שו"ע יו"ד סי' קי"ב ס"ה: "יש מקומות שמיקילין בדבר ולוקחים פת מנחתום העובד כוכבים במקום שאין שם נחתום ישראל מפני שהוא שעת הדחק. הג"ה וי"א דאפילו במקום שפת ישראל מצוי' שרי", ע"כ. ועיין בש"ך סק"ח שהוא כותב שכן נתפשט המנהג כדעת הרמ"א שמקילין אפילו במקום שפת ישראל מצוי' (הש"ך בעצמו סובר שאין להקל).

והנה המחבר סובר שאסור לאכול פת פלטר במקום שפת ישראל מצוי' ומ"מ הוא כותב בסע' ה' "שיש אומרים שמותר לאכול פת פלטר של עכו"ם במקום שהוא יפה מהפת ישראל או שהוא ממין אחר שאין מין זה מצוי בפת ישראל דכיון דדעתו נוחה יותר בפת פלטר זה מפני חשיבותו בעיניו ה"ז כפת דחוקה לו", ע"כ.

השו"ע מדבר ע"ד פת פלטר כשהוא יותר טוב מפת ישראל אבל אינו מזכיר כלל מקרה אחר, דהיינו במקום שהפת פלטר נמכרת במחיר שהוא נוח יותר ממחיר של פת ישראל. ולכאו' כיון שהשו"ע כותב שבמקום "שפת דחוקה לו" מותר לו בפת פלטר של עכו"ם, א"כ בפשטות י"ל שבמקום שיש הפסד מרובה בקניית פת ישראל, מותר לו לקנות פת פלטר.

והנראה לי לומר שאפילו לפי דעת הרמ"א שמביא הדיעה שמותר לאכל פת פלטר אפילו במקום שפת ישראל מצוי' (וכן נתפשט המנהג - ש"ך), מ"מ נראה לומר שבזמנים מסוימים צריך לקנות פת ישראל אפילו לשיטתם, וכדלקמן:

עיין ש"ך ס"ק ח' שמביא המרדכי שהטעם של המקילין הוא: "לפי שאותן מקומות הנוהגין היתר היינו משום שלא נתפשט איסור פת של עובד כוכבים בתחילת הגזירה באותן מקומות לפי שפת של עובד כוכבים לא פשט איסור בכל ישראל", עכ"ל. וא"כ אפילו המקילין מודים שיש מצוה דרבנן להדר לאכול פת ישראל משום "מצוה לשמוע דברי חכמים" (יבמות כ, א). אלא שהן סוברים שאין שום חיוב עליהם כיון שלא פשט איסורו בכל ישראל, וע"כ יש מקום לומר שבמקום שאדם נמצא בחנות המוכרת פת ישראל ופת פלטר, שהוא צריך לקנות פת ישראל במקום שהמחיר של פת ישראל אינה עולה על המחיר של פת פלטר יותר משליש משום הדין של הידור מצוה עד שליש, וכדלקמן.

בשו"ע או"ח ס' תרנ"ו סע' ט' איתא: "אם קנה אתרוג שראוי לצאת בו בצמצום כגון שהוא כביצה מצומצמת, ואח"כ מצא גדולה ממנו, מצוה להוסיף עד שליש מלגיו כו' ויש מי שאומר שאם מצא שני אתרוגים לקנות והאחד הדור מחבירו יקח ההדור אם אין מייקרים אותו יותר משליש מלגיו בדמי חבירו", ע"כ. וא"כ בנדו"ד כיון דהכל מודים שיש עכ"פ מצוה דרבנן (של מצוה לשמוע דברי חכמים) כשהוא שולל הפת עכו"ם ובורר הפת ישראל, א"כ לכאורה יש כאן הענין של הידור מצוה עד שליש, כשיש לפניו פת פלטר ופת ישראל, ואע"פ שיש חילוק גדול בין ענין זה לאתרוג, כיון שאתרוג הוא מצוה חיובית משא"כ בזה להאומרים שאין שום חיוב בפת ישראל (משום שהתקנה לא התפשטה למקומם), הא מצינו שהענין של הידור מצוה שייך גם במצוה שאינה חיובית כמו טלית עיין ב"ק ט, ב.

ואע"פ שיודע אני שיש להשיב על זה, אבל ביחד עם דעת הש"ך שאינו מסכים עם ההיתר של פת פלטר במקום שפת ישראל מצוי', סברוני לומר שיש עוד ענין כהנ"ל, והוא הידור מצוה עד שליש במקום שפת ישראל ופת פלטר בנמצא יחד במקום אחד.