E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ תשזריע-מצורע - תשס"א
שונות
גילוי אחיה השילוני והה"מ ממעזריטשגדולה מגילוי אליהו
הרב ישכר דוד קלויזנר
נחלת הר חב"ד, אה"ק

ב'כתבי הרח"א ביחובסקי' (ע' מט) נאמר: "מר"ל לוריא ששמע מחותנו הג' רד"ץ חן ששמע מאביו הגרפ"ח [=הגאון ר' פרץ חן] ששמע מפה קדוש אדמו"ר הצמח צדק, וזה לשונו:

"הבעש"ט והאריז"ל במדריגה אחת. אמנם הבעש"ט הוא גדול יותר מהאריז"ל כי האריז"ל קיבל מפי אליהו והבעש"ט קיבל מאחיה השילוני. וענין אליהו הוא כי גופו נשאר ביצירה, וכשיורד אליהו ללמד תורה מתלבש בגופו שהוא בעולם היצירה, אבל אחיה השילוני אין לו גוף, ורק נשמת אחיה השילוני למדה עם הבעש"ט, וזהו מדריגה יותר גבוה [אמר המלקט, בהקדמת עמה"מ דף ה' ע"א שורה ל"ה, וז"ל, יפורשו הפרשיות על ה' אופנים הוא פרדס"ן של חכמים אשר הוא נוטריקן פשט רמז דרוש סוד נשמה הם ה' דרכים והדרך של הנשמה נכללת בהסוד עצמו עכ"ל, הרי דהנשמה גדולה יותר מהסוד. ובגוף שהוא מד' יסודות אפ"ל שאין בו רק פרד"ס אבל בלא גוף מאיר נשמה שלמעלה מפרדס]". עכ"ל.

ונראה להעיר ממ"ש עד"ז [ועפ"י הנ"ל יבואר גם מ"ש שם] בס' 'שארית ישראל' (ניו יארק תשט"ז) להרה"ח ר' ישראל הכהן גורזיצ'נסקי ע"ה, שכתב (מטאמשוב שנת תרפ"א): "מה שסיפר לי ידידי הרה"צ חריף ובקי מו"ה מרדכי יוסף מקארצוב ז"ל, הוא האיש הראשון שמנה אותו הרב הגאון הצדיק מו"ה חיים מאיר יחיאל ז"ל האבד"ק מאגלניצא להיות השדר"ח במדינת פולניא, לסובב לגבות בעבור אחינו בני ארץ הקדושה. ואני הלא זה לי ערך חמישים שנה, הגבאי בסביבותינו מכסף הקדשים האלה.

"והרב ר' מאיר יחיאל הנ"ל האריך ימים, והוא שמנו לגבאי עוד בימי נעורי, דרכו בקודש היה להסתופף בצל רבו הקדוש הנ"ל בכל חג הפסח. ושמע ממנו בכל שנה ושנה את שתי המעשיות בעת אמירת ההגדה על "הסדר"..." עכ"ל (בע' 205).

ובע' 208 כתב הסיפור השני: "ובהגיעו ל"שפוך חמתך" קודם פתיחת הדלת, שנוהג, סיפר בכל שנה גם מעשה שניה.

"הייתי ילד קטן בן ד' שנים, וזקני (הוא המגיד הקדוש ונורא מקאזניץ ז"ל) הלא גידל אותי תמיד על ברכיו, וכן החזיק אותי גם בלילות חג הפסח על ברכיו. בשעת אמירת ההגדה ובכל הסדר, והנה קודם אמירת "שפוך חמתך" בשעת פתיחת הדלת הנהוג בישראל, בא לבית איש, ואני במכוון הייתי מביט להדלת כדי לראות את אליהו הנביא, כמו שמאמינים בני אחינו, לכן כשבא האיש הייתי צועק לאבי זקני ז"ל, זקני, זקני, הנה אליהו הנביא בא. והוא הניח את ידו הקדושה על פי, ויסתום את פי, ויהס אותי, וכל העם החסידים שהיו שם השתוממו ונתבהלו ולא הרהיבו בנפשם לדבר, או לשאול את פיו, אך נבהלו והביטו זה אל זה בתמהון לב, ובהתעוררות רב אמרו כולם את המאמר "שפוך חמתך" כנהוג, ובגומרו את "הסדר" כאשר הלך לחדרו של זקנו ז"ל, והלכו עמו איזו מהמקורבים כנהוג, אמר להם: השמעתם את דברי נכדי חיים לעבען, ויאמרו שמענו, בפה מלא, כי השתוקקו לדבר מזה ולשמוע מה בפיו. והוא ז"ל ענה, כי זה לא היה אליהו הנביא אך הר"ר בער ממעזריץ ז"ל, אמנם תדעו כי גילוי הרבי ר' בער ז"ל גדולה מגילוי אליהו ז"ל, וצריך לזה יותר זכות. לא מפני שהוא גדול ממנו, אך קטן ממנו, ולהקטן ממנו לראות יותר זכות צריך לזה. וסיים אז בכל שנה בזה"ל: כשהיינו ילד היה לנו עינים נקיות ובנקל היה לנו לראות, (הוא היה מחותנו של הגאון הצדיק ר' מרדכי דוד ז"ל, אביו של בעהמ"ס "עבדי אבות"). עכ"ל.

ויתכן גם שגילוי הרב המגיד נ"ע גדולה מגילוי אליהו מפני ש"ענין אליהו הוא כי גופו נשאר ביצירה, וכשיורד אליהו וכו' הוא בעולם היצירה", אבל הה"מ נ"ע אין לו גוף וכו', וזהו מדריגה יותר גבוה.

שונות
'היום יום' ט' טבת
הרב שלמה שמואל פליישמן
נחלת הר חב"ד, אה"ק

ב'היום יום' ט' טבת מביא כ"ק אדמו"ר סדר אמירת "שהם משתחוים להבל ולריק וכו'", וצלה"ב מה הקשר ליום זה ט' טבת דווקא

ויובן בהקדים מחקר מאלף של פרופ' יאיר דרייפוס ששופך אור על ההסטוריה היהודית וכן על כמה ענינים סתומים.

א. איתא במגילת תענית (הקדום לש"ס שלנו) "בתשעה בחודש לא כתבו רבותינו על מה הוא" היינו שיש תענית בט' טבת וחז"ל לא אמרו על מה הוא. מובן שיש משהו שחז"ל לא היו יכולים לכתוב אותו, ואם כפי המפרשים בכלבו שמביא בתוספות חדשים שהוא מגלה סוד שבו מת עזרא הסופר מדוע לא הי' אפשר לכתוב את זה.

ב. בשו"ע או"ח הל' תענית סימן תקפ סעי' ב מביא "בט' בו לא נודע איזה הוא הצרה שאירע בו"

ובבאר הגולה ובט"ז מפרשים שזהו עקב פטירת עזרא הסופר כהכלבו הנ"ל.

אבל רואים שינוי בין ל' השו"ע שכותב "לא נודע" להל' במגילת תענית שכותב "לא כתבו רבותינו" שהרי ברור שחז"ל שתיקנו תענית זה ידעו ומסיבה מסויימת לא כתבו.

ג. בהגהות ר' ברוך פרענקל תאומים על הש"ס מביא "מצאתי בכ"י שבט' טבת נפטר שמעון הקלפוס שהושיע את ישראל בצרה גדולה בזמן הפריצים, ונקבע יום מיתתו לתענית עולם בירושלים"

ד. בספרי חסידים קצא (מהדורת הרב ראובן מרגליות) מביא שאסור לקרוא בשם ליהודי שהמיר דתו, אלא מכנין לו שם, ואפי' לצדיק והגויים תועים אחריו כגון שמעון כופר שאומרים פטר חמור (ולא שמעון).

- מיהו שמעון הנ"ל המכונה הקלפי או כיפה, וכינוי הגנאי שלו הוא פטר חמור, ומה מעשיו שהצילו מצרה גדולה?

הנה ברש"י במס' ע"ז דף ב, א על הפסוק "הנה קטן נתתיך בגויים בזוי אתה מאוד", ובגמ': "בזוי אתה מאוד" - "שאין להם לא כתב ולא לשון", ברש"י שלפנינו מביא "כתב ולשון של רומיים מאומה אחרת באה להם, אחרים תיקנו להם כל ספריהם".

אבל רש"י זה הוא מצונזר, ובמקור ברש"י שבעין יעקב הראשון מביא "אחרים תקנו להם כל ספרי טעותם יוחנן פאולוס, פיטרוס והם יהודים היו. לשון הוא גראמטיקא הוא הלשון שמדברים הגלחים, הם שינו ועקמו הל' ועשו להם הבל לחשבם בפני עצמם, ולסלקם מעל ישראל, ולא שכפרו כי לטורחן של ישראל נתכוונו, אלא מפני שראו ישראל בצער ובדוחק מתרמיתי ישו, עשו עצמם כאילו הם עמו, וצוו עליהם הכל במפורש בספור תליית ישו".

ה. הסיפור הופיע לפני כמה שנים בעיתון 'המודיע' בשם מדרשים עתיקים ועלומים וכן בספר שנאסר ע"י הנוצרים שהוא אולי מה שרש"י מביא סיפור תליית ישו, ושם מובא מעשיו של שמעון שנשלחו ע"י רבותינו לחדור לתוכם ולתקן להם חוקים ושפה, על מנת להרחיקם ממש מעדת ישראל, וזאת משום שראו שיש שיש מישראל שנמשכים אחריהם וכדי לעצור זאת הי' צריך שיהי' ברור לכל שהם נטו מהדרך ממש, ובחרו בשלש צדיקים והם יוחנן, פאולוס, ופטרוס, הוא שמעון הקלפי המכונה לרע בספר חסידים פטר חמור, והוא תיקן להם חוקים ומשפטים ושפה כמובא שבהאותיות הלטיניות שבתוך הסדר של האותיות יש רמז לכל השקר שלהם.

ו. והנה שמעון הקלפי נפטר בט' טבת כמובא בהגהות הרב פרענקל וכיון שלא היו יכולים לגלות לכולם את כל מה שעשה כמובן לכן לא כתבו חכמים מה סיבת הצום בט' טבת.

ועל פי כל הנ"ל לכאורה יובן היטב מדוע זהו הנושא של ט' טבת בהיום יום. כי כל הקטע הוכנס לתפילת עלינו, שהם משתחוים להבל ולריק - על אמונת הנוצרים, וביום זה נפטר הלוחם הגדול החשאי עפ"י שליחות חז"ל למנוע משמד גדול של יהודים.

שונות
הפלפול העיון והוויכוח בתורת רבותינובחב"ד ובחוגים אחרים
הרב נחום גרינוואלד
ניו דזשערזי

א. הדיון והוויכוח בדברי הצ"צ ע"י תלמידיו וחסידיו

ידועות תביעותיו החוזרות ונשנות של הרבי לעיין ולפלפל להקשות ולדון בדבריו הקדושים. ובאמת ניתן לראות דבר זה אצל אדמור"י חב"ד ובמיוחד אצל רבינו הצ"צ הן בנגלה והן בחסידות, ואדרבה כנשיאי חב"ד דרשו ותבעו להפוך בתורתם כדי ללמוד ולהבין בחב"ד של כל חסיד. ואביא להלן כמה מקורות בזה אצל חסידים, יחד עם עוד מקורות מחוגים אחרים.

בהקדמת ספר דברי נחמי' להגאון החסיד רבי נחמי' דובראוונה זצ"ל, ידועים מה שמתאונן בן המחבר ומסביר מדוע הדפיס את חלק או"ח במיעוט טופסים, וז"ל: "נוסף לזה כי חדלו ממנו מועטים חסידי' המתנכרים במחנה לקנא קנאת אדמו"ר מלובאוויץ נ"ע לאמר שעשיתי נגד כ"ק זצוק"ל במה שהדפסתי תשובת אאמ"ו הגזצ"ל הבנויים לסתור דברי אדמו"ר הקדומים אליו, ומדוע לא הדפסתי גם מה שחזר אדמו"ר שקיים דבריו הראשונים ולא בניתי הנהרסות. אולם קול המולה בין דלי חסידים המשיאים גלים ברוח שאון בכסל דרכם להתנוסס בזה דגל חסיד על מצחו תמיד...".

"ולמען הציל נפשי מחטאת החושדים בעלילות כוזב הנני קורא ועונה מראש הרי ... נוסף כידוע לכל שאדמו"ר פקד עלי להדפיס דבריו הק' בתוך ספרו זה, ובפירוש א' בזה"ל: "אף שכמה פעמים סותר את דברי, עכ"ז חלילה לשנות דבר וחצי דבר". ומראש צורים אראנו כי כן דרך החכמים מעולם משנות דור ודור זה בונה וזה סותר וזהו כבוד חכמים ותפארתן ואהבה בסופה ואין זה נוגע בקצה כבוד כ"ק ח"ו".

הרי שהצ"צ עודד להדפסת דברים המקשים בדבריו, אך עדיין בכל זאת הי' "דלי חסידים המשיאים גלי שאון".

ועוד ניתן לראות שהצ"צ עודד דיון בדבריו, בסיפורו הנודע של רבי הלל (שהי' בטל בתכלית הביטול להצ"צ כידוע) שהתווכח עם הצ"צ אודות פירוש המאמר וכאשר שאלו את פיו הק' של הצ"צ והסביר שלא כרבי הלל, ענה רבי הלל ואמר: כשהרבי אומר מאמר זה כמתן תורה, אך בהסברה הרי כל אחד יכול להסביר כהבנתו, ולא קיבל את הבנתו של הצ"צ! וסיפור זה הי' כידוע מרגלא בפומא דרבינו זי"ע (ראה לדוגמא אחת מני רבות, ספר התוועדויות תשמז ח"ד ע' 28).

סיפור זה משתקף היטב בחסידות של רבי הלל. ראה בפלח הרימון שה"ש ע' 176 שכותב על ענין מסויים "כן הי' לשון אדמו"ר שליט"א [הצ"צ]. ויש שפירשו דבריו שכסה"כ הוא מדריגה גבוה מאד ... ולפי דעתי הי' הכונה שבתשו' שמגעת עד עד כסא הכבוד...", ובעמוד שלאח"ז מביא ששאל על ענין זה את הצ"צ. בקטע השלישי המתחיל שאלתי: "שאלתי ממנו ענין חתר חתירה והשיב שב' הפי' הנ"ל שניהם אמת ..." וראה שם בע' הנ"ל "שאלתי ממנו מהו בגדי מלכות. והשיב ... אך לכאורה לא הבנתי...". ובקטע הבא: "שאלתי ממנו ענין רחצתי...". וכהנה רבות בספריו.

ודוגמה קיצונית ומדהימה על וויכוח עד לפסיקה שלא כמוהו בדברי רבותינו מצויה בספר 'גלת עליות' על מסכת מקוואות מהרב דובער ליפשיץ מוויעטקא שהי' נכד רבי מרדכי אחיו של אדה"ז ובספרו מכנה את רביה"ז "רבינו דו"ז", ואת הצ"צ - "רבינו". וחלק על רבינו בדין מוציא רימון כמובא בצ"צ (יו"ד סי' קעה) "כי חכם א עבד עובדא בוויעטקא שלא כוותיה". ובספר הנ"ל כותב שעליו התכוון הצ"צ, והוא שאל לרבי אייזיל מהאמיל ורבי אייזיל את הצ"צ (אולם כבר ציין הרבי בהערות שם, שבשאלת ר"א שנדפסה בסוף חנה אריאל כתוב ש"המופלא מו"ה משה" שאל אצלו וצ"ע).

מאידך, יש לציין לספר השיחות תש"ה ע' 15 הרשב"ץ שזרק נעל-בית על רבי נחום טובי' מפני שהעיז ליישב "צ"ע" של הצ"צ [ו'המלך במסיבו' ח"א ע' ש"א מביא שהדבר אירע עם אחד מהמשכילים ה"בערלאך" מקרעמנטשוג, והרשב"ץ ביקש לזרוק עליו את "פאנטאפיל", "באומרו: הצמח צדק כותב "וצריך עיון" ואתה רואה את עצמך מסוגל לתרץ קושייתו"?!]

עם זאת, התבטא הרבי (המלך במסיבו, שם) על יישוב ב"צריך עיון" של הצ"צ: "לפני שתירצתי הבטתי סביבי וראיתי שאין כאן מישהו שישליך "פאנטאפיל" ולאחר מכן תירצתי".

אך כמובן שיש לחלק בין דיון ושקו"ט לבין פסיקה בפועל. שבפסיקה בפועל מצאנו שקיבלו חסידי ותלמידי רבינו הזקן לדורותיהם את דעת רבינו הזקן בכל פסיקותיו כהלכה מסיני למרות שבכמה דברים נשארו דבריו הק' בצריך עיון. כמבואר בתשו' שארית יהודה ובתשו' הצ"צ והדברי נחמי'. וכולם נקטו הביטוי, שכשם שבין חולין לקדשי קדשים כך גבהו מחשבותיו ממחשבתינו. וממילא צריכים לקבל את דבריו למרות אי הבנותינו.

ב. שלילת מחלוקת על דברי הגר"א.

ומענין לציין שאין זה ענין חסידי, כי אף המתנגדים הרתיעו את הלומדים מלשאול על דברי גדוליהם. ראה דברי ה'חיי אדם' בהקדמתו לספרו 'בינת אדם' (והושמטה ברוב הדפוסים) "והנה לא נמצא בחיבור זה מדברי מחותני הגאון רשכבה"ג מ"ו אלי' חסיד. והוא לסיבת כי שמעתי דיבת רבים המתרעמים עלי שהקשתי עליו באיזה מקומות בחיבורי חיי אדם, ובלתי ספק שהאנשים המתרעמים לא ידעו דרך הפסקים, שכן דרך תוה"ק, זה בונה וזה סותר וכו' ודרך זה היה נוהג אף בימי תנאים ואמוראים וכו' ... והם עתידין ליתן את הדין כי מנעו נחת רוח להגר"א לפלפל בדבריו".

וכמו כן מתלונן ר' אלעזר משה מפינסק (מגדולי ליטא): "והנה קנאת אליהו אכלתהו על כי באתי בצ"ע על דבר קדשו של הגר"א ז"ל ודרך בזה בדרך הרבה מרבני ליטא שיחיו. אנכי לא כן עמדי, ולא אחשוב היות נוחה בזה דעתו של אותו צדיק, אשר האיר עיני העם לחפש בחורים ובסדקים אחר כל הראשונים ז"ל, ולא לשאת פנים נגד האמת וכו' והמאמינים בזה לא תלמידיו הם כי לא למדו דרכו רק דרך מנגדינו, אשר יעקשו הישרה למען כבוד גדוליהם וכו'.

ואכן כך דרכו של הגר"א - לסתור ולחלוק - בנוגע לחכמים שקדמוהו, כמובא במעשה רב (מהד' ירו' תשמ"ט ע' צא) מתשובת ר' חיים מוואלאזין (ובנדפס בשו"ת שלו סימן ט' שינו בזה): "וכבר הוזהרתי בזה מו"ר גאון ... רבינו מ' אלי' מווילנא שלא לישא פנים בהוראה אף להכרעת רבותינו בעלי השו"ע". ומכל שכן שיש להניח שכך סבר הגר"א כלפי עצמו [ואכן בביאור הגר"א מצויים פעמים רבות שחולק על השו"ע. הנה ידועים דברי האורים ותומים לרבי יונתן אייבשיץ בקיצור תקפו כהן "וקיימו וקבלו חכמי הדור לשמור ולעשות ככל האומר במטבע הקצר ש"ע והגהת רמ"א". וכנראה שהגר"א חולק על כלל זה. ואילו רבינו סובר כמותו כפי שהביא דברי האורים בהל' ת"ת פ"ב ה"א "הטור והשו"ע והגהותיו בכלל משנה יחשבו", ומקורו מדברי ה'אורים' כפי שמציין רבינו שם. ויש להביא דוגמא בולטת בהבדל גישת הגר"א לשו"ע לבין גישת רביה"ז. ביחס לשקיעה ידוע שדעת רבינו שוה לדעת הגר"א לחלוק על ר"ת, אך בעוד שהגר"א מביא לכך ראיות והוכחות לפרוך לגמרי את דעת השו"ע בסי' רסא וחולק על השו"ע, הרי רבינו הזקן בסדר הכנסת שבת מוכיח שזוהי בעצם דעת הב"י עצמו בהל' מילה כי חזר בו שם מדעתו בהל' שבת. ויש להאריך בזה הרבה ואכמ"ל].

עם זאת נראה ברור, שהעדר השאלות והערעור בתורת הגר"א לא בא רק מאלו ש"לא תלמידיו הם", אלא כך היתה המידה והשיטה. וראה דברי המו"ל של ביאור הגר"א על השו"ע (ר' ישראל משקלאוו בעל פאת השלחן ותקלא חדתין, מגדולי מקורבי הגר"א) בהקדמתו (נדפס בשו"ע מהד' מכון ירושלים ע' 105) "ומפיל אני תחינתי לפני כל מעיין בספר הקדוש והנורא הזה אם ימצא איזה מקומות שיהיה איזה מקום לפקפק יתלה בחסרון ידיעה, או באשגרתא דלישנא ... וכל אדם ישמור מאד לנפשו לשמור פיו ולשונו מלדבר ח"ו עתק על רבינו הגאון המחבר". מלשון זה, ובשל השימוש על ספר הלכתי המבאר את השו"ע בביטויים לא רגילים "ספר הקדוש והנורא" - ביטוי השמור בדרך כלל לספרי קבלה ותורת הנסתר - (וכן מלאה כל הקדמה בביטויים כאלו "כל מי שבא להתדבק בחיבורים אלו על השולחן ערוך הקדושים והנוראים"), ניתן לראות שבתורתו גרסו תלמידיו שלית תמן לא קשיא ולא רמינהו.

[ודבר זה בא לידי ביטוי בחריפותו העצומה בה נוקט בהקדמת ספרו "פאת השלחן"- המוקדשת להפלאת תורת הגר"א- לאלו שביקרו דעת הגר"א בהגהותיו "שמעתי על א' מחוברי הזמן שהשיג ופער פיו על הגהה נפלאה של רה"ג במסכת סופרים". וכוונתו לרבי וואלף היידענהיים המדקדק הנודע בחומש מאור עיניים סוף פ' דברים]

ובעצם כבר הבחין ודיבר על תופעה זו אדה"ז בעצמו באגרת אחת (אג"ק אדה"ז אגרת לד ע' פח): "ולפי הנשמע אין במדינות ליטא מי שירום לבבו שלא לבטל דעתו מפני דעת הגאון החסיד ולאמר בפה מלא אין בפיהו נכונה ח[ס] ו[חלילה]". (ה"ח"ו", שהוסיף רביה"ז מעולם לא הבנתי משמעותה?)

מעין דברי אדה"ז מוצאים אצל הגאון הנודע הר"ל מפאלאצק לגבי חומרת חדש שהקפיד בכך הגר"א בספרו משיבת נפש (תשו' טז): "וידעתי כי במדינתכם כרוכים אחרי דברי הגאון מוהר"א מווילנא שמחמיר מאד [בענין חדש]", (הדיון נסוב על בן ליטא שהתחיל להחמיר בחומרת חדש ואביו רצה להניעו מזה, וממשיך לבאר שאין להחמיר בכך למרות דברי הגר"א שאחריו נוהים אנשי ליטא).

למרות זאת יש לציין במיוחד ביחס לדין חדש, שאנשי ליטא לא נהגו כך מלפנים למרות פסקו של הגר"א. יתירה מזו אף תלמידו הגדול הגר"ח מוואלוזין - בהתאם למה שקיבל מרבו "שאין לישא פנים" - ואחיו הגדול רבי זלמן מתלמידי הגר"א המובהקים - הקילו בחדש. ואף מאריך בכך אחד מגדולי ליטא מתלמידי הגר"ח ה'משכנות יעקב' בתשובה ארוכה - יותר מעשרים עמודים! - (יו"ד סי' סז) לחלוק על הגר"א: "ושמעתי זה רבות בשנים מפה קדוש מו"ר הרב הגאון מוהר"ח ז"ל מוואלאזין שאמר בשם אחיו הגאון המפורסם מ' שלמה זלמן ז"ל. שאמר ללמד זכות על מנהגן של העולם שמקילין בחדש...". ועיי"ש בארוכה שדן בדברי הגר"א. וראה באו"ח סי' כז, חולק על הכרעת הגר"א בענין שתי ברכות על תפילין. בסי' סד נגד דעת הגר"א שעל הרהור בתורה מברכים ברכה"ת, בסי' עו: "והגאון ר"א ז"ל השיג עליו ... ועפ"י דבריו ז"ל נתפשט זה קרוב בין רבים מבעלי תורה לשנות מנהג הקדום .. וקצת כבד הדבר בעיני לשנות מנהגים שהנהיגו גאוני עולם ... ולא ידעתי אם הי' דעת רבינו הגאון ז"ל לקבוע הלכה ולשנות המנהג וידוע כמה גדול כוחו של רבינו הגאון ז"ל ועומק חכמתו ז"ל אבל גם גדולי הקדמונים מימות התנאים והאמוראים לא הי' דעתם נוחה לשנות מנהגים". ובהמשך חולק גם בהבנת הגר"א בקבלה.

ג. המותר לחלוק על סברת משה רבינו?

ויש לראות מעין זה בוויכוח יסודי. ידוע הסיפור המובא בסדר הדורות על הוויכוח בין משרע"ה לבין רבינו תם, וסיפור זה כדוגמא וכמופת חיובי חזר עליו הרבי בהרבה הזדמנויות. בשיחה אחת (ספר התוועדויות תשמ"ח ח"ב ע' 286) הסביר הרבי: איך יתכן להתווכח עם משה רבינו? "מכיון שאצל משה רבינו ישנם ב' מצבים: א) שכינה מדברת מתוך גרונו. ב) כשחוזר ולומד הענין שקיבל מפי הגבורה בשכלו והשגתו כו'"*.

אולם מאידך, בשם רבי חיים מבריסק מביאים, שחלילה לספר סיפור זה, שכן זוהי אפיקורסות לחלוק על משה רבינו. וכך מעיד בשם סבו הגרי"ד מבוסטון (שיעורים לזכר אבא מארי ח"ב ע' קצט הערה 1): "הסיפור המובא ב'סדר הדורות' על דבר ויכוח שניהל רבינו תם עם משה רבינו בנוגע לתפילין בדותא הוא; וכבר העיר אא"ז ר' חיים ז"ל כי אסור לספרו". וכך מבאר את דעת זקנו הגר"ח: "משה הי' נאמן ביתו של הקב"ה, כמו שהעידה תורה עליו התורה (במדבר יב, ז) בכל ביתי נאמן הוא. אי אפשר לחלוק על משה רבינו בדין תורה אפילו בדברי סברא וכל החולק עליו הרי הוא כחולק על השכינה, ועובר על הלאו דלא יהי' כקורח ועדתו. מחלוקת מותרת בנוגע לכל חכמי ישראל; אך יוצא מן הכלל משה רבינו שעל ידו מסר הקב"ה את התורה לישראל. כל מה שאמר, הלכה כמותו בבחינת משה ותורתו משה אמת".

[ומן הענין לציין רעיון ברוח דומה בשם ר' חיים (מובא ב'לאור ההלכה' להגרשי"ז זצ"ל ע' קעד): "הקדים ר' חים לספר: חסיד אחד שאל אותי פעם: "מה זה אתם, ה"מתנגדים", מפלפלים תמיד בקושיות? על מי אתם מקשים קושיות, על הקב"ה? בתורה כתיב כך - שיהי' כך, ומה לכם להקשות?" אותו חסיד - אמר ר' חיים - במדה ידועה צדק, אלא שיש להציב גבולות איפה להקשות ואיפה אין להקשות. והגבול מבואר ב"ברייתא דר' ישמעאל": "שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". כל זמן שלא מצאנו כתוב שלישי המכריע, אין לנו רשות להקשות על שני כתובים המכחישים זה את זה. לא עסקנו הוא זה. כאן אמרה תורה כך ושם אמרה אחרת - גזירת הכתוב, זאת חוקת התורה. אבל משמצינו כתוב שלישי, התורה בעצמה מצוה אותנו לחקור ולדרוש על שני שני כתובים ולהכריע. "קושיא" כזו היא גופא תורה".

אך שמועה זו נראית לי מפוקפקת בפרטים מסויימים. וכי "קושיות" - המתנגדים המציאו, ומה עם המרש"ל והמהרש"א? וכי בין חסידים לא נמצאו חיבורים ה"מקשים" על התורה? הדבר נראה לי לא מציאותי, וייתכן שמי שסיפר הסיפור להגרשי"ז קישט את הסיפור לשם גיוון. אולם בעצם הענין לא מובן, וכי לא מוצאים כל גדולי ישראל, החל מבעלי התוס', ששאלו קושיות בלי שהי' להם יישוב לכך והשאירו הדבר בצ"ע? כך שכל הדבר תימה אצלי.]

לגופו של ענין יש להביא ראי' מפורשת שאכן מותר לחלוק על משה רבינו בסברא. והוא ממקרא מלא בפרשת שמיני (ויקרא י, יט,כ) "וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה' ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'". וכפירוש רש"י "אם שמעת בקדשי דורות אין לך להקל בקדשי דורות". ועל כך ממשיך הכתוב: "וישמע משה וייטב בעיניו". וכפירש"י: "הודה ולא בוש לומר לא שמעתי", והוא מדברי התו"כ עה"פ. (וראה בלקו"ש חכ"ז בביאור המחלוקת בין המבואר בזבחים קא, ב: "הודה ולא בוש לומר לא שמעתי אלא שמעתי ושכחתי) הרי שמדובר במחלוקת בין משה ואהרן בסברא, אם יש להשוות קדשי שעה וקדשי דורות משה סבר שהם דומים (וראה לקו"ש חי"ז ע' 106 וע' 109 ואילך, בביאור המחלוקת בסברת משה ואהרן, ובשלילת סברת המפרשים שמשנים משמעות רש"י להתאימה עם הגמרא ששמע רק שכח משה), ואילו אהרן חלק עליו, ולבסוף וייטב בעיני משה סברת אהרן. הרי פשטות לשון התו"כ (וכ"נ מפי' הראב"ד שם) ורש"י שמותר לחלוק עם משה בסברא.

ואילו האיסור לחלוק על משה מטעם ולא יהא כקורח ועדתו קאי על איסור מחלוקת, כמבואר בסנהדרין (קי, א)כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו. ולרמב"ם ורש"י עה"ת אין זה כלל במנין המצוות כמבואר בסהמ"צ שרש שמיני ול"ת מה. ולא ידעתי איזה קשר יש לזה לחולק על מרע"ה בסברא. והרמב"ם (הל' יסוה"ת פ"ח ה"א) "כפרו בו עדת קרח", הרי שקורח הי' כופר בנבואת משה, וכפשטות המקראות שסבר שמשה בדה מלבו ח"ו נתינת הכהונה לאהרן וכיו"ב. ועדיין יש להאריך על זה מכמה צדדים שונים כגון המבואר בכ"מ שמשה שקול כע"א סנהדרין, ממילא דעתו כהחלטת ע"א? ועוד לכאורה הרי הפירוש בתורה נכלל במש"כ הרמב"ם בהקדמתו תורה בפירושה ניתנה וכיצד עוד נשאר מקום לסברה? ועוד ועוד, ואכ"מ מפני קוצר הזמן והמסגרת.


*) ראה בס' קדושת לוי עה"ת (לקוטים, ע' קמח מדפי הספר) בענין זה, ושם הביא גם הסיפור מה"סדר הדורות" אודות משרע"ה ור"ת, עיי"ש. המערכת.

שונות
האם ראה אדה"ז ה"סדרי טהרה" כשכתב הל' נדה [גליון]
הרב נחום גרינוואלד
ניו דזשערזי

שמא וברי

בגליון שעבר ע' 119, האריך הרלוי"ז להעיר עמש"כ שקיימת סתירה לכאורה בכתבי הצ"צ מפס"ד לתשו', האם ראה אדה"ז את הספר ולא מזכירו בשמו, או לא ראהו כלל. וכתבתי שאם ננקוט שלא ראהו, יתכן שכבר נדפס ולא הגיע לידיו משום איזו סיבה. ועל כך האריך הנ"ל באריכות דברים שלא הצלחתי לרדת לסוף דעתו, האם בא לברר הענין או להשיג עלי, והנני בזה לברר דבריי שאולי לא נתבררו היטב. ואעיר לפי דבריו.

א) בתחילת דבריו מאריך לצטט דבריי תוך הבהרות שונות ומסכם שיש לי "שני ספקות: א) מתי נכתבו הל' נדה לאדה"ז - אם קודם תקמ"ג אם לאחריו, וב) אפילו אם תימצי לומר לאחר תקמ"ג - אם הגיע הספר לידי אדה"ז". ולא אדע, כי אין לי ספק אלא נסיתי להשתמש במקורות שדנתי עליו ולדון על פיהם, ואח"כ ציינתי סתירה בין שני מקורות וניסתי לתווכם כפי האפשר, ולכן כתבתי שמסתבר ששווים שני מקורות בכך, שאכן כבר נכתבה הל' נדה אחרי תקמ"ג ולא נשארתי בספק. אך מאידך, בוודאי אין לי מקור מפורש לכך, לכן לא כתבתי בהחלטיות, כי אין לכך וודאות כדלהלן .

וגם בכל דבריו של המשיג/מעיר, לא ראיתי בירור מוחלט ממש, רק כלשונו עצמו להלן: "נראה ברור (ומ"מ זהו רק השערה (!)", (והרי השערה ובירור, הם תרתי דסתרי לכאורה?!).

הנפק"מ להלכה בקביעת זמן חיבור רבינו

ב) וממשיך: "ולא ידענא אם יש נפק"מ לדינא אם ראה אדה"ז דברי הס"ט או הוא סתם התעניינות: איך שתהי', הצ"צ ראה את דבריו [של הסד"ט], ומביאו כמה פעמים, ואם לא הביאו א"כ לא ס"ל כמותו, ואם ס"ל כמותו אין נפק"מ לדינא - לכאורה - אם אדה"ז לא הי' ס"ל כמותו דהלכה כבתראה".

ושיתא דמר לא ידענא, במח"כ. 1) הלא בוודאי יש נפק"מ גדולה בכתבי אדה"ז לדעת אימתי נכתבה בערך הל' נדה וכיו"ב בשאר חיבוריו, כי כידוע חזר בו אדה"ז כמ"פ מפסקיו, ולכן יש צורך לדעת מהו בתראי ומהו קדמאי, כפשוט. 2) ועוד והוא העיקר, שדבריו משוללים הבנה במש"כ שלא נצרך לדעת האם ראה אדה"ז הסד"ט - כי הצ"צ כבר ראה את הספר. וכי הצ"צ חיבר ספר על כל הל' נדה, הלא רק שו"ת יש על כמה הלכות, ומה נעשה בהלכות שאין על כך תשו' צ"צ?! ולא ידעתי מה עלה בדעת המשיג בנקודה זו.

ספרי רבינו לא התחברו אחרי הסתלקותו

ג) כעת עובר להעיר על ד' נקודות. באות א' פותח בהדפסת שו"ע אדה"ז הל' נדה שהי' בשנת תקע"ד ומשער שלאו דוקא שנגמר אז וכו', וכך גם להלן שכותב "ומכיון שלא נדפסה עד תקע"ו ... הי' יכול להוסיף איזה דברים של הפמ"ג להשו"ע". ובמח"כ דבריו וסגנונו מוזרים, הלא בוודאי שנגמר לפחות בתקע"ג - שנת הסתלקות אדה"ז, ומה הן הראיות שמביא משנת הדפסה תקע"ד או תקע"ו, - מספיק לכתוב שנדפס אחרי הסתלקות אדה"ז, ונדע שנגמר לפני כן?

ד) עוד מאריך באריכות רבה להוכיח, שלא יתכן שהל' נדה נכתבה לפני תקמ"ג, אך בכל זאת המעיין בדבריו יראה שבעצמו אין לו הוכחה ברורה לדבריו. ובוודאי אם היינו יודעים שאדה"ז השתמש בסד"ט היתה זו הוכחה ברורה וודאית, אך כעת בסתירת הצ"צ נפלה ההוכחה, כפשוט. וכל ההשערות שהביא ידעתים גם ידעתים, אלא מכיון שמעולם היתה לי ראי' נוספת וברורה מדברי הצ"צ הנ"ל - שכן ראה אדה"ז הספר סד"ט, וממילא מזה הי' ברור לי שהל' נדה נכתבה אח"כ, לכן אח"כ כאשר ראיתי מקור אחר הסותר הנ"ל, כתבתי דעתי בנידון. וכל דברי המשיג לא ידעתי מה עניינם.

וראה בספר 'ספרי ההלכה' אדה"ז לר"י מונדשיין ע' י', שלדעתו יתכן שהמבואר שהל' נדה חובר לעת זקנתו, הכוונה למהד' בתרא עי"ש.

זמן חיבור שו"ע או"ח

ה) במש"כ על מה שכתבתי שהתחבר שו"ע או"ח מיד אחרי הסתלקות אדה"ז, כמובן ופשוט שאין הכוונה שהתחיל כל החיבור אז, אלא שסיום החיבור הסתיים זמן מסויים אחרי הסתלקות המגיד. והנה כך הי' נראה לי בפשטות מלשון הקדמת הרבנים בני המחבר, וחילי דידי ממה שכתוב שם: "ושניהם נגמרו שם עד בואי שמה הני תרי צנתרי דדהבא שבת אחים הגאונים המפורסמים קדושי עליון עמודי עולם הרב מוהר"ר שמעלקא ואחיו הרב מ"ו פנחס נ"ע טרם נסעו על כסא הרבנות למדינות אשכנז ל"ק נ[יקלו]ש[בורג] ו"ק פ[רנק]פ[ורט] דמיין..." וכידוע נסע רבי שמעלקא לשמש כרבה של ניקלשבורג בערך בשנת תקל"ג1, ורבי פנחס בתקל"ב2 ומסתבר אפוא שהכוונה לשלהי שנת תקל"ב3, והרי מכך שהל' ציצית והל' פסח נגמרו סמוך לנסיעתם, ומאחר שהסתלקות המגיד היתה בי"ט כסליו תקל"ג, הרי מוכרח שגמר השנתיים התארכו אחרי הסתלקות המגיד זמן מה לפחות4.

ועי' בספר הנ"ל ע' ט' לתאריכים השונים אם להקדים או לאחר ומה שפלפלו בזה בקובצים מסויימים (שחבל לא הדפיס הנ"ל בספרו תוכנם, כי קובצים אלו "הערות תמימים ואנ"ש" וכדומה אינם מצויים ונפוצים כלל) ולא ראיתי דבריהם, אך מסתבר שהעלו ודנו בראי' פשוטה זו.

ועיי"ש בהערה 5, שחלק גדול מהבירורים בקובצים הנ"ל נסובים על דברי הרבי בהגש"פ, שהל' ציצית ופסח נגמרו במעזריטש, ודייקו מכך, שהיינו קודם שעקר לראוונא. אולם מביא שם ממכתב שבקובץ יגדי"ת נ.י. גל' י' ע' 8 שבו נאמר: "...נגמרו קודם תקל"ג במעזריטש" ועכצ"ל ש"מעזריטש" לאו דוקא, והכוונה לשבת תחכמוני בצלו של הה"מ ממעזריטש". ע"כ מהערה הנ"ל.

אגב: יש לציין למכתב רביה"ז (אג"ק אדה"ז סי' מח) שכתב לבעל ההפלאה: "ורחב לבבי בהעלותי על לבי חבה יתירה הנודעת לי ממר שהוא רבא דעמי' שי' , מימי קדם בק"ק מעזריטש וק"ק ראוונא, ונמניתי במנין שלו וזכיתי לקבל ברכתו סלה מדי שבת בשבתו". ונראים הדברים שההפלאה הי' אצל המגיד הן במעזריטש והן בראוונא5 ושהה שם זמן מסויים, לפחות שתי שבתות, וא"כ הרי בראוונא, לפני שנסע לפ"פ, הראה לו הל' ציצית ופסח.

ובכל אופן, כך או כך, אפילו לדעתו שכבר סיים את כל הספר לפני הסתלקות המגיד, בוודאי שלא הי' לפניו הפמ"ג.

הבאת הפמ"ג בשוע"ר וזמן הדפסתו

ו) בנוגע שנת הדפסת הפמ"ג שכתבתי - צדק, וכתבתי מזכרון. וכמובן שהתכוונתי לאו"ח, כי רק מאו"ח ידוע לי שמביא בשו"ע שלו פעמיים בעליל6, במהדו"ת לד' סימנים ראשונים, סימן ב' ה"ב, ובסי' קנו ס"ב (ובתשו' מביא כמ"פ גם מיו"ד כדלהלן), אך דומני7 שבשו"ע, כגון בהל' שחיטה וטריפות, אינו מביא מפמ"ג יו"ד.

זמן התחלת המהדו"ב

ז) ומכאן באים להערה הבאה אודות מתי נתחברה המדו"ב, שלפי חשבונו שהתחילה בתקל"ו8 הרי אז עדיין טרם נדפס הפמ"ג על או"ח? ולפלא שלא בירר קודם איפה הובא הפמ"ג במהדו"ב ולפי"ז לשפוט אימתי נכתב ההלכה המסויימת. בכל אופן כפי שהבאתי לעיל שכפי ידיעתי הובא הפמ"ג רק בשני מקומות הללו, והרי ברור שמהדו"ת הנ"ל נכתבה בסגנון ותוכן הסידור (וכבר דנתי על כך בארוכה מלפני כמה שנים, מעל דפי קובץ זה), וממילא כמעט ברור שנכתבו באותו פרק זמן, דהיינו בערך מתקנ"ט עד לתקס"ג שנת הדפסת וכתיבת הסידור, וכן בסימן קנו שמציין שם להל' ת"ת שהודפסה לראשונה בתקנ"ד (וראה מה שכתבתי באריכות על סימן קנו ברבעון 'אור ישראל' מונסי נ.י. גליון כ' ע' קסג ואילך, ומשם תדרשנו).

הבאת פמ"ג יו"ד בספרי רבינו

ח) מה שמעלה הפליאה, מדוע לא השתמש בספר פמ"ג ליו"ד, פליאה גדולה היא, אולם יש לעיין ולחפש היטב האמנם לא משתמש אתו כלל, או שמא אינו מזכירו בהדיא כפי דעת הצ"צ בתשו' בנוגע הסד"ט. ולהעיר מה שהעירו (ראה דברי הר"נ מאנגעל שי' בהקדמתו למראה מקומות וציונים לשו"ע רבינו ח"א) שרבינו במהדו"ק שלו אינו מזכיר את האליה רבה בהדיא, אעפ"י שכפי הנראה הלכות רבות מבוססות על דבריו, אולם במהד"ת לד' סימנים הראשונים ובסי' קנו ובמהדו"ב בקונט"א לסי' רמג ולסי' שא שמזכירו להדיא, והרי לכאורה לא יתכן שלא הי' לפניו ספר אליה רבה כשכתב את השו"ע לראשונה.

ומש"כ שאדה"ז לא מביאו כלל, הרי מביאו להדיא כמ"פ בתשובותיו שנכתבו אחרי תק"ע, כמו בתשו' סי' ז' שנכתבה בסוף שנות רבינו משנת תקע"א (ראה אג"ק אדה"ז סי' סא) ובסי' יב, יג, יד שנכתבו לאחרי הסתלקות הרה"ק מבארדיטשוב שהסתלק בשנת תק"ע.

רבינו הצ"צ כתב את הקטע בפסקי דינים

ט) לבסוף מגיע למה ששייך לעניינו, להעיר על הסתירה בין שני המקורות בצ"צ, ומתעכב עמש"כ, שמהמשך הדברים בפס"ד נראה שם שקטע זה הוא מהצ"צ ולא מרבי מנחם נחום מוויטעבסק, שכידוע חיבר את הסימנים של הל' נדה שנדפסו בפס"ד שם (מע' רנ), ומציין למש"כ אדמו"ר נ"ע שמקור הכת"י שונה וכן אינו יודע כיצד ניתן ללמוד מהמשך הדברים. אך עדיין דבריי חיים וקיימים, כי המעיין בע' 452 ברציפות הדברים ממה שבא לפניו,שהם מהצ"צ, שמתחיל "בק"א של אאמו"ז ז"ל9, ולאחריו שהוא מהצ"צ, שנאמר שם בכותרות "וזה אשר כתב רבינו במ"א ע"ז", ממילא הרי ברור שגם קטע זה מהצ"צ. ויתירה מזו, העורכים (של הפס"ד) שידעו כת"י רבינו כתבו על הקטע מיד שלאח"ז "וזה אשר כתב רבינו [הצמח צדק, נ.ג.] על זה" - על הענין המבואר בקטע שלפני זה, והוא הקטע שבו מבואר שרבינו לא ראה הסד"ט, ופשוט מאד שמחבר א' לשניהם, ולא ידעתי למה התעקש בזה הנ"ל.

והעיר לי ידידי הרה"ג הרב ברוך אבערלאנדער שיחי' שכבר התעורר על השוני הרה"ג הרב אברהם יוסף העליר שי' בספרו 'שיטה ברורה', והוא שם בע' כו ומתווך: "ואפשר הכוונה דאף שראה החיבור סד"ט, מ"מ לא הי' לפניו בשעת חיבור השו"ע". אך לשון הצ"צ בפס"ד לא משמע הכי מדכותב "לא הגיע לידו ספר סד"ט כלל".

נטילת ידים בתרא הל' שבת קמא

י) אגב: מה שנכתב בגליון האמור ע' 93 מהר"י פרקש שליט"א עפ"י הקדמת בני המחבר אם הגיה אדה"ז מהדו"ב הל' שבת כמו שהתחיל להגיהה נט"י, וא"כ יש לעיין מהי בתראי לגבי הל' פסח עיי"ש. ויש לציין להדברי נחמי' הנודעים (נדפסו בשוע"ר סוף ח"ב ע' תל) שכותב: "צ"ע בדברי מוח"ז רז"ל שבשו"ע אחר שכבר נטה מד' המ"א בסי' קנ"ח כנ"ל איך ולמה חזר ונמשך אחריו כאן בסי' שי"ח, אך עיין בההקדמה להל' פסח שכתב דהל' נט"י הוא ס[דר] מ[הדורא] ב[תרא] שחידש ואיזן ותיקן מוח"ז רז"ל לבסוף א"כ י"ל שבתר חזרה נשנית". הרי שלדעתו רק נט"י איזן ותיקן ולא הל' שבת. (אולם ראה בירחון 'יגדיל תורה' נ.י. שנה שביעית ע' שנב מש"כ הרד"א שיחי' לפקפק בזה, אך לענ"ד דבריו אינם מוכרחים כלל, ואכמ"ל).

ומכאן עוד ראי' - אם עוד צריכים לכך - על הנחיצות לברר את סדר עריכת השו"ע להבין מה קמא ומה בתרא.

הש"ס של אדה"ז

יא) אגב שבאגב: במה שהעיר הרב שדה"וו שיחי' בגליון שעבר ע' 118 על דברי הר"א חיטריק שיחי' בענין שימוש הש"ס אצל אדה"ז בשולחנו יש להעיר שהרי חיבור שו"ע או"ח חיבר רבינו אצל המגיד במשך תקל"ב ובמשך שנה זו הי' רבינו בווילנא במשך ימות החורף לפגוש את הגר"א ואח"כ בשקלאוו (ראה דברי הרשדב"ל בכפ"ח שציינתי לעיל), והרי בלתי מסתבר שרבינו סחב אתו ש"ס שלם, אלא בוודאי השתמש בספרים שהיו נמצאים בכל המקומות הללו, ומכאן עוד סיבה לשינויים בגירסאות.

ולהעיר, שבהרשימה של הספרים (שאליו ציין הרב וויינבערג שיחי' - לחפש, ולא ידע איפה נדפסה), שנלקחו מבית רבינו בשנת תקס"א בעת המאסר, נדפסה ב'ספריית ליובאוויטש' ושם נרשמו, עין יעקב דפוס בערלין ומסכת חולין ד' אמסטרדם, זבחים ווין, בבא קמא ווין, ברכות ווין. (הש"ס הנ"ל נדפס (הסתיים הדפסתו?) בערך בשנת תקנ"ז) ולציין להסכמת כ"ק אדה"ז על הדפסת הש"ס באייר תקס"ז (אג"ק ע' קלב): "והש"ס יודפס מדפוס אמשטרדם, שהם מוגהים היטב".

הוספה לאות ה': אודות זמן כתיבת שו"ע אדה"ז

אחר כתיבת אות ה' בדבריי לעיל על פי התאריכים שהיו ידועים לי בשעת כתיבת הדברים, נחשפו לפני מקורות ודיונים אחרים בתאריכים ההם הנוגעים למסקנתי האמורה והריני מביא את מה שהתברר לי לפני המעיינים והקורא ידון ויחליט.

הוכחות וראיות שההפלאה נסע לפפד"מ בחורף תקל"ב

ראשית הגיעו לידי דברי הרשדב"ל שיחי' בכפ"ח גליון 409 ע' 24 ושם מוכיח שבעל ההפלאה נסע לפרנקפורט באמצע חורף תקל"ב והוא על בסיס שתי ראיות והוכחות: א) בעיקר על סמך דיוק בדברי בן ההפלאה, בספרו 'לחמי תודה' (ע' קפב) "שהרביץ תורה זה יותר מל"ג שנה" מזה שכותב "יותר מל"ג שנה" יש לדייק שהחל לשמש שם בחורף תקל"ב. ב) בספר 'שמן טוב' נאמר שבדרך נסיעתו לפפד"מ שהה שבת אחת בבראד ומצוי הסכמה מההפלאה לספר 'תוצאת חיים' (מוה"ר חיים באסקאוויץ זאלקאווא תקלב) שחותם "בהיותי פה ק"ק בראד…היום יום ד' טו חשוון תקל"ב לפ"ק", ולפני"כ היו האחים אצל המגיד בתשרי תקל"ב לערך. וממילא לפי"ז סיים רבינו את הל' ציצית והל' פסח בתקל"א, ובהמשך לזה המשיך לחבר שאר או"ח במרוצת שנת תקל"ב בעת ששהה רבינו בווילנא בחורף הנ"ל בעת שנסע לפגוש את הגאון מווילנא (ומציין לעיין בספרו תולדות חב"ד בארה"ק ע' 17- 18), ובקיץ הנזכר שהה רבינו אצל המגיד בראוונא ושם המשיך בחיבורו עד שסיימו "בסמיכות להסתלקות המגיד ממזריטש10". ע"כ תמצית דבריו ומסקנתו.

הנה בעניין מסקנתו, שלכאורה נראית ומתקבלת על הדעת - אדון בהמשך, אך בנוגע לעניננו לא הבנתי מה שמסיים "בסמיכות להסתלקות המגיד ממזריטש" האם כוונתו לפני הסתלקות או אחריו כמה חדשים? כי גם לחשבונו, שר"ש וההפלאה היו אצל המגיד בשלהי תקל"א או תחילת תקל"ב, צ"ל, שאם סיים שתי ההלכות בשלהי תקל"א, הרי (במיעוט) שנתיים מאז, היא לפחות בחג הפסח תקל"ג בערך].

כעת נחזור להוכחת הרשדב"ל. הנה באמת לא מתוך דיוק הביטוי (של בן ההפלאה) בלבד11, ניתן להוכיח כך, אלא ממקור מפורש אנו יודעים שאכן הגה"ק הר"פ נסע בחורף תקל"ב לפפד"מ, ואף תאריך מדוייק לפנינו והוא בפנקס קהילת פרנקפורט (מוזכר בקובץ 'בית אהרן וישראל' (סטאלין) גליון נא ע' קמ הערה 36) ש"בא לפפד"מ בכ"ו טבת תקל"ב". (לציין שכל המקורות שאביא להלן מבוססים על שרשרת של תגובות ותגובות-נגד שהודפסו בקובץ הנ"ל במשך כמה גליונות ואציין להם בהמשך כפי הנחוץ, ומפני קצר הזמן והעדר גישה לספרים נדירים ופנקסים, לא יכולתי לבדוק כעת את הציטוטים במקור ראשון). ממילא הרי ברור הדבר שאכן בחורף תקל"ב הי' ההפלאה בפפד"מ וזה מבסס את דבר הרשדב"ל מעל כל פקפוק.

ביקור האחים אצל המגיד טרם נסעו לאשכנז

אך מבחינה אחרת דברי בני המחבר בשוע"ר מוקשים מאד. לפי האמור - ולפי דברי הרשדב"ל (שכותב שם: "שהרי באביב תקל"א עדיין היו האחים מועמדים לרבנות פפד"מ, והוועד בחר באח הצעיר ... ואחר כך בחרה קהילת ניקלשבורג באח המבוגר הר"ש שמעלקא. ורק אחרי שקיבלו שני האחים את שני הזמנות האלו, באו להתייעץ ולקבל ברכת הרב המגיד") - באו הגאונים האחים הקדושים לפני נסיעתם לניקלשבורג ולפפד"מ להתייעץ עם המגיד, האם לקבל הצעות הרבניות שהוצעו להם. ואז - כנראה בתחילת חורף תקל"ב, עפ"י המוכרח ממקורות דלעיל - נפגש אתם רביה"ז והראה להם את שתי ההלכות שכבר חיבר.

על התייעצות זו אנו קוראים אף במקור קדום אחר, והוא בשבחי הבעש"ט (מהד' רובינשטיין סי' מט): "הרב הק' ר' שמעלקא ואחיו הרב מ' פנחס נבג"מ נתבקשו ביחד על כסא הרבנות בק"ק פפד"מ ובק"ק ניקלשפורג. ובהיות שק"ק פפד"מ הי' קהילה גדולה ונכבדה מק"ק נ"ש לא הכריעו אנשי הקהילות ביניה[ם] מי ישב על כסא הרבנות בפפד"מ, ומי יהיה בק"ק נ"ש, ומרו שהם בעצמם יכריעו ביניהם . והגם כי הרב מ' שמעלקא ז"ל הי' זקן מאחיו עכ"ז ברוב ענותנותו אמר כי אחיו הרב ר"פ הגון יותר לרבנות דק"ק פפד"מ, ואחיו תל[ה] הגדול[ה] באחיו הגדול ממנו והסכימו שניהם שכאשר יפטרו מרבינו הגדול המ"מ דק"ק מעזריטש ישאלו את פיו הק' וכאשר יגזור אומר כן יעשו ... וכשבאו לבית הרב התחילו האחים מדיינים זה עם זה מי ילך בראש, כי כל א' אמר לאחיו שהוא גדול ממנו, ומיד אמר הרב המגיד בזה"ל הרב דק"ק ילך בראש כי הוא גדול האחים".

זמן היבחרות וקבלת רבנות רבי שמעלקא בניקלשבורג

אולם דא עקא שכן לפי התאריכים הנקובים במקורות (כפי שאביא להלן), הרי פטירת רבה של ניקלשבורג, שאת מקומו בא רבי שמעלקא למלאות, היתה רק באדר ראשון תקל"ב. וא"כ, כאשר רבי פנחס כבר ישב על כסאו בפפד"מ - טרם התפנה בכלל הרבנות בניקלשבורג?! יתירה מזו, במקור אחר מבואר, שבחירת רבי שמעלקא לכס הרבנות בניקלשבורג היתה רק בתחילת חורף תקל"ג? ועוד, במקור אחר מבואר להדיא, שרבי שמעלקא הגיע לניקלשבורג ב"אור ליום ו' עש"ק ב' סיון תקל"ג"?

א. על תאריך פטירת הרב הקודם, רבי גרשון פולליץ מביאים מספר 'תהילה לדוד' (קובץ זכרון לזכר דוד קויפמאן) במאמרו של הרב דוד פוייכטוואנג (רבה של ניקלשבורג בשנים תרנ"ב-תרנ"ג) שהעתיק מנוסח המצבות שבעיר (ראה בקובץ או"י גליון נב ע' קד, נח ע' קי דברי הרב אברהם בנדיקט. וראה גם שם גליון מג ע' קע ההערה 6, ומה ע' קיב): "פה נטמן ... מוהר"ר גרשון ... פולליץ ... יציאת נשמתו בקדושה ובטהרה בזריחת אור הלבנה נגהי עש"ק או"י [אור יום] אדר ראשון זכותו להגנה לפ"ק נשמתו תנצבה". "זכותו להגנה" - עולה תקל"ב. ואי אפשר להקדים השנה בשום אופן12, כי רק תקל"ב היתה שנה מעוברת ולא שנת תקל"א!?

ב. בקובץ הנ"ל (נח ע' קד) מביא מ"מילר13 בספרו 'מסמכים לתולדות יהודי מעהרין' (לועזית)", שהבחירות עבור כס הרבנות היתה ב19 בדצמבר תקל"ג ונבחר ב23 קולות, עיי"ש. נמצא שבחירת רבי שמעלקא היתה רק בערך כסליו-טבת תקל"ג כמעט שנה אחרי בסיעת אחיו לפפד"מ.

ג. בספר 'קורת העתים' לרבי אברהם טרעביטש-חיות, תלמיד רבי מרדכי בנעט, ובן דור ואיזור ההוא - כותב, שרבי שמעלקא הגיע לניקלשבורג בערש"ק אור ליום ו' עש"ק ב' סיון תקל"ג". וכבר העירו שם בקובצים הנ"ל (ראה המצויין לעיל ובגליון נג ע' צח ועוד), שלכאורה ב' סיון לא חל אף פעם בערש"ק? וא' העיר שם שייתכן שהכוונה לי"ב סיון, וג"ז צ"ע כי בשנה ההיא חל יב סיון ביום ה', אך מחוורתא כמו שהציע ח"א (שם, ובגליון מ"ו) שצ"ל במקום ב' סיון, כ' סיון. ואכן בשנת תקל"ג חל כ' סיון בעש"ק).

לפי האמור מוכרחים לומר שדברי הקדמת בני המחבר, שרבינו פגש אותם טרם שנסעו לאשכנז, הם באופן כללי מאד ואינם מבטאים תאריך מדוייק כלל, שכן לפי הנ"ל רבי שמעלקא עזב לנקלשבורג כמעט שנה וחצי אחרי בחירת אחיו לפפד"מ! גם חצי שנה אחרי הסתלקות הרה"מ, ונבחר רק בכסליו תקל"ג חודש ההסתלקות. ומכיון שמדובר רק בערך על כללות זמן ההוא, הרי ממילא צ"ע אם אפשר ללמוד מכך בכלל דברים ברורים (או אפילו משוערים) בנוגע זמן חיבור שו"ע אדמו"ר הזקן. אולם כל זאת ביחס הקדמת בני המחבר, אך דברי שבחי הבעש"ט, שבאו האחים להתייעץ ביחד מי יסע לנ"ש ומי לפפד"מ - הם לגמרי בלתי מובנים לי: שכן כיצד זה מתאים לתאריכים ההם14?

[אמנם, לפי המבואר בספר 'רבני פרנקפורט' (מצוטט אצל הרשדב"ל שם) מפנקס הקהל, ששני האחים רבי שמעלקא, ורבי פנחס, היו המועמדים לקהילת פפד"מ, יתכן אולי לפרש שבאו שניהם בשעת העלאת ההצעה להתייעץ אצל המגיד מי יקבל את ההצעה, ובכך ליישב קצת את יסוד הסיפור בשבחי הבעש"ט אם אמנם לא כל פרטיו, ולפי"ז יש להקדים ביאתם לאביב תקל"א! וצע"ג].


1) כך מציין בחסידים ומתנגדים (ח"א ע' 85) עפ"י קורות העתים ברין תקס"א.

2) ראה לפי שעה 'פנים יפות' מהד' מישור במבוא ע' 17 ציטוט מספר הזכרון קהילת פרנקפורט "ונתקבל לכאן פה קהילותינו פפד"מ יע"א, ובא לכאן בשנת תקל"ב"

3) ובכך מובן הצירוף המבואר בהקדמה "טרם נסעו על כסא הרבנות למדינות אשכנז" ומשמע שבפרק זמן אחד נסעו שני האחים. ועוד זכר לדבר, מהמובא שם במבוא ע' 12 מפנקס קהילת פרנקפורט דמיין "בשלושים ושלוש שנות כהונתו" (עיין שם ע' 17 מספר חוט המשולש) וההפלאה נפטר בשנת תקס"ה יום ב' ד' תמוז (כ"ה לפי ציטוט נוסח המציבה, ונוסח ספר הזכרון ובספר חוט המשולש), וא"כ לג שנים בדיוק הוא בערך קיץ תקל"ב.

4) והנה עיין במכתבי הגניזה (נדפסו באג"ק אדה"ז ע' קצג ואילך) מכתב לרבי שמעלקא מתאריך יום ה' שמות תקל אוודת חיבור השו"ע שנצטווה ע"י המגיד (ועיין שם עוד מכתבים שאולי ניתן לראות אימתי הי' המגיד בראוונא ואימתי באנאפלא), וא"כ התחלת כתיבת השו"ע היתה בתק"ל, אך כבר העיד הרבי במכתביו הידועים בענין הגניזה (נדפסו באג"ק שם ע' תעד ואילך), שהתאריכים והמקומות המבוארים שם משובשים הם, וממילא אין לסמוך עליהם לברר תאריכים.

5) ועצ"ע לברר ממקורות לא משובשים, אימתי עבר הרה"מ ממעזריטש לראוונא ומראוונא לאניפאלי. והנה המגיד הי' בראוונא בקיץ תקל"ב כמבואר להדיא בתשו' רבינו סי' יד (בשוע"ר ע' תתצט) "פלפול זה ... היה בקיץ תקל"ב בהיותי בבית אדמ"ו רבי' הגדול הגאון המפורסם מוהר"ר דוב בער נ"ע בק"ק ראוונע". וכן באג"ק אדה"ז סי' נז (ע' קכה) ובחורף תקלב אחרי הוויכוח שהי' בשקלוב …וכתבו כן מווילנא לבראד והדפיסו שם קונטרס זמיר עריצים בקיץ הנ"ל והיתה מזה צרה גדולה לכל הצדיקים דוואלין …ונאספו כולם לק"ק ראוונא בעת ההיא לרבינו נ"ע לטכס עצה". הרי שכולם נאספו לבית המגיד בראוונא בקיץ תקל"ב (וראה גם אג"ק אדה"ז ח"ב ס"ה). ואם נדייק יותר הרי הקונטרס האמור נדפס באלקסניץ הסמוכה לברודי "לסדר ולפרט והשבותי את תלונות בני ישראל, שהיא בפרשת קרח תקל"ב (ועיין על כך בספר חסו"מ ח"א ע' 34 הערה 39) וא"כ הרי ההתאספות אצל המגיד בראוונא שבאה בעקבות בהדפסת הקונטרס היתה בערך באמצע תמוז, ובכן הרי מסתבר שבתקופה זו היו שם שני האחים הקדושים טרם נסעו לאשכנז שהתרחש באותו זמן, ואדה"ז הראה להם את הלכות ציצית והל' פסח. אולם אימתי הגיע לראוונע ואימתי עבר משם לאנאפולי לא התברר לי בינתיים.

6) ובמהד"ת הנ"ל יש כמ"פ שמסתמך על הפמ"ג אעפ"י שלא מזכירו בהדיא, כגון בסימן ד' ס"ב, ראה לפי המצויין במהדורת קה"ת החדשה. וכן בסי' קנו. וראה להלן על כך.

7) ויש לחפש עדיין לפי התקליטור - האם נכון.

8) וראה מה שכתבתי ב'אור ישראל' המצויין להלן בפנים בהערה 4 , שלפי המבואר בבית רבי (ע' ד) ששהה במאהליב אחרי שחזר מלוויית הרה"ק הרמ"מ מוויטעבסק, והרי נסיעתו של הרה"ק הנ"ל היתה באדר שנת תקלז , א"כ נמצא ששהה במאהליב אחרי אדר שנת תקל"ז ולמד כל הש"ס משך זמן מסיים, ורק אח"ז התחיל להגיה, א"כ יתכן שהתחיל ההגהה לא לפני שנת תקל"ח. ומש"כ "כבן שלושים" הרי הוא רק בערך, ולא שנה מדוייקת, כפי שהביטוי "כבן" מוכיח.

9) והרי פשוט שלא מסתבר כלל, שהשתחל שם בטעות קטע אחד בודד מרמ"נ הנ"ל.

10) בתוך דבריו קובע שם: "מפורש כאן [בדברי בני המחבר] שתחילתה וסיומה של עריכת שני חלקים אלו אורח חיים ויורה דעה, היו "בהיותו יושב בשבת תחכמוני במקום תחינת של הרב הקדוש הנ"ל". ובודאי זו פליטת הקולמוס, כי לא מפורש שם כלל שגם חלק יו"ד התחבר בשבת תחכמוני. ואולי צ"ל שתי ההלכות הל' פסח והל' ציצית כמפורש שם.

11) וכמובן שדברי הרשדב"ל שם ש"בשלהי מרחשוון הגיע לפפד"מ" אין לו על מה לסמוך.

12) כמו שרצה חכ"א שם להציע בכדי ליישב את הסיפור שהרה"ק רבי אהרן מקארלין, שהסתלק בניסן תקל"ב, ביקר בניקלשבורג להתמודד עם מתנגדי הגה"ק רבי שמעלקא.

13) מנהגם בקובץ ההוא לציין לספרים ולמאמרים, בלי לציין מקום ושנת הדפוס ופרטים מזהים.

14) ויתכן לדחוק, שכבר עלה הצעת ניקלשבורג לרבי שמעלקא מיד אחרי פטירת רבי גרשון הנ"ל, באדר תקל"ב, ובזה מיושב קצת (עכ"פ בדוחק) שבני המחבר כורכים את נסיעתם לאשכנז - יחדיו, כי זה בערך באותו פרק זמן, אך דברי השבחי בעש"ט לא מתיישבים בכך כלל.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות
הגדה של פסח