E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
כ"ב שבט - ש"פ יתרו - תשס"א
חסידות
"פרדס רמונים" להרמ"ק בספרי דא"ח
הרב אלי' מטוסוב
חבר מערכת "אוצר החסידים"

עסיס רמונים על הפרדס

באוה"ת פ' יתרו ע' תשעב בהגהות על תו"א ד"ה בחודש השלישי, בהגה"ה על מ"ש בתו"א ד"ה בחודש השלישי, אשר על עולם העשי' נאמר "על כל שבח מעשה ידיך" שהוא בחי' מעשה וכח חיצוני בלבד, והוא למטה ממדריגת המלאכים שהם מבחי' שם כמ"ש "בורא קדושים ישתבח שמך", משא"כ "מעשה ידיך" שהוא רק בחי' מעשה,

וכותב ע"ז באוה"ת וז"ל: צ"ע דבס' יצירה פי' איך עשר ספירות במספר עשר אצבעות, וז"ל הפרדס בחיבורו עסיס רמונים על הפרדס ש"א פ"א ע"ס במספר עשר אצבעות שהרי הכתוב אומר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, שהם כינוי אל ע"ס. וא"כ איך אומר דמעשה ידיך זהו למטה מבחי' ישתבח שמך. עכ"ל באוה"ת. [ומתרץ שם בכמה אופנים. ועיג"כ בדרוש לה"ע שאוא"ס ב"ה למעלה עד אין קץ, באוה"ת ענינים ע' קטז וע' קכד].

ויש לציין אשר ספר "עסיס רמונים" (שהוא קיצור של ספר הפרדס להרמ"ק ז"ל), חיברו ר' שמואל גאליקו תלמיד הרמ"ק (וחיברו עוד בחיי רבו), כמבואר בדפוסים הראשונים של הספר. ורק בדפוס אמשטרדם של ספר עסיס רמונים, לא נזכר משום מה זהות מחברו, וגם הרבנים המסכימים שם מייחסים ספר זה אל הרמ"ק עצמו.

ולכאו' הלשון באוה"ת כאן "הפרדס בחיבורו עסיס רמונים", הוא ע"פ דפוס אמשטרדם שהי' לפני הצ"צ.

גם יש להעיר, אשר גוף הענין נמצא גם בפרדס עצמו שם בש"א פ"א. אלא כנראה הטעם שבאוה"ת מציין כאן לעסיס רמונים (אף שהוא רק קיצור של הפרדס), כי בעסיס רמונים הלשון הוא (על ענין שהע"ס הם במספר עשר אצבעות) "שהרי הכתוב אומר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך", משא"כ בס' הפרדס הלשון על אותו ענין הוא רק: "והכתוב אומר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך". אף שגם בפרדס הוא אותו המכוון ממש מ"מ נקט הצ"צ לשון העסיס רמונים שהוא מכריח את זה בפסוק.

הגהות הצ"צ על הפרדס

ספר הפרדס להרמ"ק, הובא במקומות אין ספור בחסידות. ובס' אוה"ת להצ"צ (על מארז"ל וענינים) וכן בספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, יש גם הגהות רבות על פרקים שלימים של הפרדס. [ובספריית רבינו יש גם טופס אחד של ס' הפרדס מעוטר בהגהות אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בגוכי"ק].

אולם בשני מקומות באוה"ת ראיתי שכותב לשון, שבדרך כלל אינו רגיל:

א) באוה"ת תשא ע' א'תתקלה, מעיר על מ"ש בפרדס שכ"ג ערך כיור, כי אחרי שמאריך הפרדס בדרגות ובחינות הכיור, הוא כותב: "אלא דקשיא כי כיור הי' בו מים שנראה בחסד, אם לא שנאמר שהמים האלו היו מצד מי גשמים היורדים בגבורה, ולכן היו נפסלים בלינה שהי' שולט בהם הדין החזק. עכ"ל הפרדס.

וכ' באוה"ת: ומ"ש הפרדס שם דרך ספק שמא המים האלו היו מי גשמים במחכ"ת אשתמיטתי' המשנה ספ"ד דסוכה נשפכה או נתגלתה הי' ממלא מן הכיור, והיינו לניסוך המים, והמים היו באים מן השילוח שהוא מעיין וכתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה דקאי על ניסוך המים בפ"ד דסוכה שם דמ"ח ע"ב. עכ"ל באוה"ת.

[ובגוף קושיית הצ"צ על הפרדס נדון בזה בא' מגליונות הבאים בעז"ה].

ב) באוה"ת שה"ש (כרך שני) ע' תיט, מאריך בענין מור, ומביא מהפרדס שכ"ג בערכו שמביא ממקומות שונים בזוהר בדרגת מור אם הוא כתר או חסד, ומהתיקונים כי מור הוא בחסד או בנצח. ומעיר באוה"ת: ותמיהני שלא זכר מאמר דס"פ משפטים דקכ"ג ע"א דמשמע שהר המור הוא יסוד. [ולעיל שם מביא הצ"צ מעוד מאמרי הזוהר ומדרשים המקשרים הר המור וארץ המורי' עם ענין המילה שהוא יסוד].

קבלת הרמ"ק בסוד נקודות

במקומות רבים בחסידות, מובא אשר בספרי הרמ"ק ז"ל לא נמצא מענין הצמצום, והי' סבור אשר הכתר נמשך מא"ס דרך עילה ועלול. ראה אוה"ת על מארז"ל וענינים ע' קיט: כי הנה הרמ"ק ז"ל בפרדס לא ידע מענין צמצום ומקום פנוי הנז' בע"ח כו' ועכ"ז אין ר"ל שהתהוות הכתר מא"ס ב"ה הוא רק ע"ד השתלשלות עילה מעלול כו'. וראה בארוכה בהגהות לד"ה פתח אליהו תרנ"ח ע' לט. סה"מ תרס"ה ע' רנד [ושם נזכר ג"כ: "דבפרדס כמדומה שלא נמצא ענין עתיק ואריך"]. סה"מ תרס"ח ע' רד. וראה גם בהמובא בארוכה בספר הערכים חב"ד כרך ג' ע' קיח. כרך ד' ע' קה.

ובאגרות קודש כ"ק אדמו"ר מהר"ש ע' צד, הלשון: "שהפרדס לא ידע כלל מתהו כמ"ש באגה"ק". ושם בע' צו: כי הפרדס לא ידע מתהו ומשבה"כ ומענין הבירורים כמ"ש באגה"ק. [המו"ל שם בהמ"מ מציין לאגרות קודש אדה"ז אג' לד: "עיקר העלאת מ"ן זה של העלאת ניצוצין לא נזכר אלא בקבלת האר"י ז"ל לבדה ולא במקובלים שלפניו"].

ובד"ה לכה דודי בס' מאמרי אדה"ז מארז"ל ע' תנה [והוא הנחת כ"ק אדהאמ"צ של מאמר אדה"ז], כותב על קבלת הרמ"ק: "ואין הפרש בינו לקבלת האריז"ל אלא שזהו בסוד נקודות לבד דהיינו רק י"ס ולא שתחלק הנקודה לי"ס כמו כתר שבחכמה וחסד שבחכמה כו' שאז נקראים ספירות וכשכלולים מבי"ע נק' פרצוף כו' שזהו עיקר קבלת האריז"ל אבל בכלל מאתיים מנה דממילא יש בו כוונת האריז"ל". ושם נזכר ג"כ שהחרוזים של "לכה דודי" ייסדם הר"ש אלקבץ עפ"י קבלת הרמ"ק.

ענין זה ממאמר "לכה דודי" הובא ג"כ בהגהות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בגליון הסידור הנדפס בהוספות לסידור עם דא"ח שיט, ד. ועד"ז בסה"מ תרמ"ו-תר"ן ע' שלד: ידוע ההפרש בין קבלת הרמ"ק לקבלת האריז"ל, דהרמ"ק מדבר בסוד נקודות, ועיקר קבלת האריז"ל בסוד ספי' ופרצוף (ע' בהקדמת אוצ"ח) ויש בכלל מאתים מנה. ונזכר מענין זה ג"כ בלקו"ש חכ"ד ע' 133.

ולפעמים מובא בסגנון אחר: אשר הרמ"ק דיבר בדרגת תוהו שבתיקון, והאריז"ל בדרגת תיקון שבתיקון. ראה שיחת ש"פ שמיני תשמ"א.

וראה בשיחת יו"ד שבט תשכ"ג, אודות ס' הגירושין להרמ"ק, ובטעם שלא הובא ס' זה בדא"ח. [ויל"ע עוד שם בשיחה אודות קבלת הרמ"ק].

גדולתו של הרמ"ק ז"ל

ע"ד הפלאת גדולתו של הרמ"ק ז"ל, נזכר בהערת רבינו בקונטרס "אהבת ישראל" ע' 7 (ומשם נדפס ג"כ להוספות בסו"ס כתר שם טוב, קה"ת תשנ"ט, ע' פז). כי אחרי שמביא שם מס' תומר דבורה להרמ"ק פ"ב: שכ' "ירגיל עצמו להכניס אהבת בני אדם בלבו ואפילו הרשעים כאילו היו אחיו ויותר מזה כו'",

מוסיף לציין בהערה שם לסדר הדורות ח"א של"ב (מס' חרדים) שכ' וז"ל: ב' חכמים גדולים מקובלים בדורינו מ' משה קורדאווירי הי' אב"ד בק"ק צפת ונפטר בשנת ש"ל והאר"י הי' מלווה מטתו והעיד שראה שלווהו תרין עמודי דנהורי וגמיר דלא אתחזי אלא לחד בדרא או לתרין (ויקהל משה ד"ז ע"ד). עכ"ל. והמדובר בדורו של הרמ"ק! עכ"ל רבינו בהערה.

ועיג"כ בלקו"ש חכ"ד ע' 133 ואילך, שמבאר בארוכה מה שהספיד האריז"ל את הרמ"ק ז"ל בפסוק "וכי יהי' באיש חטא משפט מות ותלית אותו על עץ" שהוא ע"ד הד' שמתו בעטיו של נחש כו', ע"ש בארוכה.

חסידות
שני אופנים בהתגלותו של אלי' הנביא
הרב אהרן ברקוביץ
ירושלים עיה"ק ת"ו

ידוע החילוק האמור בכ"מ בדא"ח, בין התגלותו של אלי' הנביא בעוה"ז כשהוא בגוף, ובין כשמתגלה רק ניצוץ מנשמתו (כגון בברי"מ).

וכן ידוע חילוק זה בשו"ת החת"ס (ח"ו סי' צח - הובא בדבריו של הרב גערליצקי שי' בגל' תתא), שבו מבאר ומתרץ כו"כ עניינים. וגם בדבריו הובאה הדוגמה של התגלותו בנשמתו בלבד ביום המילה, ואז הוא בגדר מלאך, וגם התגלותו ללמד תורה ולגלות דינים יכולה להיות באופן זה. אך לעתים מתגלה ומתראה בעוה"ז מלובש בגופו הזך והקדוש, שנשאר בג"ע התחתון בעוה"ז כו'.

ויש לדעת שחילוק זה נתבאר כבר בתורתו של אדמו"ר הזקן (סה"מ - ענינים - עמ' קד-קה), שאלי' מלאך הברית מתגלה בברי"מ רק ברוחניות, וכך מתגלה לצדיקים ומגלה להם רזי תורה בשכלם ומחשבתם. אך כשנצרך לעשות נס גשמי או לבשר בשורה טובה, אזי יורד ומתגלה בד' יסודות של גופו שנשאר בסערה וכו' (ראה זוהר פ' ויקהל קצז, א).

ויעו"ש במ"מ שמציין למקבילות רבות בדא"ח, וביניהם בס' אמרי-בינה (שער הק"ש פ' יג). לכאו' הי' אפ"ל שהחת"ס ראה את האמ"ב אצל חותנו הגרעק"א, שהרי אדמו"ר האמצעי נתנו לו במתנה (ראה אג"ק שלו, עמ' רפב ועמ' רפח). אבל נקל לומר שעמד על חילוק זה מדעתו הרחבה, בעיונו בדברי תיקוני הזוהר המובאים במאמרו של אדה"ז שם, וז"ל (תיקוני זוהר חדש דף קג, א): קום אליהו .. דאית למאן דאת עתיד לאתגליא ליה מסטרא דנשמתיה בשכל דילה, ואית למאן דאת עתיד לאתגליא ליה בחכמתיה, ואית למאן דאת עתיד לאתגליא ליה פנים בפנים מסטרא דגופיה.

חסידות
אורך ורוחב בתורה ובמצוות [גליון]
הרב אהרן ברקוביץ
ירושלים עיה"ק ת"ו

בגל' תתיא (עמ' 64) הובאו דברי אדה"ז בתו"א פ' שמות (נד, ג), שבמצוות נאמר "רחבה מצותך מאד" - ל' רוחב, ואילו בתורה נא' "ארוכה מארץ מדה" - ל' אורך דוקא שהוא מלמעלמ"ט משא"כ רוחב וכו'.

והקשו, שהרי בפס' זה גופא נאמר גם בתורה "ורחבה מני ים".

והנה זה למעלה מעשר שנים שזכינו לס' מאמרי אדמו"ר האמצעי לס' שמות, שם נדפס אותו מאמר בסגנונו של אדה"א, ובו גם קושיא זו ותירוצה.

והוא בעמ' יח: ומ"ש ג"כ [בתורה] ורחבה מני י"ם, כי שרשה בי"ם הקדמונ"י.. ע"כ אמר שניהם אורך ורוחב וכו' (יעו"ש).

חסידות
הערה בד"ה "באתי לגני" תשמ"א
הת' יונה ישראל צבי אבענסאהן
תלמיד בישיבה

במאמר ד"ה באתי לגני תשמ"א באות ד מבאר כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו מהו ענין של אוצר למעלה, דענינו הוא יראת הרוממות, והיינו דמס"נ קשורה עם יראת הרוממות, דהא דיש לו מס"נ הוא רק מפני דבוש מרוממותו ית', וזהו מה שהקב"ה מגלה לנו יראת הרוממות בכדי ליתן לבנ"י כח למסנ"פ.

ואח"ז מבאר "וזהו גם מה שמביא אדמו"ר הזקן בתניא בשם האריז"ל שהנשמה לא ירדה למטה כדי לתקן את עצמו, אלא כדי לתקן את עוה"ז הגשמי והחומרי לעשות ממנו דירה לו ית' בתחתונים", עכלה"ק.

ולכאו' צ"ב, דרבינו מתחיל לבאר מהו אוצר של מעלה דהיינו יראת הרוממות שהקב"ה מבזבז לבנ"י בכדי להפוך העולם לדירה לו ית', ואח"ז מבאר דזהו מה שמבאר אדמו"ר הזקן בתניא פל"ז שהנשמה ירדה בכדי לברר עוה"ז, דלכאו' מהו הקשר בין שני ענינים אלו? - מה נוגע ביאור אדמו"ר הזקן דהנשמה ירדה וכו', לזה שאוצרות של מעלה הם יראת הרוממות והקב"ה מבזבז אותם?

ואולי י"ל בפשטות דכוונת רבינו הוא, דכמו שהקב"ה מבזבז אוצרות של מעלה דהם יראת הרוממות ליתן כח לבנ"י, כן רואין אותו נקודה דהקב"ה מבזבז הנשמות כדי לתקן עוה"ז.

דהנה מצינו שהנשמות גנוזות בתוך אוצר, דבגמ' ע"ז דף ה, א איתא "א"ר יוסי אין בין דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף שנאמר וכו'", וברש"י שם ד"ה עד שיכלו וכו' וז"ל "אוצר יש ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להולד ונתנם לשם" עכ"ל.

א"כ רואין שהנשמות נקראים "אוצר" דלמעלה, ולזה התכון רבינו וזהו גם מה שמובא בתניא וכו', דבאמת שני ענינים הם נקודה אחת - בזבוז האוצרות בכדי להשלים הכוונה העליונה.

חסידות
בענין ביטול האדם בתפלה
הת' צבי הירש בראנשטיין
תלמיד בישיבה

בהלכות תפלה שנדפס בסדור תהלת ה', קודם שמו"ע, הלכה א כתב וז"ל "המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו שנאמר "תכין לבם תקשיב אזנך". וצריך שיראה עצמו כאילו שכינה שרויה כנגדו ויעיר הכוונה ויסיר כל המחשבות הטורדות אתו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו ויחשוב כאילו הי' מדבר לפני מלך בשר ודם, היה מסדר דבריו ומכוין בהם לבל יכשול, ק"ו לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שצריך לכוון לפניו מחשבתו כי לפניו המחשבה כדיבור כי כל המחשבות הוא עיקר, ואם תבוא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה ישתוק עד שתתבטל המחשבה". עכ"ל.

והנה בספר המאמרים המשך תרס"ו-ז - מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת, מבאר ענין הביטול בדרגת חכמה ע"י משל של אדם המתפלל שהוא בביטול עצמו וז"ל "כמשל העומד לפני המלך וכו' ולא יכול להיות בהתפשטות דבר לדבר דבר וחצי דבר וכו' ... ואין מילין בלשונו כלל רק ידבר בלחש. וג"ז אינו יודע מה שמדבר בהיותו בלתי רשות שכלו ורצונו כלל איך לדבר והיינו שאין הדיבור בבחירה וכו' ... והוא הענין, דשמו"ע שהוא בחי' ביטול דחכמה כעומד לפני המלך, ולכן אומרים קודם שמו"ע א-דני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך שלא בבחירה ורצון וכו'". עכ"ל.

ולכאו' צ"ב כי בהל' תפלה משמע שבשמו"ע צריך "לסדר דבריו ומכוין בהם יפה" דהיינו שהוא במציאות בפ"ע והוא מבקש צרכיו, ואילו בהמאמר הנ"ל מבואר דבשמו"ע "הוא אינו יודע מה שמדבר, בהיותו בלתי רשות שכלו ורצונו כלל איך לדבר", דהיינו שאינו במציאות ולכן אינו יכול לדבר בשכלו ורצונו אלא שלא בבחירתו הוא מדבר, וצ"ב בזה באיזה אופן צריך להתפלל? אם באופן הא' שהוא יודע ומכוין מה שאומר, או כאופן הב' שמתפלל ומדבר שלא בבחירתו, דלכאו' הם הפכיים זמ"ז?

וי"ל שבאמת שניהם ענין אחד הוא - ע"פ המבואר בקונטרס התפלה באות ב' שמבאר שם שהעבודה האמיתית הוא לייגע מוחו בהתקשרות גדולה, ואז תהי' התפעלות הלב בדרך ממילא, שהוא ענין משיכת הלב, דהיינו שבתחילה צ"ל ההתבוננות בעניני אלקות, ואח"כ כהמשך לזה נהי' בביטול.

ולפי"ז י"ל דבהלכות תפלה בסדור תהלת ה' מדבר בנוגע ההתקשרות הגדולה שצריך להיות בתחילת עבודת ה', והוא ע"י שמסדר דבריו ומכוין בהם יפה, משא"כ בהמאמר בס"ו מדובר בנוגע ההתפעלות הלב שבא אח"כ, שאז הוא ביטול בעצם, ולכן אין לו מילים לדבר דבר.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות