א. בשיחת יום ב' דחג השבועות תשט"ז סל"ד (שיחות קודש עמ' 276): "מסתמא וועלן רבנים געפינן אַ היתר אויף פאָרן צוריק הגם אַז מען וועט זיין איבער אַ חודש אין ארץ-ישראל".

ובשיחת ליל ג' תמוז (שם עמ' 290): "אין ארץ - ישראל וועט איר זיין ווייניקער פון דרייסיק טעג בכדי אַז דער אַרויספאָרן פון דארטן זאָל זיין אָן שוועריקייטן".

וכ"ה במכתב ח' סיון תשי"ט (אגרות-קודש חי"ח ריש עמ' תד): "נוסף על הענין שלאחרי שהות שלשים יום באה"ק ת"ו ישנה שקו"ט בהנוגע ליציאה משם, ומה להם להסתבך בשקו"ט וכו' אפילו באם תהי' המסקנא, שאפשר לעשות בלי פקפוק, ואף שרבים עושים כהנ"ל, אין זה מבטל את הספיקות והשקו"ט שבדבר".

וכ"ה במכתב משנת תש"ל באנגלית שתורגם ללה"ק ז"ע בשבועון "כפר חב"ד" גליון 993 עמ' 12.

ויש לעיין ולחפש המקורות על השקו"ט הנ"ל בספרים כו'.

w

ב. בסה"ש תש"א עמ' 120 (וכ"ה בסה"מ תש"י עמ' 215) בהערת רבינו מביא: "דגזירה שבטל טעמה לא בטלה הגזירה (נסמן בשד"ח כללים ג' אות לד)" - ויש להעיר משו"ע אדה"ז או"ח (סרס"ח סט"ו. סרס"ט ס"ב): "שתקנת חכמים לא בטלה אע"פ שבטל הטעם שבגללו תקנו".