E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
חג השבועות - תשס"ו
פשוטו של מקרא
פחד ומורא - המשותף וההבדל
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

איתא בגמרא סוטה כ, ב: "פחדא צמית ביעותתא מרפיא". ופירש"י שם ד"ה 'פחדא צמית': "דאגה שאינה באה פתאום אלא דואגת שמא יבואו אויבים" עכ"ל.

ויש להעיר על זה ממה שפירש"י בסוף פרשת עקב בד"ה 'פחדכם ומוראכם' (יא, כה): "והלא פחד הוא מורא . . פחד לשון בעיתת פתאום, מורא לשון דאגה מימים רבים".

ואולי אפשר לתרץ שדוקא שם בפרשת עקב פירש"י כן. ששם נאמר שתי לשונות של פחד ומורא ביחד, ומפני כן מוכרחים לומר ששני הלשונות באים לתאר שני אפנים שונים ביראה, משא"כ כשנאמר הלשון פחד בפני עצמו יכולים לפרשו כפי משמעות הכתוב בכל מקום כאופנו.

ולכאורה, כן צריכים לומר גם בנוגע להלשון של "מורא". שהגם שפירש"י כאן "שמורא לשון דאגה מימים רבים" הרי מצינו הלשון של מורא גם על בעיתת פתאום, ולדוגמא:

בפרשת נח כתיב (ט, ב): "ומוראכם וחתכם יהי' על כל חית הארץ וגו'". וכי נפרש שם שהפירוש של מוראכם הוא לשון דאגה מימים רבים? ולכאורה הפירוש הפשוט הוא שהחי' יבעת מן האדם בשעה שרואה אותו. ועל דרך זה בלשון "יראה" (שהוא מלשון מורא) שאין יכולים לפרשו בכל מקום "לשון דאגה מימים רבים". ולדוגמא:

בפרשת ויצא כתיב (כח, יז): "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה וגו'". וכי נפרש כאן שהוא לשון דאגה מימים רבים?

וכן על דרך זה מה שכתוב בפרשת מקץ (מג, יח): ויירא האנשים כי הובאו בית יוסף וגו'". הרי הי' זה יראה פתאומית, ולא דאגה מימים רבים. וכן על דרך זה בכמה מקומות.

אבל מה שעדיין צריכים להבין הוא:

א. לפי פירש"י בסוף, פרשת עקב למה באמת נאמר בפרשת נח (ט, ב): "ומוראכם . . יהי' על כל חית הארץ וגו'". ולא נאמר ופחדכם, שהוא לשון מבורר יותר.

וכן על דרך זה השאלה היא למה נאמר בפרשת ויצא (כח, יז): "וירא ויאמר מה נורא המקום הזה וגו'". ולא נאמר ויפחד.

וכן על דרך זה אינו מובן למה נאמר בפרשת מקץ (מג, יח): "ויראו האנשים כי הובאו בית יוסף וגו'", ולא נאמר ויפחדו.

מה שנאמר בתחילת פרשת וישלח (לב, ח): "וירא יעקב מאד וגו'," מובן שם הי' זה דאגה אצל יעקב ולא בעיתת פתאום, כמובן מפשטות הסיפור שם.

ב. מפשטות לשונו של רש"י בסוף פרשת עקב: "והלא פחד הוא מורא" משמע שהי' קשה לו למה אמר הכתוב שתי לשונות של יראה, ואינו מסתפק בלשון אחד בלבד.

ואם כן, צריך להבין, הרי מצינו בכמה מקומות שנאמר שתי לשונות של יראה בכתוב אחד, ואעפ"כ אין רש"י מעיר על זה כלום, ולדוגמא: בפרשת נח כתיב (ט, ב): "ומוראכם וחתכם יהי' על כל חית הארץ וגו'". ופירש רש"י שם בד"ה 'וחתכם': "ואימתכם". ולמה לא שאל רש"י כאן, והלא מורא הוא אימה, ולמה אינו מפרש מהו החילוק בין שתי לשונות אלו שמפני כן הוצרך הכתוב לכתוב שניהם.

וכן בפרשת בשלח כתיב (טו, טז): "תפל עליהם אימתה ופחד וגו'". הנה כאן מפרש רש"י החילוק בין אימה ופחד. אבל אינו מקדים לשאול הלא אימה הוא פחד על דרך שמקדים לשאול בפרשת עקב. וגם אינו מפרש כאן שפחד הוא לשון בעיתת פתאום, על דרך שמפרש שם.

וכן בפרשת דברים כתב (א, כא): "...אל תירא ואל תחת". ולמה לא העיר רש"י כאן על שתי לשונות אלו. שלכאורה שניהם לשון של יראה, ולמה נאמר שניהם ומהו החילוק ביניהם.

והנה התרגום אונקלוס תרגם על "ולא תחת". "ולא תתבר" ולפי דבריו אינו לשון של יראה אלא לשון של שבירה. וכמו שפירש"י בד"ה 'ולא תערצון' (א, כט): "לשון שיברה כתרגומו" עכ"ל והרי גם שם פירש התרגום "לא תתברון".

אבל צריך עיון אם גם לפי פירש"י הפירוש של "לא תחת" הוא מלשון שבירה או מלשון אימה, ועל דרך שפירש בפרשת נח בד"ה 'וחתכם' (ט, ב): "ואימתכם".

ג. רש"י בפרשת נח ד"ה 'וחתכם' פירש: "ואימתכם" ומביא ראי' ממה שכתוב באיוב (ו,כא): "...תראו חתת". ולכאורה הי' יכול להביא ראי' ממה שנאמר בפרשת וישלח (לה, ה): "ויהי חתת אלקים וגו'," ופירש רש"י שם: "פחד".

ד. באיוב פירש"י על פסוק הנ"ל: "פחד המכה" ובפרשת נח בד"ה 'וחתכם' פירש מלשון אימה, כנ"ל.

והרי על "אימתנה" שבפרשת בשלח (טו, טז) פירש"י: "על הרחוקים".

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות