אודות העשר מכות (הנקראים בפרשת וארא ובפרשת בא) נאמר בהגש"פ "ר' יהודה הי' נותן בהם סימנים, דצ"ך עד"ש באח"ב". והנה מחלוקת הסי' נראה שהמכות נחלקו לג' סידרות: 1) דצ"ך 2) עד"ש 3) באח("ב). וי"ל למה חלקם דוקא באופן זה.

וי"ל בזה, דהנה רואים במכות שישנו סדר באזהרות לפרעה; דבמכה ראשונה שבכל הג' סידרות, ז.א מכות דם ערוב וברד, נאמר בתורה אזהרה מפורטת יותר וגם שיבא לפרעה בבוקר: בדם (וארא ז, יד) "לך אל פרעה בבוקר הנה יוצא המימה", בערב (וארא ח, טז) "השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה", ועד"ז בברד (וארא ט, יג) "השכם בבקר והתיצב לפני פרעה". משא"כ בשאר המכות לא מצינו דבר זה, דבמכה שני' של כל סידרה (צפרדע, דבר, ארבה) נאמר רק "בא אל פרעה" (צפרדע: וארא ז, כו. דבר: וארא ט, א. ארבה: בא י, א), ומה שמעניין ביותר שבסיום כל סידרה, ז.א. כנים שחין וחושך, לא נאמרה שום התראה לפרעה כלל אלא רק המכה עצמה. ולכן מהמשך הפסוקים עצמם נראה בעליל שמחולקים לג' סידרות: במכה הא' עיקר האזהרה ובבוקר, במכה הב' אזהרה פחותה לפ"ע, ובמכה הג' בלי אזהרה כלל.

ועדיין צ"ל מדוע באמת הי' ג' חילוקים אלה.

ויובן ע"פ מה שנתבאר (במפרשי התורה וגם בדא"ח) שמטרת המכות – מלבד להעניש את המצרים ולכופם להוציא את בנ"י [אף שלפועל לא הצליחו (קודם מכת בכורות)] - הי' ג"כ להראות לפרעה ולמצרים (ואולי [בעיקר] לבנ"י) שיש אלקה בעולם שהוא למעלה מן הטבע. וכפי שמצינו כשבא משה לפרעה בפעם הראשונה ואמר אליו "כה אמר ה' אלקי ישראל שלח את עמי (שמות ה, א) הנה ע"ז ענה פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגו' (שם ה, ב), היינו שמטרת המכות היתה לפעול הידיעה בה' שלמעלה משם אלקים ושהוא למע' מן הטבע שבזה לא האמינו המצרים.

ולכן מצינו בכל הג' סידרות של המכות הנ"ל אזהרה והודעה מיוחדת בענין ידיעת ה' (במכה הראשונה). בסידרה הראשונה (דצ"ך) מצינו שמשה אמר באזהרת דם: "בזאת תדע כי אני ה'" (וארא ז, יז), בסידרה שני' (עד"ש) באזהרת ערוב: "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שם ח, יח) ובסידרה אחרונה (באח("ב) באזהרת ברד: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" (שם ט, יד).

והנה יכולים לראות בעליל שכל אחד מהודעות אלה הי' מדריגה נוספת בידיעת ה'. בפעם הראשונה - "בזאת תדע כי אני ה'" - פי' שיש כח שהוא למעלה מן הטבע ויכול לשלוט על הטבע. בפעם הב' - "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" - ז.א שהכח שהוא שלמעלה מן הטבע פועל גם בארץ ובקרב הארץ באופן מסודר ומוגבל, אבל עדיין אינו שולל את הנהגת הטבע שהוא כח בפני עצמו ג"כ, וע"ז בא ההודעה האחרונה במכת ברד "בעבוד תדע כי אין כמוני בכל הארץ", אשר גם הטבע הוא חלק מן הלמעלה מן הטבע ואין לו שליטה בפ"ע.

והנה יכולים לומר (אולי בדוחק קצת עכ"פ), שרואים ענין זה גם במכות השייכות לאזהרות אלה. שמכות דם וצפרדע (וכנים) הי' בהם רק שליטה על הטבע באופן שהקב"ה הכריח לעשות מה שלא ע"פ טבע, כמו שהמים יהפכו לדם או שהצפרדעים ישרצו באופן משונה וכו', לעומת מכות ערוב ודבר שבהם הלמעלה מן הטבע פעל גם בקרב הארץ, וכדמצינו בב' מכות אלה שהקב"ה אמר בנוגע למכת ערב "ושמתי פדת בין עמי וגו'" (וארא ח, יט), ובמכת דבר "והפלה ה' בין מקנה ישראל" (שם ט, ד) - דבר שלא מצינו מפורש בתורה בנוגע למכות דם וצפרדע. וזאת אומרת דלמרות שהיתה מכה שלמעלה מן הטבע מ"מ פעלה גם בגדרי הטבע שהיתה רק במקום מסויים וכו'. ובסדרה האחרונה רואים ענין נפלא ביותר, ובפרט במכת ברד שהיתה אש מתלקחת בתוך הברד ובלשון רש"י "נס בתוך נס וכו' ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם", היינו שנראה בעליל שהטבע של אש ומים נתבטלו ללמעלה מן הטבע. [כמה מהדברים נזכרו במפרשי התורה ואיני זוכרם כעת].

ותן לחכם ויחכם עוד.