בספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 794 (שיחת ש"פ שופטים תנש"א סי"ב) מביא הרבי את אבן השתיה הנמצאת "במקום מסויים בעולם-הזה הגשמי, וקיימת תמיד בלי שינויים" (אפילו לא השינוי דגניזה, כמו הארון שנגנז וכיו"ב) כדוגמא לעניין השופט והנביא הקיים (נצחי) בכל דור ודור (כסימן לגילוי אלקות בעולם באופן תמידי – ש"ממנה הושתת כל העולם כולו", עיי"ש. ולכאורה ברור מהדברים הללו (וכהביטוי "בא ללמד ונמצא למד"), שהרבי מקבל את דעת הרדב"ז שאבן השתיה היא אבן ה"צאכרה" הידועה, הנמצאת בתוך "מסגד עומר", בניגוד לדעות שונות שחלקו על זה (ראה המובא והנסמן בנדון בשנתון 'תחומין' כרך יד עמ' 437, כרך טז עמ' 458, 504), שלדעתם אין אבן השתיה ניכרת כיום.