בגליון העבר יז [תשעה] כ' הרב אליהו שי' מטוסוב בענין עיקר ההולדה האם הוא עיקרו מאב או מהאם.

יש להעיר, מביא דברי הציץ אליעזר דאין לקבוע זהות האבהות ע"י בדיקת הדם הנההוג בזמנים אלו ע"פ דברי הגמ' בנדה ומשיג עליו בכו"כ נקודות (דאין סתירה מהגמ' נידה, באומדנא בעניינים אלו, ובנאמנות הרופאים בכג"ד שאומר שרואה בכלי, במילתא דעבידי לגלויי מיד כו'). וגם כ' דיש לברר דיוק תוצאות הבדיקה בזה. יש להעיר דעד"ז מובא בס' נשמת אברהם אהע"ז סי' ד' סק"א בקיצור מה שהשיגו על הציץ אליעזר בזה וחולקים עליו ושאר הדעות בזה המסכימים אתו. ובאריכות יותר לדוגמא בספר אסיא ח"ה ע' 163 - 178 ע"ד דבריו (ולאח"ז בע' 185 דיעה הפוכה). וכן באנצ' הלכתית רפואית א' ערך אבהות.

עוד נקודה מרכזית דן הרב א"מ: בכוונת קושיית הצ"צ על דברי הר"ן (חי' חולין נ"ח) "...שי"ל שעיקרו של לוד מן הזכר הוא בא ודבריו צע"ג". ומסביר (שאין כוונת הקושיא ממה דקיי"ל דאין חוששין לזרע האב דהרי הר"ן עצמו פי' בר"פ אותו ואת בנו דרק באותו ואת בנו חדשה התורה דאין חוששין אבל בעלמא חיישינן דהרי האב והאם שותפין בהולד, אלא) שכוונת הקושיא הוא דבמדרשים וברמב"ן ובבחיי מובא ב' דעות: א- דהאב והאם שניהם שותפים שוים בולד, ב- דגוף העובר מדם הנקבה והאיש נותן הצורה והתקון, וע"ז מק' הצ"צ: מהו כוונת הר"ן שעיקר הולד מן הזכר.

וע"ז מקשה הרב הנ"ל, דהרי מובא גם במאמרי חסידות (תו"א, מאמרי אדהמ"צ) ע"ד הר"ן, "עיקר יצירת והתהוות הולד הוא מטפת האב", "עיקר המוליד הוא זרע הזכר". וא"כ מה מקשה הצ"צ על הר"ן (הרי כמו שנבאר בהמאמרים יכולים לבאר בדברי הר"ן).

(הנה בנוסף שיש לחלק בין כח המוליד והיצירה וההתהוות*, לעיקר הולד, הנה יש להעיר בעיקר) הרי יש לפרש קושיית הצ"צ בפשטות יתר, דכוונתו הוא להקשות מההלכות בחוששין לזרע האב עצמו (ולא מכללות דיון חז) לבמדרשי אודות ההולדה בכללות (גם באדם), דהרי בהל' אלו הרי יש כמה דעות: א) חוששין רק לזרע האם ולא לזרע האב, ב) חוששין לשניהם ג) חוששין להאם ומסתפקים אם חוששין גם להאב. אבל הא וודאי "אם ידוע שהיא אמו דפשיטא לן דחוששים לזרע האם" (ל' הש"ך סי' ט"ז סק"א וראה בפרמ"ג שם בביאור דבריו). וע"ז הקשה הצ"צ על הר"ן איך פי' שעיקר הולד מן הזכר הוא בא.

אבל אין מוכרח שקשור זה עם ענין ההולדה אצל האדם דשם בוודאי דחוששין להאב. וראה במלחמות בחולין ע"ט "ולפי' נשאלה שאלה בגמ' מיפשט פשיטא ליה לר"י שאין חוששין לזרע האב מאחר שמיעט הכ' באו"ב שאינו נוהג בזכרים או דילמא מספקא וטעמא דידיה נמי מהכא דלמא מדאיצטריך קרא למעוטי הכא הוא דמעטי' אבל בעלמא חוששין לזרע האב. ועוד: דלמא התם טעמא משום דחס רחמנא בזה שבנה כרוך עליה דומיא דשלוח הקן אבל זכר שאין בנו כרוך אחריו ואין מכירין זא"ז כלל לא הקפידה בהן תורה, אבל בעלמא חוששין לזרע האב לענין קורבה דשאר וכל דבר...".

היינו שסובר המלחמות: או דפשיטא שיש גזה"כ בבהמה לא לחשוש לזרע האב כבכל התורה כולה (וראה גם רש"י ע"ט ע"א ד"ה ואזדא "..חוששין בבהמות..." דהדיון הוא לבהמות). או דילמא דבבהמה גופא אי"ז דין בכל עניני בהמות אלא הוא דוקא לענין הקשור ב"רחמנות" (טעמי המצות דשלוח הקן ודאותו ואת בנו) ואין זה שייך לשאר עניינים שגם בבהמה נחשוש לזרע האב. (וראה באריכות בח"ס בסוגיא דחולין שם).

וא"כ (שקושיית הצ"צ היא מדיני והלכות בהמה) מובן שאין להקשות אותו קושיא עצמה על הדברים המובאים במאמרים בענין ההולדה השייך יותר לאדם.