בגל' תתיא (עמ' 88) הובא מ"ש בס' המנהגים (עמ' 64) כי גם בנעילה דיו"כ שחל בש"ק יש לומר "שבתות.. בם", והאמור שם (בהע' 39) ש"כמובן, כן הוא גם בשבת שחל בו יו"ט".

לדברי הכותב, המנהגים וההערות בעמ' זה [שבס' המנהגים] הם מהרבי; אבל שוברו בצדו בהמשך דבריו, שתוספת זו - אודות יו"ט שחל בשבת - לא נמצאת במחזורים ולא בהוספות לשו"ע אדמו"ר.

וליתר דיוק: תוספת זו ליתא במחזורים דשנת תשי"ג, תשט"ו ואילך, ולא בהוספות לשו"ע מהדורת תשכ"ה ואילך. כלומר: הן בספרים שנדפסו לפני ס' המנהגים והן באלו שנדפסו אחריו.

ותוספת זו כשלעצמה מוקשה מכל צדדיה: מהי הפשיטות הגדולה כל-כך - "כמובן" - באמירת נוסח זה ביו"ט שחל בשבת? הרי ביו"ט שחל בשבת אין אומרים כלל "שבת קדשך וינוחו בו", ומדוע א"כ פשוט הוא כ"כ לשנות במנחה ולומר "שבתות.. בם"?

ואם תאמר - כדעתו של הכותב שם - לומר רק "שבתות" במקום "שבת" (ללא "וינוחו בם"), הרי שנוסח זה לא נרמז כלל באותה תוספת, המתייחסת לנוסח "שבתות.. בם"!

באותה הערה - בחלק שנכתב ע"י הרבי - צויין לדברי המקובלים המבארים את השינוי שבין "בה", "בו" ו"בם" - אבל אין בדבריהם שום ביאור לשינוי בין "שבת קדשך" ל"שבתות קדשך". ודבר פשוט הוא שהשינוי מ"שבת" ל"שבתות" נגרר אחרי השינוי מ"בו" בל' יחיד ל"בם" בל' רבים (וכמו שהביא ב'כף החיים' סי' רסח אות ב), ואם כן, כשאין אומרים "בם" אין שום סברא לשנות מ"שבת" ל"שבתות".

וע"פ כל הנ"ל סביר לומר, שאותה תוספת להע' 39 לא יצאה מידי רבינו זצ"ל, ואין שום סיבה לעוות בגללה את נוסח התפילה המתוקן.