E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ נח - תשס"ב
לקוטי שיחות
הערות בעניני חגה"ס ומצות סוכה
הרב שמואל זאיאנץ
ר"מ בישיבת תות"ל מאריסטאון

בלקו"ש ח"ב ע' 417, כותב הרבי כמה טעמים על מה שחג הסוכות נקרא בשם "סוכות" על שם הסוכה, ולא על שם המצוה דנטילת ד' מינים.

א) משום שמצות הסוכה מתחילה מהרגע הראשון של החג עד המשך כל ימי החג, משא"כ מצות ד' מינים מתחיל חיובה רק מבוקר החג.

ומוסיף הרבי בנקודה זו, דמצות הסוכה מתחילה עוד לפני החג, משום שהמצוה מחייבת בניית דפנות וצריך שיהיה באופן ד"תעשה ולא מן העשוי", שא"א להכינו בתוך החג, אלא צריכים להכינו לפני יו"ט, ובבניית הסוכה גופא יש מצוה. משא"כ בנוגע ללולב, יש אפשרות שכל העשייה תהיה בתוך החג.

ב) דבנוגע ללולב יש הגבלה שלאחר קיומה פטורים ממנה. משא"כ סוכה עניינה "תשבו כעין תדורו", והרי נמשך "דירתו" ומצותו כל ז' ימי סוכות.

ג) דכל המצות הם ענינים פרטיים, דמצוה פלונית זו עושים באבר פלוני זה ועד"ז בפרטיות בשאר מצות מעשיות, ועד"ז נטילת ד' מינים נעשית בלקיחה על ידי היד. משא"כ ישיבה בסוכה עניינה "תשבו כעין תדורו", וזה קאי על כל הענינים שעושה, גם כשעושה צרכיו הפרטיים והענינים שעשה בשבוע שעבר, הרי הוא מקיים בזה מצות סוכה.

ומוסיף הרבי בנקודה זו, דמצינו כתוב ד"מי שאין לו בית אינו אדם", נמצא דמי שיש לו בית, אע"פ שאינו נמצא בו כל הזמן, ואפי' לדוגמא כשנמצא בשוק, הרי הוא אדם, דעצם זה שיש לו בית גורם שיקרא אדם, וא"כ עד"ז בסוכות, דמכיון שענין הסוכה הוא "כעין תדורו" אז עצם זה שקבע את הסוכה לדירתו נעשה קשור למצוות הסוכה במשך כל חג הסוכות, גם בשעה שלא נמצא בסוכה.

ע"כ תוכן דברי כ"ק אדמו"ר, ומכאן ואילך באתי בהערות קצרות, וזה החלי:

א) בנוגע להוספה בחילוק הא', דבסוכה המצוה מתחילה לפני החג, משום בניית הדפנות דצ"ל "תעשה ולא מן העשוי" ולכן צ"ל קודם החג ובבניית הסוכה יש כבר מצוה, משא"כ לולב יכול להיעשות כל עשייתו בתוך החג. הנה לכאורה יש להבהיר כוונתו, דאינו מבאר באם טעם הדבר בלולב הוא משום שאין בו פסול דתעשה ולא מן העשוי או טעם אחר בדבר (וגם לכאו' לולב אין לקוצצו ביו"ט וצריכים לקוצצו לפני יו"ט), וי"ל דמסתימת לשונו הק', משמע דכוונתו להמבואר בסוכה ל"ג ע"א דחכמים מכשירין בעבר וליקט לענבי ההדס ומפרשת הגמ' במסקנא ב' אפשריות א) דאין למדים לולב מסוכה לגבי הפסול דתעשה ולא מן העשוי. ב) דהגם דלומדים פסול זה, מ"מ לולב אין צריך אגד "ולא שייך בו עשייה" (רש"י שם). והיינו דבסוכה יש חיוב לבנות וממילא הבניה צריכה להיות קודם החג, דהרי צ"ל "תעשה לך", משא"כ בלולב אין חיוב לאגדו1.

ולגבי הקציצה, אין חיוב לקצוץ מלפני סוכות, דהרי אם מצא קצוץ אין חיוב לקצוץ, משא"כ אם מצא סוכה הבנויה שלא לשם צל חל על זה הגדר ד"תעשה ולא מן העשוי". והיינו דבסוכה הוי הבנין מעצם המצוה ולכן מחוייב לעשותו לפני החג (דאסור לבנות בחג) ואם הוי בנוי מעצמו שלא לשם צל הוי "תעשה ולא מן העשוי", משא"כ בלולב דאין הקציצה חלק מהמצוה, נמצא דאין מצות לולב קיימת לפני יו"ט.

(ואע"פ שהרבי כותב להרב הנ"ל (בהערה 1) דקציצת האתרוג היא הכשר למצוה (ולא הוי כמעשה בעלמא, כדברי רש"י דהוי מכשיר למצוה), מ"מ לא הוי חלק מהמצוה כמו בעשיית סוכה דבניינו הוי חלק מהמצוה ( וזה גופא היתה השקו"ט למה הכנה א' נחשבת רק מכשיר, והכנה ב' נחשבת לחלק מהמצוה).

וזה שכותב "ווארום עס איז דאך א בנין פון ג' דפנות וכו' און דוקא תעשה ולא מן העשוי, קען מען דאך דאס ניט טאן אום יו"ט, ...אבער ביי ד' מינים קען זיין אז דער גאנצער טאן זאל זיין אום יו"ט", דלולב אין חיוב לקצוץ לפני יו"ט דאם "מצא קצוץ" אינו צריך לקצוץ (ועד"ז חטיבת עצים לסוכה לא הוי חלק מהמצוה אלא הכנה ואם "מצא חטוב אינו חוטב" ואין בזה פסול ד"תעשה ולא מן העשוי") משא"כ בנית הסוכה דהוי חלק מהמצוה (אלא שאי"ז גמר המצוה) הרי מוכרח שיהיה לפני יו"ט דאל"כ הוי תעשה ולא מן העשוי2.

ב) בנוגע לחילוק הב', אע"פ שנטילת הלולב היא פעולה נמשכת על כל היום כולו (לקו"ש ח"ה ע' 173 הע' 10) מ"מ, אינו דומה לסוכה כיון שאין חיוב לקיים בפועל מעשה נטילת הלולב, משא"כ "דירת הסוכה".

ועד"ז לגבי חילוק הא', דחיוב הלולב מתחיל מיום הא' אע"פ שגם לגבי לולב "דמטא זמן המצוה" משעה שקידש היום (רש"י ל"ג ע"ב ד"ה ה"ג3) וכפי שהביא הרבי בהמשך השיחה בע' 425 בטעם הא' דלכן הוי זמן השמחה ז' ימים, אע"פ שניסוך המים ביום, משום שמצות שמחת סוכות קשור עם לולב "וואס דאס הויבט זיך אן פון ביינאכט", מ"מ בפשטות אינו דומה לסוכה כיון דאין חיוב קיום המצוה בלילה (אלא רק "מטא זמן המצוה"), אבל חיוב המצווה בפועל מתחיל ביום שלאחמ"כ.

ג) בטעם הג', מובא בספרים דמעלת הסוכה היא מה שכל גופו נמצא בתוך הסוכה. אבל כנראה הרבי מוסיף בזה (דלא רק שכל גופו הגשמי נמצא שם, אלא יתירה מזו) שהסוכה חודרת בכל ענייניו, היינו שכל עשיותיו דצרכיו הפרטיים הם בגדר מצוה, כשעושה אותםבסוכה4.

ד) מה שמצות סוכה קאי על כל הענינים שעושה, הוא בטוש"ע ושוע"ר סי' תרל"ט סעי' ד', דמצות ישיבה בסוכה היא שבנוסף על מה שאוכל ושותה ודר בה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה... גם אם צריך לספר עם חבירו יספר בסוכה.

ה) על מה שכותב רבינו "ער טוט גאר זיינע צרכים הפרטיים" אולי יש לדייק שהחיוב והמצוה הוא רק על פעולה דהוי בגדר "צורך", אבל אם אין בזה צורך אין בזה חיוב. ובזה מדויק לשון רבינו דהט"ז מביא בשם המהרי"ל ד"המספר עם חבירו יספר עמו בסוכה", והמשנ"ב כתב בסק"ב "אם ירצה לספר עם חבירו יספר בסוכה". משא"כ אדמה"ז בס"ד כותב "אם הוא צריך לספר עם חבירו יספר עמו בסוכה", דרק מה דהוי צורך (פרטי דדירה) מחוייב בסוכה ולא מה דלא הוי "צורך" ולכן אינו חייב לספר עם חבירו בסוכה אלא אם הוי "צורך" לספר עמו.

ו) על מה שמוסיף רבינו, דקשור עם מצות הסוכה גם כשאינו נמצא בתוכה, ע"ד ענין הדירה שמוסיפה באדם משום "כל מי שאין לו בית אינו אדם", אפ"ל דהכוונה על ענין "הדירה לשבת בה" (דאדם צריך שתהיה לו דירה לשבת ואפילו שתהיה דירת "עראי"). דלפי"ז יוצא דענין זה שייך גם לגבי "דירת עראי" דסוכה.

ז) מה שכותב הרבי ב' חידושים בענין מצות ישיבה בסוכה (על שאר מצות), א) מה שעושה המצוה בכל ענייניו, ב) מה שקשור עם המצוה גם בשעה שאינו נמצא בתוך הסוכה, שעצם דירת הסוכה מוסיפה שלימות לאדם גם כשאינו נמצא בתוכה (דמכיון שקבע "דירתו" בסוכה, קשור לסוכה גם כשאינו נמצא בתוכה).

הנה נקודות אלו מיוסדים הם במסכת סוכה על המשנה בדף כ"ח ע"ב שכותבת "אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי", והגמרא מביאה ברייתא שמבארת שזה נעשה ע"י העלאת כלים ומצעות נאים לתוכו, ואח"כ ממשיכה ש"אוכל ושותה ומטייל בסוכה", והיינו הא דעושה סוכתו קבע, הוא עצם קביעת סוכתו לדירת קבע, וזה נעשה ע"י העלאת כליו נאים לתוכה, ולכן קשור עם הסוכה גם כשאינו עושה שום פעולה בה, ולאחמ"כ מוסיפה הברייתא דישנו קיום "תשבו כעין תדורו" ע"י פעולת צרכיו הפרטיים שאוכל ושותה וישן ומטייל וכו'.

והנה (אע"פ דבשו"ע מתחיל עם חיוב הגברא לאכול ולשתות ורק אח"כ פוסק על העלאת המצעות וקביעת סוכה קבע5, מ"מ) מודגש ענין ב' הפרטים דחיוב "תשבו כעין תדורו" גם באדה"ז סימן תרל"ט דבסעי' א-ג מדבר על קביעת הסוכה ע"י העלאת כליו לסוכה, ורק לאחרמ"כ בס"ד מבאר "מצות ישיבה בסוכה" שזה נעשה ע"י אכילה ושתיה, דהן ב' העניינים שבמצות סוכה א) קביעת הסוכה לדירתו שזה ע"י העלאת כליו לשם. וע"י קביעת דירה הרי"ז קשור להאדם גם כשאינו עושה פעולות הצריכות לו, ואפילו כשנמצא בשוק, דהרי עצם קביעות הדירה ענינה "תשבו כעין תדורו" דפועלת על שלימות האדם גם כשאינו שם, ואפי' אינו "קשור" עם המצוה דסוכה. ב) דבנוסף לזה ישנו "תשבו כעין תדורו" המחייב פעולות שונות, דכל הדברים שהיה עושה בדירתו מחוייב לעשותם בסוכתו.


1) וראה גם במכתב הרבי להרה"ג ר"ש עלבערג ע"ה (לקו"ש חי"ב ע' 214 - נדפס גם בריש ספר שלמי שמחה ח"ד) דבאמצע דבריו כותב "חה"ס תעשה לך (וכמה הלכתי ילפינן מיני') הרי בכהנ"ל משווי לולב לסוכה. (ואפי' אם ימצא מ"ד דיחלק ביניהם מפני הציווי בסוכה תעשה לך וכו')". דמפרש כוונת מ"ד הב' בגמ' דלומדים לולב מסוכה (ומסביר גם את השיטה הראשונה - ד"אם ימצא" - דסוברת דאין לומדים לולב מסוכה).

2) וראה גם לקו"ש חכ"ב ע' 129 הע' 53 "ואין אגודתו (לפני החג) קריאת שם להיות חל שם לולב פסול לדחות כו' עד שיקדש עליו היום" (פרש"י סוכה שם ד"ה וה"ג). משא"כ בסוכה שמצוה בעשייתה שנאמר "חג הסוכות תעשה לך" - ראה פרש"י מכות ח, א. שו"ע אדה"ז סתרמ"א ס"א וכו'. דנראה אותו הנקודה, דמכיון שאין מצוה בעשיית הלולב, לכן אין חלות שם על עשייתה, שיחול עליו שם פסול עד שיקדש עליו היום. "מ"מ כשקידש היום, כבר התחיל היום שהוא ראוי לנטילתו" (או"ז הלק י"ט ח"ב סי' ש"ה).

3) וראה גם בדברי הראב"ד פ"ד מהלכות ממרים שנקט בפשיטות דיש פסול דתעשה ולא מן העשוי גם בלולב, ודברי הכס"מ עליו, הרי בפשטות אינם מובנים וכפי שהקשה עליו הלח"מ שם.

4) ולכן מובן שזוהי מעלה שאינה נמצאת גם בטבילת מצוה, דהחידוש הוא לא מה שכל גופו משתתף בעשיית המצוה, אלא במה שהאדם מקיים המצוה ע"י פעולותיו היום יומיים וצרכיו הפרטיים.

5) ואולי אפשר להסביר סגנון השו"ע שהתחיל בחיוב פעולות האדם בישיבת סוכה ולאחמ"כ כתב שעושה סוכתו קבע (היפך סגנון אדה"ז דהתחיל קודם כל על החיוב דעשיית סוכתו קבע, ואח"כ כתב על חיובי ישיבת האדם בתוך הסוכה) דלשיטתו חיוב עשיית סוכתו קבע הוא פרט ופעולה של "דירה" וישיבה בסוכה, משא"כ לאדה"ז, קביעת האדם שסוכתו תהיה "דירת קבע" הוא ענין בפ"ע מפעולות האדם הדר בתוך הסוכה, וזה קובע חשיבות בפ"ע, דהאדם מייחד וקובע שהסוכה הוא מקום דירתו, ולאחר שהסוכה היא כבר מקום דירתו, הוא צריך לעשות פעולות פרטיות של דירה בתוכה. אבל לגבי נקודת השיחה, הרי"ז שייך לב' האופנים דלא מיבעיא לאדה"ז הרי האדם קשור עם מצות הסוכה גם בהיותו מחוץ לסוכה מפאת קביעתו להסוכה כדירת קבע, אלא אפי' להגדרת השו"ע הרי כיון שא' הפעולות בדירה הוא עשותו למקום קביעותו, במילא נמצא דעצם זה שיש לו כלים ומצעות בתוך הסוכה הרי"ז מקשרו לסוכה ומצוותה גם בהיותו מחוצה לה.

Download PDF
תוכן הענינים
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות