ידוע ביאורו של הרבי בלקו"ש חכ"ח לר"ח סיון, דבר"ח סיון (יומא קמא) לא אמר להם ולא מידי, דהיינו שמשה לא אמר כלום לישראל משא"כ בימים שלאח"ז היו מצוות פרישה והגבלה וכו', והטעם היא משום חולשא דאורחא.

ומבאר בהשיחה, דהכוונה ב'חולשא דאורחא' היא לא חולשא בגשמיות, אלא ברוחניות. ועי' בסוף השיחה דזהו גם הפירוש "דביומא קמא לא א"ל ולא מידי", דהכוונה בזה היא דהכנה כזאת של חולשא ברוחניות ולמעליותא - קשור עם עבודה של שתיקה וביטול: "לא אמר להו ולא מידי", עבודת הביטול.

- וילה"ע דכדברים אלו ממש, מבואר בספר 'תפארת שלמה' ('מועדים' - ע' קלג), וז"ל: יומא קמא לא א"ל ולא מידי, פי' שא"ל שיהיו בבחינת ענווה שלא יהיו חשובים בעיניהם לכלום ולא מידי, ככלי ריקן אין בו מאומה, ואז יהיו ראוים לקבל התורה. יעוייש"ב.