E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ בראשית - תש"ס
הלכה ומנהג
בדין קנין ד' אמות
הרב יצחק אייזיק הלוי פישר
ברוקלין, נ.י.

בנוגע לקנין ד' אמות מביא הטור בח"מ סי' רס"ח פלוגתת הראב"ד והרא"ש אם תקנו ד"א רק בעומד או גם במהלך. דהראב"ד סובר דלא תקנו ד"א אלא בעומד ולא במהלך כמו חצר מהלכת דלא קנה. והרא"ש סובר דאין חילוק וכמו שביאר הב"ח דכיון דהא דד"א קונות לו הוא משום דלא ליתי לאינצויי, וטעם זה שייך גם במהלך לכן ס"ל דאין חילוק וגם במהלך תקנו ד"א.

ובסמ"ע או"ק ג' הקשה על הראב"ד דבשלמא בחצר מהלכת כמו בהמה לא קנה כיון דהחצר בעצמו מהלך, משא"כ בד"א דהקרקע של הד"א אינה מהלכת, רק האדם מהלך, בזה ליכא גריעותא של חצר מהלכת, והא דבעינן עומד בשדה הוא רק להיות כידו הסמוכה לו. ומ"ל עומד מ"ל מהלך, ומסיים הסמ"ע דמ"מ י"ל דלא תקנו ד"א אלא כשעומד במקום אחד ולא כשמהלך.

והנה תירוצו של הסמ"ע סתום לכאו'. דהקשה קושיא עצומה דל"ד לחצר דהתם החצר גופא מהלך משא"כ בד"א, ותירץ דמ"מ במהלך לא תקנו ד"א ולא ביאר כוונתו.

והנראה בזה דהראב"ד ס"ל דבקנין ד"א אין הפירוש דהקנין הוא מחמת החפצא דהמקום דד"א, אלא הקנין הוא מחמת לתא דהגברא העומד בתוך הד' אמות, דהתפשטותו של הגברא היא תוך הד"א וחשיב כאילו הוא בעצמו עשה הקנין, ובזה חלוק קנין ד"א מקנין חצר, שבחצר הקנין הוא מחמת החפצא דהחצר גופא, כיון דהוי רשותו, קונה לו אי משום יד או משום שליחות וכו'. משא"כ בד' אמות הקנין הוא מחמת האדם העומד בהד"א ולא מחמת המקום של הד"א, - ולא סובר הראב"ד דבמהלך לא תקנו ד"א, דאע"פ דהמקום של הד"א אינה מהלכת, מ"מ כיון דהקנין נפעל מחמת ההתפשטות של האדם דהוי מהלך, שפיר חשיב כחצר מהלכת. וגם הרא"ש דסובר דגם במהלך תקנו ד"א י"ל דביסוד מודה ג"כ להראב"ד דהקנין אינו מחמת החפצא דהמקום, רק דס"ל דכיון דטעם תקנת חכמים שתקנו קנין ד"א הוא משום דלא ליתו לאנצויי, הוי תקנה חדשה ולא משום לתא דחצר ולהכי א"צ להיות דומה לחצר וקונה גם במהלך.

ויומתק ע"פ המבואר בדא"ח (ראה קונטרס ענינה של תורת החסידות) דבד' אמות של אדם מתפשטת בחינת יחידה שבו ולכן קונות לו שלא מדעתו כי בבחי' היחידה אינו נוגע ענין הדעת והשכל, וראה שם עוד "הכחות של האדם עצמו בכל ד' בחינות נרנ"ח שבו ארבע אמות" - והן הן הדברים דבהקנין של ד"א היא מחמת התפשטותא של האדם ולא מצד המקום של הד"א.

ולפי"ז יובן מה שמצינו בנוגע לכמה דינים ד' אמות וא' מהן במשנה ברפ"ב דיומא "בראשונה כל מי שרצה לתרום המזבח תורם ובזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש כל הקודם את חבירו בארבע אמות זכה" וכו'. עיי"ש. ולכאו' אמאי אם קידם חבירו בד' אמות זכה, דבשלמא אם מונח שם איזה חפץ כמו מציאה שייך לומר דהמקום של ד"א פועל הקנין וזוכה בשבילו, משא"כ בהרמת הדשן מה שזוכה היא בהמצווה והזכות של תרומת הדשן, ומה שמונח בהד' אמות היא הדשן ולא המצווה של תרומת הדשן?

וע"כ דהיסוד של קנין ד' אמות היא מכח התפשטותו של הגברא וזה פועל הקנין, ולכן כיון שקידם חבירו בד' אמות היינו כמו שעשה בעצמו הקנין ולכן זכה בהרמת הדשן.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות