מה שהקשה הר' ח. ר. שי' בגליון העבר (ע' 39) שברמב"ם בספר המצות מ"ע ד' כתוב שמצות יראה היא יראת העונש, ומבואר בחסידות שמצוה יש בה קדושה כו' וא"כ איך יתכן המבואר בד"ה שובה רנ"ט שיראת העונש היא מק"נ. י"ל בזה: המבואר בד"ה שובה רנ"ט שיראת העונש היא מק"נ היינו בגילוי בדרגת עבודתו בזיכוך נפשו ולא מחמת קדושת קיום המצוה. ועי' תניא סוף פרק מ' בסופו, שיראה ואהבה נקראים גדפין, אעפ"י שגם הם מתרי"ג, והכונה לולי המצוה שבהם.

ב. מ"ש שציינו לקנאת סופרים מ"ע ד', מובא ומבואר בלקו"ש חל"ד ואתחנן ב' הע' 55.