E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ז' אד"ר - ש"פ תצוה - תשס"ה
שונות
כמה הערות בשו"ע רבינו
הרב מאיר צירקינד
מיאמי, פלורידה

הפסק בברכות ק"ש

איתא בשו"ע אדה"ז (סי' סו ס"ה) ובסידורו: "אבל אחר שאר ברכות אין עונין אמן בקריאת שמע וברכותיה אפילו בין הפרקים". לכאורה צריך ביאור למה, הא: א) "בין פרק לפרק שואל בשלום אדם נכבד מפני כבודו ומשיב שלום לכל אדם מפני דרכי שלום" (שם ס"א). ב) "אם אין פנאי לאדם להתפלל בעונת קריאת שמע ולסמוך גאולה לתפלה יקרא קריאת שמע בעונתה . . ויש אומרים שיכול ג"כ לומר ברכות שלפני' ולשייר ברכת אמת ויציב ואח"כ לסמוך גאולה לתפלה" (שם סי"ג), והא יפסיק בין ק"ש לברכת אמת ויציב? ג) "הברכות אינן מעכבות את קריאת שמע שאם קראה בלא ברכותיה יצא ידי חובת קריאת שמע, וחוזר וקורא הברכות בלא קריאת שמע" (סי' ס' ס"ב), והא הפסיק בין ק"ש לברכת אמת ויציב?

יעו"י ועניית אמן שתפלת מעריב

איתא בסידור אדה"ז קודם תפילת ערבית: "ואין להפסיק להכריז יעלה ויבוא בליל ראש חודש". וצריך עיון אם כתב "בליל ראש חודש" לאפוקי חול המועד (דהא בליל חול המועד, אם שכח יעלה ויבוא צריך לחזור השמו"ע, משא"כ בליל ראש חודש)?

ועוד צריך ביאור, למה אנו נוהגין לענות שאר אמן (בקדיש קודם שמו"ע של ערבית) שאינן אלא מנהג, ולמה יגרע זה מ'ושמרו'? (הא בשחרית עונים שאר אמן בהקדיש קודם ברכו ואומרים שיר המעלות בעשי"ת?)

הנוסח בשו"ע רבינו

איתא בשו"ע אדה"ז (סי' שו סכ"ז): "אסור להכריז בשבת על קרקע הנמכרת 'שכל מי שיש לו זכות עליה יבא ויגיד ואם לאו יאבד זכותו' מפני שמה שאומר 'ואם לאו יאבד זכותו' הוא כדן את הדין ואין דנין בשבת. ואף אם מכריז סתם 'כל מי שיש לו זכות יבא ויגיד' שאינו כדן את הדין אף שיש תקנה בעיר שאם לא יגיד בטל זכותו מכל מקום אסור משום ודבר דבר אלא שבמקום שנהגו להקל להכריז סתם אין למחות בידם...".

לכאורה הלשון "אף שיש" קשה, דנראה מלשונו דלא רק כשאין תקנה בעיר אסור משום 'ודבר דבר' אלא אפילו כשיש תקנה בעיר אסור משום 'ודבר דבר'. אדרבא, כשיש תקנה בעיר הוא צריך להיות יותר חמור דהא הוא יותר קרוב להיות כדן את הדין?

לכאורה צריך להיות אף שאין תקנה בעיר. וכן הוא במג"א. ופירוש הסעיף הוא: אם אמר "ואם לאו יאבד זכותו" אסור משום שהוא כדן את הדין; ואם לא אמר "ואם לאו יאבד זכותו" אסור משום ודבר דבר, ואפילו אין תקנה בעיר שידמה לדן את הדין. (דהאיסור ד'דבר דבר' אינו תלוי בזה ראה סכ"א).

תיקון טעות בשוע"ר

איתא בשו"ע אדה"ז (סי' שז ס"כ): "השואל מחבירו בשבת ואין הלוה מאמינו יכול להניח משכון אצלו".

לכאורה צריך להיות 'ואין המלוה מאמינו' (או 'ואין הלה מאמינו' כלשונו להלן בהסע' "לכן התירו להניח משכון כשאין הלה מאמינו").

ומן התימא שלא הרגישו בזה בדפוס החדשה.

שונות
מקום שתי בזיכי הלבונה
הרב מאיר צירקינד
מיאמי, פלורידה

בחומש מהדורת גוטניק (וכן הוא במהדורת ארטסקראל) בתמונת לחם הפנים ציירו את השתי בזיכי לבונה מונחים על גבי לחמי המערכות; לכאורה היינו משום שבפסוק (ויקרא כד,ז) כתיב "על המערכת", ורש"י אינו מסבירו.

ואחר המחילה זהו נגד דברי הגמרא (מנחות צו,א): "טפחיים מכאן וטפחיים מכאן וטפחיים ריוח באמצע כדי שתהא הרוח מנשבת בהם אבא שאול אומר שם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים אמרו לו והרי כבר נאמר ונתת על המערכת לבונה זכה אמר להם הרי כבר נאמר ועליו מטה מנשה".

וכן איתא (שם צח,א ובכמה מקומות בש"ס): "דתניא רבי אומר ונתת על המערכת לבונה זכה על בסמוך אתה אומר על בסמוך או אינו אלא על ממש כשהוא אומר וסכות על הארון את הפרוכת הוי אומר על בסמוך".

וכן פסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פרק ג הי"ג): "ושני הבזיכין שמניחין בהן הלבונה על השולחן בצד המערכות". וכן בהלכות תמידין ומוספין כתב (פ"ה ה"ב) "ונותנין בצד כל מערכה כלי שיש בו קומץ לבונה שנאמר ונתת על המערכת לבונה זכה".

ולהעיר שבשאר ספרי תמונות המשכן וכליו ציירו הבזיכים על השלחן בצד המערכות.

שונות
נישואין בליל ל"ג בעומר
הרב יוסף שמחה גינזבורג
רב אזורי - עומר, אה"ק

מענה הרבי1 בנדון: "אודות הסברא לסדר החתונה ביום ה' אור ליום ו' ל"ג בעומר. והנה בכלל טוב יותר אם אפשרי, שהחתונה תהיה באסרו חג דשבועות או בהימים שלאחריו עד חצי חודש הראשון דסיון. ואם מאיזה טעם רוצה בדווקא בל"ג בעומר, אזי מפני החילוקי דיעות שיש בזה כמבואר באחרונים, יש לעשותה ביום ו', אבל לא בליל אור ליום ו'". עכלה"ק.

אמנם מצינו חילוקי דעות בזה באחרונים2, אבל בשו"ע אדמו"ר הזקן שם3 כתב, שה"נוהגין שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג בעומר, לפי שסומכין שבתחילת ליל ל"ג פסקו האבלות... ולפי מנהגם מותרים גם-כן להסתפר ולישא בליל ל"ג (שלפי דבריהם אין נוהגין אבילות אלא ל"ב יום)". ומאחר שבסידורו4 פסק אדה"ז שלא לומר תחנון במנחה שלפני ל"ג בעומר, צריך היה לכאורה להתיר נישואין בזמן זה.

ובפרט שבקביעות הנדונה (וכן הוא גם בשנה זו, תשס"ה) של"ג בעומר חל ביום שישי, הרי מקילין בזה לא רק המחמירים בנישואין באור לל"ג בעומר5, אלא גם לפי דעת הבית-יוסף דס"ל שלא לישא עד יום ל"ד, רבים מקילין לישא בליל ל"ג בעומר אור ליום שישי6.


1) מיום ד' ניסן תשי"ד, אג"ק ח"ח עמ' שיח (מהמכתב, ומפרט מסופו, ניכר שהשואל הוא מאנ"ש), שערי הל' ומנהג או"ח ח"ב ס"ע קסה.

2) ראה בס' בין פסח לשבועות פ"ח הע' כ

3) ס"ה, לאחר שהביא דעת האוסרים.

4) לפני 'ובא לציון'.

5) הא"ר ס"ק ז, שכתב שלעניין נישואין "לא ראיתי נוהגין, אלא ביום ממש", מתיר בשעת הדחק בליל ל"ג בעומר שחל בעש"ק, הובא גם במשנ"ב ס"ק יא. הפרמ"ג בא"א ס"ק ג מביאו, ללא ציון שעת הדחק. וכ"כ במור וקציעה להיעב"ץ סי' תצג, הובא במחזיק ברכה ס"ק ה. ובשו"ת יהודה יעלה למהר"י אסאד (אה"ע-חו"מ סי' לח-לט) ובעקבותיו בשו"ת מלמד להועיל (ח"א סי' קיג אות כג), כל אלו מתירים גם ללא שעת הדחק.

6) שו"ת תשב"ץ ח"א סי' קעח (לעניין נישואין), שו"ע סי' תצג ס"ב (לעניין תספורת), ובארוכה בשו"ת יחוה דעת ח"ד סי' לב וש"נ.

שונות
טעות במ"מ למאמר בלקוטי תורה
הת' יצחק נפרסטק
תות"ל - 770

בקונטרס 'שמחת עולם' ע' 60 כתוב בנוגע חתן שכלתו בת כהן: "דלומד מסכת כלה ילמוד גם את המאמר כיצד מרקדין לפני הכלה שבספר לקוטי תורה לרבינו הזקן", ומצויין שם שהוא ע"פ שיחת ש"פ משפטים - שקלים תשט"ז סע' יו"ד.

כן הובא גם בספר "שידוכין ונישואין" ע' 76 בהערה 251: "ראה שיחת ש"פ משפטים תשט"ז ס"י שהלומד מס' כלה (מפני שמתחתן עם בת כהן) ילמוד ג"כ מאמר ד"ה כיצד מרקדין לפני הכלה בספר לקוטי תורה, לרבינו הזקן) על שיר השירים (מח, ב ואילך)".

והנה בשיחת ש"פ משפטים תשט"ז הנ"ל נאמר שכ"ק אדמו"ר אמר לחתן שכלתו היא בת כהן, שבלקו"ת שיר השירים מתואר שיש ב' בחי' כלה וכנגד ב' בחינות אלו נאמר ונשנה בשיר השירים ב"פ החיבור שבין כנסת ישראל והקב"ה, וכנגדם בנגלה יש ב' מסכתות כלה. ובנוגע לפועל - קודם החתונה יש לסיים מסכת כלה וכן מאמר הנ"ל בלקו"ת. ע"כ תוכן השיחה.

ביאר הנ"ל בלקו"ת נמצא בדרוש הראשון של שיר השירים (ד"ה שיר השירים אשר לשלמה וגו'), (וכפי שצויין בתו"מ התוועדויות), וא"כ זה שצויין בספרים הנ"ל לד"ה כיצד מרקדין לפני הכלה היא טעות.

שונות
ענינו של רופא [גליון]
הרב יוסף זאקאן
תושב השכונה

בגליון העבר (ע' 83) כתב ידידי הרה"ת מ. א. ז. שי' לבאר הקשר בין 'כהן' ל'רופא', ולדידי נ"ל בפשטות, דהנה כתב ברבינו בחיי פ' תזריע (יג, נח) שכתב בתו"ד וז"ל: "והנה הנגעים היו מורים השגחה גמורה, ולא הי' ענין טבעי אלא נס גדול, ולא הי' הענין בחוצה להארץ כי אם בארץ ישראל, כי כשקרה לאחד מישראל חטא ועון הי' מתראה הנגע בביתו או בבגדו או בגופו להעיד עליו כי יש בידו עון כו'" עכ"ל. ומשמע מדבריו דגם נגעי הגוף אינם ענין טבעי ושייך רק בארץ ישראל, וכן משמע דסב"ל לאדה"ז בלקו"ת פ' תזריע סוד"ה 'אדם כי יהי': ד"מצות נגעים אינו נהוג בזמננו זה אחר החורבן מפני שאינן מצויים כלל כו' אך מעשה נסים הם".

אבל ברמב"ן (יג, מז) עה"פ "והבגד כי יהי' בו נגע צרעת" כתב וז"ל: "זה הענין אינו בטבע כלל ולא הווה בעולם וכן נגעי הבתים כו' ואינו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה' וכו' וכן אני חושב בנגעי הבגדים שלא ינהגו אלא בארץ ולא הוצרך למעט מהן חוצה לארץ כי לא יארעו שם לעולם כו'". ולא הזכיר כאן נגעי גופו, ומשמע משום דסב"ל שזהו"ע טבעי. ועי' גם ספורנו פסוק ג' וז"ל: כי אמנם יש לצרעת כמו לשאר חולי עתות התחלה ותוספת ותכלית ואם ירפא החולי תהי' לו ירידה וכו'", ומשמע ג"כ דסב"ל שהוא חולי טבעי. (ובכלי יקר עה"פ "שאת או ספחת וכו'", כתב שיש אומרים שהם חולי טבעי. וי"א שהכל בא על הצד העונש, לגלות רעתו הנסתרת בקרבו).

גם הרמב"ם כתב בסוף הל' טומאת צרעת רק בנוגע לנגעי בגדים ובתים שהן אות ופלא וכו', ומשמע דסב"ל דנגעי הגוף הוא בטבע, גם אפ"ל דגם בנוגע לנגעים סתם ליכא שום הכרח לומר דרבינו בחיי חולק על הרמב"ן והספורנו, דאפשר לומר שגם הוא מודה שהו"ע ששייך בטבע, אלא שאינו דבר רגיל כלל בטבע, [ואינו דומה לנגעי בתים ובגדים שאין שם אחיזה בדרך הטבע כלל], ולכן רק בזמן הבית בא"י הי' מצוי נגעים באדם ע"י נס בכדי לגלות עונו וכו', וראי' לזה שהרי בפסוק ב' כתב רבינו בחיי עצמו עה"פ "אדם כי יהי' וגו'", "ומראות נגעים הללו אינן צרעת אלא אפשר שיבואו לידי צרעת ומפני זה הרחיקה התורה החולי הזה מתחילתו, וז"ש חכמי הרופאים הבהרת נראה מהן הצרעת כו' כן פירש הרמב"ן", דמשמע מדבריו דסב"ל ג"כ שהו"ע טבעי שמין ד' מראות אלו יכול לצמוח צרעת ממש והו"ע חולי וכו', אלא דבפועל זה בא רק בא"י וכו', וראה גם לקו"ש חכ"ב ע' 72 הערה 36 בענין זה.

ומשמע מכל זה, דלפועל רק נגעי בגדים או בתים אין שם אחיזה בדרך הטבע כלל, משא"כ נגעי הגוף יש שם אחיזה בטבע והוא גם חולי טבעי, אלא דבפועל אינו מצוי כלל מצד הטבע, והי' מצוי בפועל רק בזמן הבית כו' ע"י נס לגלות לאדם שצריך לשוב וכו', וזהו גם דעת רבינו בחיי ואדה"ז.

ולפי"ז שנגעי האדם הוה ג"כ כמו חולי טבעי, והתורה מסרה זה לכהן דוקא שרק הוא יכול לטהר או לטמאות (ראה לקו"ש חכ"ז פ' תזריע א' בזה) נמצא דבענין זה הכהן הוא כרופא.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות