E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ תשזריע-מצורע - תשס"א
הלכה ומנהג
ברכה על טלית של חבירו ועל טלית של הקהילה
הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג
שליח כ"ק אדמו"ר - וועסט בלומפילד, מישיגן

שו"ע או"ח סי' יד סעיף ג "השואל מחבירו טלית שאינה מצויצת פטור מלהטיל בה ציצית כל ל' כו', שאלה כשהיא מצויצת מברך עליה מיד". ועי' בהמג"א שהביא דעת הים של שלמה בחולין שאם לובשו לעלות לתורה או לעבור לפני התיבה שאינו מברך, כיון שאין לובשו לשם מצוה, אבל מהרא"ש בהל' ציצית משמע שהעובר לפני התיבה מברך, ומשמע שם שכן סובר המ"א.

אבל עי' בשו"ע רבינו סעיף ח שכותב שבמקום שמשאיל לחבירו טלית כדי לעלות לדוכן או לעלות לקרות בתורה אם המשאיל יודע שהשואל לובשו לשם מצות ציצית א"כ אדעתא דהכי השאילו שיברך עליו והוה כאילו נותנו לו במתנה על מנת להחזיר, ולכן מברך עליו השואל ברכה מחויבת כאילו היתה שלו ממש, אבל אם אין מדעת המשאיל שהשואל לובשו לשם מצות ציצית, רק שהוא סובר שאינו לובשו אלא מפני כבוד הציבור, א"כ אין עלינו לומר דהוה כאילו נתן לו במתנה ע"מ להחזיר, ולכן אם השואל צריך לברך ברכה מחויבת, רק אם ירצה לברך הרשות בידו (ולכאורה בדברי רבינו מתורצת הסתירה בין דברי היש"ש בחולין ובין הרא"ש בהל' ציצית, ודו"ק).

מתחילת דברי רבינו מוכח שהוא סובר שדוקא אם המשאיל ידע בבירור שהשואל לובשו לשם מצות ציצית - אזי אמרינן שהמשאיל מקנה הטלית להשואל, משא"כ אם אינו יודע בבירור אז אמרינן שהמשאיל אינו מקנה הבגד להשואל במתנה על מנת להחזיר.

וצ"ע מדוע לא אמרינן שבכל אופן המשאיל מקנה הטלית להשואל (במתנה על מנת להחזיר) מספק, ז.א. שאפילו אם המקנה אינו יודע בבירור שהשואל רוצה הטלית לשם מצוה, מ"מ הוא מקנה לו הטלית על הצד היותר מועיל - כי אולי רוצה הטלית לשם מצוה.

והנראה לומר בזה, דהנה הר"ן בקידושין דף ב, ב ד"ה הא לך מנה כתב בשם רבינו שמואל שבמתנה על מנת להחזיר אין המקבל המתנה חייב באונסין, משא"כ סתם שואל שמחויב באונסין, וא"כ י"ל שאין המשאיל רוצה להקנות הבגד במתנה ע"מ להחזיר אם הוא אינו יודע בבירור שהמקבל רוצה הטלית לשם מצוה, מכיון שיש לו להפסיד במקום אונס.

ולפי זה נראה לומר שרבינו אינו מסכים עם מה שכתב המ"ב (בשם הדה"ח) בפשיטות בס"ק י"א שבטליתות של הקהילה בבתי כנסיות צריך לברך עליהם לכו"ע אפילו כשלובשו רק לעבור לפני התיבה או לעלות לתורה, משום דבטלית של הקהל אדעתא דהכי קנוהו מתחילה שכל מה שלובש אותו שיהיה שלו כמו באתרוג. אבל לפי דברינו אין שום הכרח לומר שהקהילה מקנה הטלית לכל אדם אם אין שום גילוי דעת שהמקבל רוצה הטלית לשם מצוה.

ואם מקבל הטלית אינו רוצה להניחו ללובשו לשם מצוה אין שום טעם שהוא יצטרך לברך עליו, ורק במקום שהוא באמת רוצה הטלית כדי להתפלל בו אז אמרינן שאדעתא דהכי קנוהו הקהילה שמי שרוצה לקנותו יכול לקנותו (על מנת להחזיר).

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות
הגדה של פסח