בלקו"ש חט"ו שיחה ד' לפ' ויגש (ע' 410) כותב, וז"ל: "די כוונה פון גלות מצרים איז געווען אַז אידן זאָלן מברר זיין און מיטנעמען מיט זיך די ניצוצות הקדושה וואָס געפינען זיך אין מצרים; און דאָס איז דער תוכן פנימי פון "וינצלו את מצרים" (בא יב, לו) - וואָס די חז"ל (ברכות ט, ב) טייטשן "עשאוה כמצודה שאין בה דגן כו' כמצולה שאין בה דגים" - אַז די אידן האָבן מברר און מעלה געווען די ניצוצי הקדושה פון עולם התוהו וואָס האָבן זיך געפונען אין ארץ מצרים", עכ"ל.

ובהערה 46 שם מציין: תו"א נו, סע"ד. ס, ג. וראה בארוכה - לקו"ש ח"ג ע' 824 ואילך.

ענין זה, שפירוש "עשאוה כמצודה שאין בה דגן כו' כמצולה שאין בה דגים", הוא ענין בירור והעלאת ניצוצי הקדושה שבארץ מצרים, הביא כ"ק אדמו"ר זי"ע ריבוי פעמים במשך השנים, וכמה פעמים הזכיר גם, שדבר זה איתא בכתבי האריז"ל.

עד כמה שזכור לי, הנה בהשנים שבהם זכיתי להשתתף בציוני ה"מראי מקומות" של ההנחות (בהשנים תשל"ו-תשמ"א), חיפשנו ענין הנ"ל בכתבי האריז"ל ולא זכינו למצוא אותו. ועד כמה שידוע לי, הנה גם עורכי ספרי "תורת מנחם - התוועדויות" לא ציינו עד עתה בענין הנ"ל לכתבי האריז"ל. וכן כמדומני לא צויין האריז"ל הנ"ל בספרי הלקו"ש1.

[בזמני לא הי' תחת ידינו כל ספרי האריז"ל, או מפתחות לכתבי האריז"ל, ובודאי שלא היו בנמצא אז כל סוגי ה"תקליטורים" של ספרי קודש שנמצאים היום אצל כמה וכמה, ולכן החיפוש הי' קשה בהרבה. אבל גם כיום שכבר ישנם תח"י עורכי ההנחות ספרי האריז"ל, ספרי מפתחות ותקליטורים - אעפ"כ לא ראיתי עד עתה שיציינו את האריז"ל הנ"ל, ומסתפקים בציון ללקו"ש ח"ג וחט"ו הנ"ל].

והנה ז"ל התו"א שבהערה 46 הנ"ל (וארא נו, סע"ד2): "הנה כתיב וינצלו את מצרים וארז"ל (פסחים קיט, א.) שעשאו' כמצולה שאין בה דגים, פי' שלקטו כל הנצוצין שנפלו בשבירה אליהם ונתרוקנו מצרים מהם עד שנשארו כמצולה כו' ולא השאירו שם אפי' נצוץ א' (וממשיך לבאר) ענין הנצוצות שנפלו בשבה"כ וענין העלאתם...".

ובתו"א פ' בא שם (ס, ג) נתבאר כללות ענין בירור ניצוצי הקדושה שנתבררו בגלות מצרים, וענין "וינצלו את מצרים" וכו', אבל לא נזכר ולא נתבאר שם מחז"ל "עשאוה כמצודה שאין בה דגן כו' כמצולה שאין בה דגים" הנ"ל.

אך הנה לאחרונה מצאתי (על ידי חיפוש בהתקליטור התורני של אוניברסיטת "בר אילן") בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ד ספ"ז), שדן שם בארוכה בענין איסור החזרה והישיבה בארץ מצרים, ומביא שם (באות ו') גם מספר 'פתח עינים' (להחיד"א) ליומא (לח, ב), וז"ל הפתח עינים שם:

"ואני שמעתי משם רבינו האר"י ז"ל טעם נכון על דרך האמת. כי הנה נודע דגליות ישראל הוא לברר ניצוצי הקדושה אשר בארץ ההיא, וכאשר ישבנו בגלות מצרים, בכח קושי השעבוד וזכות משה רבינו ואהרן הכהן ודעימהו3 ואשר מסרנו נפשנו על ק"ה [קדוש ה'] בלקיחת הק"פ [הקרבן פסח] והמילה ושחיטת הקרבן פסח, עי"ז נתבררו כל ניצוצי הקדושה אשר במצרים. וזהו וינצלו את מצרים, ואמרו רז"ל עשאוהו כמצודה שאין בה דגן או כמצולה שאין בה דגי"ם, כלומר, שלא נשארו ניצוצי קדושה. ואמטו להכי4 אסר רחמנא לילך למצרים, כי לא נשאר מה לברר כו'5. עכ"ד [האריז"ל]". עכ"ל הפתח עינים בנוגע לעניננו.

ומוסיף בציץ אליעזר שם: "ויעוין מ"ש בדרך דומה לזה בפנימיות הענין מד"ע [מדעת עצמו] בצל"ח ברכות ד' ט, ב. וכן בספר נחלי מים דרוש י'", עיי"ש.

וז"ל הצל"ח שם, בביאור דרשת רז"ל שם (בהמשך להפיסקא "עשאוה כמצודה שאין בה דגן כו' כמצולה שאין בה דגים"): "אהי' אשר אהי', אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור להם לישראל, אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהי' עמכם בשעבוד מלכיות וכו'.

לכאורה אין שייכות כאן בסוגיא זו לדרש זה דכתיב בפרשת שמות בתחילת שליחות של משה רבינו. ואמנם לפי מ"ש לעיל ניחא, דבאמת יצאנו ממצרים קודם זמן, שהרי לא היינו שם רק רד"ו שנים, והי' מקום לפרש אשר אהי' עמכם כאשר תגלו שנית למצרים להשלים זמן ארבע מאות שנה, אבל כיון שאמר לעיל שעשאוה כמצודה שאין בה דגן או כמצולה וכו', ופירשנו6 דהיינו שלא נשאר בם שוב איזה ניצוץ קדושה, וא"כ שוב לא יגלו ישראל שמה, ולכן הוצרך לפרש ואני אהי' עמכם", עכ"ל הצל"ח.

(ספר נחלי מים שמציין בשו"ת ציץ אליעזר אינו תחת ידי).

והנה בלקו"ש חכ"א שיחה ב' לפ' שמות (ע' 15), בביאור ענין "רכוש גדול" שהוציאו בנ"י ממצרים, מציין (בהע' 35), בנוסף לתו"א פ' בא ולקו"ש ח"ג הנ"ל, גם "ראה ל"ת להאריז"ל (ר"פ תצא) בבי' מצות לא תשוב מצרימה".

אמנם, שם מבואר, בין השאר, ד"במצרים באותו גלות ביררו כל הקדושה שהי' בקרבם ולא נשאר דבר כו', ולכן צוה שלא לראותם עוד וכו'" (וכ"ה גם בספר הליקוטים ר"פ תצא) - אבל לא נתבאר שם מחז"ל הנ"ל ד"עשאוה כמצודה שאין בה דגן . . כמצולה שאין בה דגים"*.