E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ ויחי - שבת חזק - תשס"א
פשוטו של מקרא
בפירש"י ד"ה "בלילה הוא" (ויצא ל, טז)ובפירש"י ד"ה ותהרין וגו' (וירא יט, לו)
יוסף וולדמאן
תושב השכונה

בקובץ 'הערות וביאורים' ש"פ מקץ גליון תתט דן הרב וו. ר. בפירש"י ד"ה "בלילה ההוא" (ויצא ל, טז): הקב"ה סייעו שיצא משם יששכר.

שלשון זה כבר נאמר בפרשת וירא (יט, לג): "ותשקין את אביהן יין בלילה הוא וגו'" ושם לא פירש"י כלום. וגם בפרשת וישלח נאמר (לב, כג): "ויקם בלילה הוא וגו'" ולא פירש"י כלום.

הנה, יש ענין מיוחד בהפסוק בפי' ויצא שאין בפ' וירא הנ"ל גבי בנות לוט.

שבפסוק הקודם להנ"ל (פסוק טו) נאמר "לכן ישכב עמך הלילה" וע"פ פירש"י, זה לילה המיועד לרחל. "שלי היתה שכיבת לילה זו ואני נותנה לך תחת דודאי בנך", לשון רש"י שם.

דעפ"ז הי' מן הראוי שיהא הלשון בפסוק אחריו (פסוק טז) "וישכב .. בלילה" "ההוא" ולא בלילה "הוא", שאין בו ההדגשה כמו ב"ההוא".

ומזה שלמרות הנ"ל כתוב "הוא" ראה רש"י הכרח בפשש"מ שנוסף על פי' הפשוט בא הכ' לרמז על עוד ענין, (ש)"הקב"ה סייעו שיצא משם יששכר".

ובפסוק שבפ' וישלח הנ"ל גבי יעקב שנאמר שם ויקם בלילה הוא (לב, כג): אין צורך מיוחד בפשש"מ להדגשת "ההוא" כדי שיתאים עם הכתוב לעיל מיני' (כמו שזה בפ' ויצא כנ"ל), שכבר נאמר שם בלילה ההוא פעמיים - בפסוק הקודם (פסוק כב) ובתחלת הענין בפסוק יד.

שבכגון זה נראה שאין בפירש"י די בסיס להכריח בפשש"מ רמז נוסף לפי' הפשוט.

בנוגע להשאלה שבהערתו השנית של הרב וו.ר. שם בפירש"י ד"ה "ותהרין וגו'" וירא (יט, לו): דמ"ט צריך רש"י לפרש שם "אף על פי שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה אלו שלטו בעצמן ... ונתעברו מביאה ראשונה",

ולא פירש - על היסוד של יין בלילה "הוא" - הקב"ה סייעו להוציא משם שני אומות, ע"ד שפירש גבי יששכר?

אבל פירש"י מוכרח בפשטות הכתובים בענין. - המשמעות מפשטות הכתובים שבנות לוט חשבו וקיוו להתעבר משכיבה פעם אחת עם אביהן. ואין זה רק שחשבו לעשות פעולה כבפירש"י כדי שיתעברו מביאה ראשונה.

ודוחק לומר בפשש"מ שהכירו בנס הזדמנות היין במערה, ובמטרתו עד כדי כך שבאו להאמין שיתעברו ע"פ נס מביאה ראשונה.

ובפרט שאין במשמעות לשון רש"י "יין נזדמן להם במערה להוציא..." שהי' זה באופן ניסי שהכירו בו בנות לוט, אלא באופן של השגחה מיוחדת (כעין הסיפור של אליעזר עבד אברהם),

(ובמדרש רבה וירא (פרשה נא) מנין הי' להם יין במערה, אלא ממה שהיין מרובה להן (לאנשי סדום ועמורה) מביאין אותו במערות).

וכן גם משמע בלשון המפרשי רש"י באר בשדה ובאר מים חיים שהעתיקם הרב וו.ר. שמדמים ענין בנות לוט לענין של יעקב ולאה גבי יששכר. שביעקב ולאה הלשון בפירש"י "הקב"ה סייעו..." דהיינו השגחה מיוחדת (ענין של סיוע ולא "נס").

וכן מפורש בלשונו של הבאר מים חיים (גבי בנות לוט) שהעתיק הרב וו.ר.: "מגיד שהקב"ה שנקרא "הוא" סייע באותו מעשה דוגמת וישכב עמה בלילה הוא הנאמר גבי יששכר כדפירש רש"י" עכ"ל. חלק מהקטע שהעתיק הנ"ל.

פשוטו של מקרא
ויקרא שם אברם
הרב אלחנן יעקובוביץ
נחלת הר חב"ד, אה"ק

בראשית יג, ד, ברש"י ד"ה "אשר עשה שם בראשונה ויקרא שם" (מבאר): "ואשר קרא שם אברהם בשם ה', וגם י"ל ויקרא שם עכשיו בשם ה'".

כלומר שהפי' הראשון ש"ויקרא שם" הוא סיפור על העבר, שלכן העתיק רש"י בד"ה תיבות אשר עשה שם בראשונה ויקרא שם, שחבר תיבות של "ויקרא שם" עם "עשה שם בראשונה", אעפ"י שבתיבת בראשונה יש טעם אתנחתא שזה מראה להפסיק - אעפי"כ חבר, וזה כדי ללמד שכאן מתפרש ונדרש ביחד, שהם הגיעו למקום המזבח שעשה אז, ושאז קרא שם בשם ה'.

וי"ל בדא"פ, שכיון שתיבות "ויקרא שם" מראה בדרך כלל על בקשות ותפילות, ולא מבואר כאן מה בקש, ולא נמסר לנו מחז"ל, לכן מסתבר יותר שויקרא שם הוא מחובר לעשה שם בראשונה, ששם (אז) קרא. וכמבואר שם ברש"י - "נתנבא שעתידין בניו להכשל .. והתפלל שם עליהם". שי"ל בדרך אפשר שזו הכוונה בויקרא שם אברם בשם ה', וכפי שיתבאר להלן.

ולאידך מסתבר שלאחרי שאברהם היה במצרים וקרה שלקחו את שרה וכו', ויצא משם בשלום, הרי שבוודאי רצה אברהם להודות לה' על הנסים וכו', ולכן יש סברא ש"וגם יש לומר ויקרא שם עכשיו בשם ה'", אלא שכאן "ויקרא" אינו מתפרש (כנראה) מלשון בקשה ותחנונים אלא הודאה ושבח.

וצ"ע אם מה שנתבאר כאן בענין ויקרא בשם ה', שבדרך כלל מראה על בקשה ותפלה, הוא מדויק:

א. בפשטות לשון ויקרא בשם ה', משמע שהזכיר שמו של הקב"ה במקום המזבח, וזה קרוב למה שכתוב להלן ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם, ששם מפרש"י - "על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה אלוקה כו'". הרי שכאן אין ענין של תפלה ובקשה, אלא פרסום שמו של הקב"ה ע"י שהיה אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו כו'.

ב. המזבח הקודם (יב, ח) שאליו שולח רש"י, "ואשר קרא שם אברם כו'", הנה באמת פירש"י שם - ".. והתפלל שם עליהם". אבל צ"ע שרש"י פירש כן בד"ה ויבן שם מזבח ולא על (המשך הפסוק) 'ויקרא בשם ה', שלכאורה היה מתאים לפרש זה על התיבות ויקרא בשם ה'.

אבל לכאורה יש מקום כן לפרש שויקרא בשם ה' - הכוונה ל"נתנבא .. והתפלל שם עליהם", שהרי לא מסתבר שהתפלה תהיה מרומזת רק בתיבות ויבן שם מזבח, ואילו בתיבות 'ויקרא בשם ה' - התורה מתכוונת לענין אחר, לפרסם שם ה'; ובפרט שבתיבות "ויבן שם מזבח" שבפסוק לפני זה (יב, ז) פירש"י "על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל", הרי שבתיבות אלו בלבד אין משמעות של "והתפלל ... עליהם". שלכן מסתבר לומר שזה שנתנבא .. והתפלל שם עליהם נרמז בתיבות ויקרא בשם ה'.

ועוד, והוא העיקר, שאם נאמר שויקרא בשם ה' הכוונה (רק) על פרסום שם ה', א"כ למה לא פירש"י כלום על ויקרא בשם ה' כאן כמו שפירש להלן (על ויקרא שם בשם ה' קל עולם), והרי כאן הוא המקום הראשון.

- ולהעיר מפ' כי תשא שכתוב שם (שמות לד, ה) וירד ה' בענן ויתייצב עמו .. ויקרא בשם ה', שפירש"י וקרא בשמא דה', דהיינו שמשה קרא בשם ה', והרי שם בפשטות היתה קריאה של תפלה, שע"ז באה התשובה ויעבור ה' על פניו גו' ה' ה' א-ל רחום וחנון גו' -

וזה שרש"י פירש כן "נתנבא שעתידין ... והתפלל כו'" בד"ה ויבן שם מזבח ולא עשה ד"ה ויקרא בשם ה' וע"ז היה מפרש שהתפלל שם עליהם, - י"ל, שרש"י בא לומר שעצם בניית המזבח היה בשביל זה.

ובפרט שרק בפסוק לפני זה כתוב ויבן שם מזבח, ושם פירש"י על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל, שעפי"ז יוקשה למה בנה מזבח כשויעתק משם ההרה גו', והרי בפשטות לא קרה משהו מיוחד בזמן זה שיצטרך לתת תודה וכיו"ב,

שלכן פירש"י ש"נתנבא . . והתפלל שם עליהם", שעפי"ז מובן למה בנה מזבח.

- ועפי"ז יש להוסיף ביאור למה פירש"י נתנבא כו' בד"ה ויבן שם מזבח ולא על ויקרא בשם ה', כיון שכנ"ל עיקר הסיבה שרש"י מביא זאת (נתנבא כו' והתפלל כו') הוא כדי לבאר למה בנה (שוב) מזבח, ולכן העתיק תיבות ויבן שם מזבח, שענין זה מוקשה כנ"ל (למה שוב בנה). ומבאר כדי להתפלל על בניו. ובמילא יובן גם בהמשך הפסוק במה שאומר ויקרא בשם ה', שזה קאי על התפלה ורש"י אינו צריך לפרשו.

ומה שלהלן (כא, לג) על "ויטע אשל ... ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם" פירש"י - "נקרא שמו של הקב"ה אלוקה לכל העולם כו'", י"ל, שתוכן הענין מכריח לפרש כן, ונמצא כן בדברי רש"י עצמו שמתחיל "על ידי אותו אשל (נקרא שמו של הקב"ה כו')", כלומר שבזה שהתורה מקדימה ומספרת ויטע אשל גו', וכדפירש"י בב' הדעות של רב ושמואל, או פרדס או פונדק וכו', ומיד לאחרי זה כתוב "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם" - משמע שענין הקריאה בשם ה' קשור עם האשל, שהרי לא נמצא שם מזבח - והרי זה מכריח ש"על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה כו'", והיינו שהקריאה כאן הוא פרסום שמו של הקב"ה.

ויש להוסיף שכאן יש הוספה על ויקרא שם בשם ה' תיבות "א-ל עולם", שתיבות אלו יכולות להתפרש כהמשך ל"בשם ה'" שהוא א-ל עולם. שזה כעין הוספת כינוי לשמו של הקב"ה וכן משמע מתרגום אונקלוס "..בשמא דה' אלקא דעלמא".

אבל רש"י לא פירש כן, אלא ש"א-ל עולם" הוא תוצאה של האשל ושל הקריאה בשם ה', שעי"ז ויקרא שמו של הקב"ה אלוקה לכל העולם.

ובעצם לא רק תיבת א-ל עולם מתפרש כך אלא כל הקטע 'ויקרא שם בשם ה' מתפרש כן, ש"על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה אלוקה לכל העולם", והיינו שתיבות "ויקרא שם בשם ה'" שזה כאילו היה כתוב ויקרא שם גו'. ועכ"פ מתפרש כאן (גבי ויטע אשל גו') ענין ויקרא שם גו' באופן אחר מאשר בפ' לך לך, ובפרט שכאן (בלך לך) זה נאמר לגבי בניית מזבח.

ולהעיר שכללות ענין בניית מזבח נמצא בכו"כ פעמים בתורה בתור הבעת תודה, כלומר שבנו מזבח וכנראה שחטו עליו בהמה, שהרי תיבת מזבח הוא (כנראה) על שם הזבח, וזה הי' כעין קרבן תודה.

ונמצא גם מפורש בפ' וישלח (לה, א) "ויאמר אלקים ליעקב קום עלה בית א-ל ... ועשם שם מזבח לא-ל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך", שבפשטות הכוונה להודות לה' על העזרה והנסים שהיו לו בדרך, ומפורש יותר להלן בפסוק ג, בדברי יעקב "ונקומה ונעלה בית א-ל ואעשה שם מזבח לא-ל העונה אותי ביום צרה ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי".

שעפי"ז נתבאר לעיל שלכן הוסיף רש"י אצלנו (בראשית יג, ד) בפסוק 'ויקרא שם אברם בשם ה' - "וגם יש לומר ויקרא שם עכשיו בשם ה'", מכיון שחזר ממצרים ונעשו לו נסים בדרך, בנה מזבח כדי להודות לה'. אבל כאן שבפסוק עצמו לא נזכרו דברי תודה, לכן לא פירש"י פירוש זה בראשונה.

פשוטו של מקרא
עם לבן גרתי
הרב אלחנן יעקובוביץ
נחלת הר חב"ד, אה"ק

בראשית לב, ה - רש"י ד"ה גרתי "לא נעשיתי שר וחשוב וכו'".

בפשטות בא לבאר שייכות הקדמה זו "עם לבן גרתי ואחר גו' ויהי לי שור גו'" לענין "ואשלחה להגיד לאדוני" וכדפירש"י "להודיע שאני בא אליך" ובד"ה "למצוא חן בעיניך" - "שאני שלם ומבקש אהבתך", שבפשטות, כדי להודיע שבא אליו ולבו שלם עמו ומבקש אהבתו אין צורך להקדים שגר עם לבן - דבר שהיה בודאי ידוע לעשו - ועוד מוסיף ויהי לי שור וחמור וגו', שאין הכוונה רק שור אחד וחמור אחד אלא הרבה שוורים וחמורים, וכדפירש"י "דרך ארץ לומר. על שוורים הרבה שור", ולכאורה אינו מוסיף זה שיש לו הרבה שוורים וחמורים וצאן ועבדים ושפחות בענין למצוא חן בעיניך, שהרי יודע יעקב שעשו שונאו על הברכות שלקח, ועוד בא להוסיף שיש לו כל אלה.

ואם הקדים את זה, הרי"ז מכריח שיש קשר בין תיבות אלו (עם לבן גרתי וגו') ל"ואשלחה גו' למצוא חן בעיניך" "שאני שלם עמך ומבקש אהבתך".

וע"ז פירש"י בד"ה גרתי, שלכאורה תיבת גרתי היא תמוהה מאד, שהרי תיבת גר נאמר על מי שבא מארץ אחרת, אבל אינו תושב, וכשממשיך לגור שם תקופה ממושכת נהפך לתושב, ולעיל גבי אברהם כשדבר לבני חת אמר גר ותושב, ופרש"י "גר מארץ אחרת ונתיישבתי עמכם", שעש"ז נקרא תושב.

וא"כ גבי יעקב שהיה בפדן ארם עשרים שנה מתאים הלשון עם לבן ישבתי. שתמיהה זאת, לכאורה, היא בנוסף לשאלה הכללית הנ"ל למה היה צריך בכלל לומר לו זאת.

אמנם לפי פירש"י, תירץ ב' השאלות זב"ז. שדוקא השתמש בלשון זה, ש(דוקא) לשון זה מחווה הקדמה לענין "למצוא חן בעיניך", שכל הסיבה שאתה שונא אותי זה בגלל הברכות, אבל "אינך כדאי לשנוא אותי כו'" שהרי (הברכה הוה גביר לאחיך) לא נתקיימה בי "שלא נעשיתי שר וחשוב אלא גו'".

- ואף שקבל עוד ברכות, י"ל, שזה היה העיקר שכאב לו, וכמו שאמר לו יצחק בעצמו (כז, לא), הן גביר שמתיו לך גו' וכדפירש"י שם "ברכה זו שביעית היא כו' אלא אמר לו מה תועלת לך בברכה אם תקנה נכסים שלו הם שהרי גביר שמתיו לך ומה שקנה עבד קנה רבו", ולכן מצא לנכון להודיעו על זה במיוחד "שלא נעשיתי שר וחשוב אלא גר".

ואח"כ הוסיף לו גם "ויהי לי שור וחמור" ש"אבא אמר לי מטל השמים ומשמני הארץ זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ" -

אך לפירוש זה יש קושי, שאיה"נ שרוצה להודיע על שלא נעשיתי שר וחשוב, אבל למה לו להזכיר עם לבן (גרתי), והרי יודע שהיה אצל לבן. שתיבות אלו (עם לבן) מוכיחות שיש כאן (גם) משמעות אחרת (מענין הגירות).

- לכן פי' רש"י "ד"א עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי".

אלא שצ"ע לפי זה ההמשך של ויהי לי שור וחמור גו', דבשלמא לפי' ראשון "לא נעשיתי שר וחשוב .. שהרי (הברכה) לא נתקיימה בי" מובן ההמשך של ויהי לי שור וגו', שזה גם בא לומר אותו תוכן - כדפירש"י "אבא אמר לי מטל השמים כו' זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ" - שגם זה בא לומר שהברכות (כביכול) לא נתקיימו. אבל לפי' השני "עם לבן הרשע .. ותרי"ג מצוות שמרתי" מה שייך לומר אח"כ ויהי לי שור וחמור גו'.

ואולי י"ל - ע"ד הדרש (ואולי קרוב (ל)פשש"מ) - שגם לפי' השני מתפרש באותו תוכן, שאף שעם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים, והיו צריכים להתקיים ברכותיו של אבא מטל השמים ומשמני הארץ, ולא נתקיימו, שהרי שור וחמור וכו' אינם לא מן השמים ולא מן הארץ.

והנה רש"י בד"ה שור וחמור מפרש "דרך ארץ לומר על שוורים הרבה שור וכו'" שבזה בא לומר שמה שאמר שור וחמור בל' יחיד, התכוון להרבה. שהרי בודאי לא היו לו רק שור וחמור אחד.

ואולי יש לומר, שאעפי"כ - מזה שבכל מקום שמדובר בתורה על חמורים הרבה כתוב חמורים, (ולא חמור - בלשון יחיד) ועד"ז בעבד ושפחה, כמו אצל אברם כשיצא ממצרים (יב, טז) "..וחמורים ועבדים ושפחות", וכן גבי אבימלך שנתן לאברהם (כ, יד) "ויקח אבימלך .. ועברים ושפחות גו'", וכן בפ' חיי שרה (כד, לה) "וה' ברך את אדוני מאד .. ועבדים ושפחות .. וחמורים", וביעקב עצמו (ל, מב) "ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו .. ושפחות ועבדים .. וחמורים", וכאן כתב הכל בלשון יחיד, שזה לשון מיעוט, התורה שדבר באופן כזה דוקא שהרושם הוא שאין כאן הרבה. וזה גם כדי למעט קנאתו וכעסו.

והנה עפ"י הנ"ל דבלשון חמור עבד ושפחה - ברבים - לא נמצא בתורה (כ"כ), שיהיה כתוב בלשון יחיד ורק כאן, מפני שרצה לדבר בלשון מועט אמר את כולם בל' יחיד, יומתק וידויק לשון רש"י, שהעתיק בד"ה שור וחמור ומפרש "דרך ארץ לומר על שוורים הרבה שור" שבזה מתכוון לומר שגם (השור וגם) החמור שאמור(ים) בפסוק זה בלשון יחיד, הכוונה להרבה רק שדרך ארץ לומר בל' יחיד, ואעפי"כ הביא רש"י רק "..על שוורים הרבה - שור", ולא הזכיר "וחמורים ועבדים ושפחות (ביחד עם שוורים) הרבה - חמור, עבד ושפחה". שלמעשה בתורה מכר בכ"מ (ועכ"פ במקומות הנ"ל) בלשון רבים, ולכן לדוגמא נוספת מביא מ"אדם אומר לחבירו בלילה קרא התרנגול וכו'", (ולא מן התורה).

פשוטו של מקרא
פירש"י בתיבת "דלת"
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

בפירש"י פרשת וירא ד"ה הדלת (יט, ט): דלת הסובבת לנעול ולפתוח.

ושם בד"ה פתח (יא) פירש"י הוא החלל שבו נכנסין ויוצאין.

וצריכים להבין: א) דלת ופתח הם לכאורה מילים פשוטים שגם הבן חמש למקרא יודע פירושם, ולמה צריך רש"י לפרש זה.

ב) בנוגע לפתח מצינו שרש"י כבר פירש מהו, בפרשת נח בד"ה את חלון התיבה אשר עשה (ח, ו): ... ולא זה פתח התיבה העשוי לביאה ויציאה.

וגם שם נראה שאין כוונת רש"י לפרש מהו פתח, אלא, היות שבא לשלול שחלון התיבה אינו פתח, מפרש טעמו, מפני שפתח עשוי לביאה ויציאה.

ג) למה המתין רש"י לפרש תיבת "דלת" עד פסוק (ט), ותיבת "פתח" עד פסוק (יא), והרי כבר נאמר קודם לכן בפסוק (ו): "ויצא אליהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו".

וראיתי בפירוש 'באר בשדה' על פירש"י וז"ל: הא דפירש כן הכא ולא לעיל בפסוק ויצא אליהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו הוא משום דמהכא מוכח שפתח נקרא כל מה שיש מהשער חוץ מהדלת דהיינו כל החלל של עובי הכותל שהרי אחר הדלת סגרו כתיב ואת האנשים אשר פתח הבית ואם כן בהכרח לומר שהפתח נקרא כל החלל שחוץ מהדלת, עכ"ל.

לכאורה זה שכתב הבאר בשדה "דמהכא מוכח שפתח נקרא כל מה שיש מהשער חוץ מהדלת וכו'", כוונתו שגם שטח זה נקרא פתח, שהשטח של מקום הדלת ממש בודאי נקרא פתח.

וצריך עיון אם זה כוונת רש"י בפירושו, שלכאורה אם זה הי' כוונת רש"י הוי לי' להוסיף על כל פנים תיבה אחת בפירושו, דהיינו "הוא כל החלל שבו נכנסין ויוצאין", פירש גם החלל שחוץ להדלת.

ובנוגע לדלת לכאורה לא תירץ הבאר בשדה כלום.

פשוטו של מקרא
פירש"י בתיבת "דלת"
הרב אפרים פיקארסקי
מנהל ביהמ"ד

בהפסוק ויצא אליהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו, מובן שמלת "הפתחה" יתכן שכוונתו להבית שער וכיו"ב שלפני הבית שזה מהווה הפתח והכניסה לבית עצמו והדלת הוא כבר בהבית עצמו.

משא"כ כשבאים לפסוקים ט' ויא (הנ"ל) - שאז כבר כתוב ויגשו לשבור הדלת, ז.א. שהיו כבר אצל הבית עצמו, א"כ מדוע אמר "ואת האנשים אשר פתח הבית" הלא היו כבר אצל הדלת (ולא בהבית שער וכיו"ב), לכן מוכרח רש"י לפרש שדלת ופתח (כאן עכ"פ) הם בהבית עצמו אלא שדלת היא הסובבת וכו' ופתח הוא החלל. וק"ל.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות