בלקו"ש ח"ל פ' ויחי (ב) ובחל"ט פ' תצא, מבאר כ"ק אדמו"ר שקודם מ"ת לא היתה בכלל המציאות דקידושין, ולא רק שלא נצטוו אז ע"ז כמו שאר המצוות. ולכן לא מצינו שהאבות קידשו האמהות, שלא חל על זה הא דקיימו כל התורה כולה עד שלא ניתנה. ובזה מבאר ג"כ תחילת דברי הרמב"ם בהל' אישות שמהות נישואין אחרי מ"ת הוא כמו קודם מ"ת, ורק מה שנתחדש ע"י מ"ת הוא, דאם רוצה לישא אשה, צ"ל קודם הלקוחין דהיינו הקידושין. יעויי"ש.

ולכאורה עפ"ז יש לבאר דברי התוס' בריש קידושין, שהקשו למה תנא האשה ניקנית בה"א, משא"כ בתולה נישאת, וכן מצינו היבמה בה"א, משא"כ מתני' דעבד ואמה הוא בלי ה"א, ומתרצים דהמבורר בקרא תנא בה"א. ועפ"י הנ"ל י"ל, דתנא בה"א אותם הענינים שחידש הקרא, ולכן נישואין שמהות הנישואין אחרי מ"ת הוא כמו קודם מ"ת לא תנא בה"א, בתולה נישאת. משא"כ כל מהות הקידושין שהוא חידוש התורה, תנא בה"א [וגם האיש מקדש והאשה שנתארמלה ושהלכה בעלה שהוא תוצאה מקידושין]. ועד"ז יבום הרי זה חידוש התורה שאשת אח אינה ערוה עליו, ולכן תנא בה"א, משא"כ עבד ואמה הרי מהות העבדות הי' לפני מ"ת, ולא נתחדש אחרי מ"ת, ורק מה שנתחדש אחרי מ"ת היו הציוויים והדינים הנוגעים להם, ולכן לא תנא בה"א.