורה נראה שהדין נוטה לומר שכשר אף לכתחילה אף שכמובן יש לברר זה אצל רב מורה הוראה לפועל.

Download PDF
תוכן הענינים
רשימות
לקוטי שיחות
אגרות קודש
נגלה
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות