E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
- תשע"א
גאולה ומשיח
כמה מנורות ושולחנות יהיו בביהמ"ק השלישי
שיטת הראשונים בנוגע לבית שני
ר"מ בישיבה

הרב אברהם יצחק ברוך גערליצקי

בשיחת קודש שבת בראשית תנש"א (סעי' ג') איתא וז"ל: ולהעיר גם שבבית ראשון היו עשרה שלחנות שעשה שלמה (מנחות צט,א) (עליו נאמר "וישב שלמה על כסא ה'") וצ"ע בנוגע לבית שני, ועד"ז בנוגע לביהמ"ק השלישי שיבנה ע"י משיח צדקנו, "מבית דוד ומזרע שלמה" עכ"ל.

ובלקו"ש חכ"א ע' 170 הערה 46 איתא: י"א אשר המנורות שנשבו ע"י טיטוס היו מהעשר מנורות שעשה שלמה (ראה יוסיפון פצ"ה - הוצאת הומינר) אבל [נוסף לזה שמסתבר לומר שהמנורות דשלמה לא היו בבית שני, הרי גם אם נאמר שצורת המנורה שעל שער טיטוס היא ע"פ צורת מנורות דשלמה] בפשטות, נ"ל שמנורות שלמה נעשו כצורת מנורת משה וכו' עכ"ל. ובשוה"ג כתב: ראה ר"ה כד,ב (וש"נ) בזמן החשמונאים. אבל ראה תוס' רי"ד ליומא נא,ב) בנוגע לשולחנות שעשה שלמה אלא שגם הוא מסיים שמסתבר שלא היו בבית שני ע"כ, הרי דכאן נוטה הרבי לומר שלא היו בבית שני, וכן בחלק כ"ו ע' 201 הערה 18, וכן הוא בשיחת ש"פ תרומה תשמ"ג (סוף סעי' לג).

וכדאי לעיין קצת בענין זה בנוגע לבית שני, ועפ"ז אולי יתברר קצת גם בנוגע לביהמ"ק השלישי, דהנה במנחות צט,א, איתא: "ת"ר: עשרה שלחנות עשה שלמה, ולא היו מסדרין אלא על של משה, שנאמר: (מלכים א' ז') ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב. עשר מנורות עשה שלמה, ולא היו מדליקין אלא בשל משה, שנא': (דברי הימים ב' י"ג) את מנורת הזהב ונרותיה לבער בערב. רבי אלעזר בן שמוע אומר: על כולם היו מסדרין, שנאמר: (דברי הימים ב' ד') את השולחנות ועליהם לחם הפנים, ובכולן היו מדליקין, שנאמר: (דברי הימים ב' ד') את המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור וכו'"

ובמסכת שקלים תנן (פ"ו מ"ד): "שלשה עשר שלחנותהיובמקדש, שמנה של שיש בבית המטבחים שעליהן מדיחין את הקרבים, ושנים במערב הכבש אחד של שיש ואחד של כסף, על של שיש היו נותנים את האברים, על של כסף כלי שרת, ושנים באולם מבפנים על פתח הבית, אחד של שיש ואחד של זהב, על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו, ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקדש ולא מורידין, ואחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד" ובפירוש הריבב"ן שם הקשה דלמה לא מנה כ"ג שלחנות, דהרי נוסף להנ"ל היו גם עשרה שלחנות שעשה שלמה? ותירץ: "דבבית שני עסקינן שלא היו שם אותם שולחנות".

אבל בתוס' רי"ד (יומא נא,ב, בד"ה לעולם הובא בלקו"ש כנ"ל) הוכיח מהסוגיא שם דאכן גם בבית שני היו עשרה שולחנות דשלמה דאיתא שם: "שולחנות [דשלמה] צפון ודרום מונחין ומפסקא ליה שלחן, ולא מתעייל ליה", היינו שהיו מונחים בין צפון לדרום ולכן לא הי' הכה"ג יכול ליכנס בין הכותל להשלחן עיי"ש, הרי מוכח כאן בהדיא שהיו גם בבית שני? ואח"כ הקשה ממשנה הנ"ל דשקלים דמשמע דבבית שני לא היו עשרה ולא תירץ.

והנה משנה הנ"ל דשקלים הובא גם בתמיד לא,ב, ושם כתב המפרש (בד"ה שמעלין) וז"ל: דהא דלא חשיב במשנה זו גם עשר שלחנות שעשה שלמה, דלא חשיב אלא אותן שמניחים עליהם ובאותן של שלמה לא היו מסדרין, כדאמרינן במנחות (שם) עשר שלחנות עשה שלמה ולא היו מסדרין אלא על של משה וכו' עכ"ל, הרי דנקט דגם בבית שני היו העשר שלחנות ומנורות שעשה שלמה, אלא דהמשנה סב"ל כהת"ק שלא היו מסדרין אלא על של משה ולכן לא חשבן, ועי' גם ב'מלאכת שלמה' שקלים שם (בסוף ד"ה ושנים באולם) שהביא כן בשם הירושלמי דהמשנה לא מני לה משום דלא חשיב אלא אותן שמשתמשין בהם עיי"ש, וראה גם בס' גור ארי' יהודה ע' קמו, ורש"ש שקלים שם.

ועי' מראה הפנים שקלים פ"ו (כו,ב) שכתב עד"ז בדעת הרמב"ם, שהרמב"ם סב"ל כת"ק שלא היו מסדרים אלא על של משה, ולכן לא הביא כלל בפ"ג מהל' בית הבחירה אודות שולחנות של שלמה כיון שלא היו משתמשים בהם.

הטעם של אלו דסב"ל שלא היו בבית שני והנפק"מ בבית השלישי

והנה הטעם של אלו דסב"ל שבבית שני לא היו עשר שלחנות ומנורות כו' דלכאורה מאי שנא מבית ראשון? מצינו בס' משך חכמה ריש פ' תצוה (כז, כ) דמבאר מ"ש ויקחו אליך כו' וז"ל: יתכן ע"פ דברי הראב"ע בפרשה בהעלותך שאעפ"י שאמרו (מכילתא בא ו) כל דברות שנדבר הקב"ה עם משה לא היה אלא ביום שנאמר ביום דבר וכו' בכל זה כשהיו הנרות דולקים היה כיום ודבר עמו בלילה, לזה אמר ויקחו אליך פירוש לצורכך שהאדם דעתו בהיר בעת האור וכמו אין אורה אלא שמחה (ע' תנא דב"א זוטא כא), ולזה הוא לצורך הכנת נפש משה להדיבור שיהיה שורה מתוך שמחה, אבל חוקת עולם לדורותם מאת בני ישראל, שלדורות הוא חוק בלי טעם וגזירה היא מלפני, שכלום לאורך אני צריך וכו', ובזה יש לפרש מה דעשה שלמה עשר מנורות ור"א בן שמוע אמר בפ' שתי הלחם (מנחות צט) דעל כו' ובכולם היו מדליקין דכתיב את המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט, ופשוטו שהיה מדליק בכולן ודלא כפרש"י דפעמים בזו ופעמים בזו, ויעוין בילקוט מלכים (קפה ויעש) דעל כולן היה מסדר רק בשל משה תחלה ויעו"ש טעם של שולחן וכיור ודו"ק וכבר נאמר אצל דוד אביו (דה"י א' כד, טו) שהניח זהב למנורות הזהב כו' משום דדריש שכיון שבמשכן שהי' רוחב עשר על שלושים אמה הי' מנורה אחת, אם כן על כל החשבון הוא עשר פעמים שלושים הוא שלש מאה אמה וקומתו עשר אמה, ולפי זה החשבון ההיכל שבנה שלמה היה ששים על רוחב עשרים (מלכים א' רפ"ו) א"כ עשרים פעמים ששים הוא אלף ושני מאות וקומתו שלשים א"כ הוא ג' פעמים ככה הוא שלשת אלפים ושש מאות א"כ היה מוכרח להיות אחד עשר מנורות מלבד משה, עשרה מנורות חמש מימין של משה וחמש משמאל של משה א"כ לפי החשבון היה צריך להיות עוד אחת רק שלא היה יכול להיות יותר על צד אחד מעל הצד השני .. ולכן עשה גם שולחנות עשרה כי השולחן צריך להיות נוכח המנורה וכזו כן זה, וזה רק במקדש שלמה שהיה גלוי שכינה אבל במקדש שני שאינו רק חוק סגי באחת עכ"ל, ועי' גם בס' אבני שהםפ' תרומה (כה,לא) שהביא ג"כ חשבון זה בנוגע לעשרה מנורות.

ובס' ברכת שמעון (מועדים) ע' קל"ו ואילך (הובא גם בברכת שמעון ב"ק סי' ל"ב) הביא דבריו, אלא שחולק עליו וסב"ל שגם במקדש שני היו עשר מנורות, כיון שההיכל הי' גדול לפי חשבון זה מהמשכן לכן הי' צריך לריבוי מנורות למען הרבות האור, וביאר דאמדו חז"ל דנוסף על חוק התורה בהדלקת המנורה, יש בזה גם משום מצות הארת ההיכל, ולכן בהתרחב ההיכל ממילא הוסיפו המנורות כדי לקיים מצות הארת ההיכל עיי"ש בארוכה.

ולפי טעם המשך חכמה מובן דבבית שלישי דבודאי יהי' גילוי השכינה וכו', וכן לפי הברכת שמעון שהוא משום הארת ההיכל, ודאי יהיו שם עשר מנורות,ויש להוסיף דלפי מ"ש המהרש"א במגילה כט,א, שבמדרש אמרו ד"לעתיד יהי' בית המקדש גדול כירושלים שבעולם הזה"[1], יצטרכו יותר מעשר מנורות[2].

אלא דאם ההלכה כת"ק שהיו מדליקין רק בשל משה, ולפי שיטת רש"י במנחות שם אפילו לפי רבי אלעזר בן שמוע דקאמר שעל כולם היו מסדרין, כוונתו דפעמים בזה פעמים בזה[3], אבל לא הדליקו יותר ממנורה אחת, פשוט שאין לומר כביאור הנ"ל, כיון שלעולם לא הדליקו אלא מנורה אחת.

ועי' בס' עזרת כהנים (מדות פ"ד מ"ז, בד"ה צורת המנורה) שכתב לבאר הטעם ע"פ מ"ש בילקוט שמעוני (מלכים א' רמז קפה) וז"ל: עשר מנורות כנגד עשר הדברות שהתורה נמשלה בנר, ושבעים נרות כנגד שבעים אומות וכל זמן שהיו הנרות דולקין היו האומות נכבשין ומיום שכבו הנרות נתגברו האומות[4], ויעש שלחנות עשרה כדי להרבות זרעים, ולמה עשה משה אחד שלא היו במדבר צריכין לזרעים, וכיון שבא שלמה עשאן עשר כדי להרבות זרעים, וכיון דבבית שני לא הי' השפע יורד במילואו לא עשו עשרה שלחנות וכו' עיי"ש.

[דבריו לכאורה צריכים ביאור דאי משום הא אדרבה, דמשום זה גופא הי' להם לעשות בבית שני עשרה מנורות ושלחנות בכדי לשלוט על האומות ולהמשיך שפע וכו', ואולי כוונתו דידעו שכן נקבע מלמעלה על הזמן דבית שני שלא ישלטו על האומות וכו' ולא שייך שיהי' בזה שינוי].

ולפי ביאור זה י"ל דלעת"ל לא יצטרכו לזה, כיון שבכל אופן הטובה תהי' מושפעת הרבה וישלטו באומות וכו'.

ובעזרת כהנים שם סיים, דבס' שבט יהודא כתב הטעם לעשר מנורות ועשר שלחנות שהן לכבוד שלחן ומנורה של משה, וסבירא ליה שלא היו מדליקין ומסדרין אלא בשל משה לבדו, א"כ לפי טעם זה לכאורה ה"ז שייך גם בבית שלישי[5].

ועי' ברבינו בחיי (שמות כה, י) שכתב וז"ל: וכן במנורה כתיב (שמות כ"ה) תיעשה המנורה ביו"ד, ולכך עשה שלמה עשר מנורות, שאין הכוונה שתצוה התורה מנורה א' ושיבא שלמה ויעשה מהם עשר, וכן עשרה שלחנות ועשרה כיורים ונמצא עובר על בל תוסיף, אבל הקב"ה מודיע למשה בהר כי כשיבנו ביהמ"ק יעשו עשרה, והיו הדברים קבלה בידם. עד שהגיע בנין בית המקדש ועשה שלמה כאשר היתה קבלה בידם עכ"ל, דלפי דבריו יוצא שכן נקבע מעיקרא בנוגע לבית המקדש, וא"כ ה"ה בביהמ"ק השלישי.

קושיית האחרונים דאיך הדליקו המנורה בחנוכה הרי לא הי' מזבח

ויש לקשר כל הנ"ל גם בענינא דיומא, דידוע קושיית הגאון ר"מ זעמבא הי"ד ועוד[6], דבירושלמי שקלים (פ"ד ה"ב) איתא "השלחן והמנורה והמזבחות והפרוכת מעכבים את הקרבנות" נמצא מבואר דהמזבח מעכב הדלקת המנורה, ולפי"ז קשה שהרי במגילת תענית פ"ט מבואר דלא נגמר המזבח עד אחר חנוכה וא"כ איך הדליקו את המנורה, הא לפי דברי הירושלמי אם אין מזבח אין מנורה?

ובס' 'ברכת שמעון' שם תירץ דמבואר בילקוט מלכים רמז קפ"ה (הנ"ל) הטעם שהוסיף שלמה עשר שולחנות משום שהי' צורך גדול יותר בזרעים ובגשמי ברכה כו' ומצינו דשלמה דרש טעמא דקרא כמבואר בסנהדרין (כא ב) אני ארבה וכו', ולכן הוסיף יותר בכלי המקדש וכן הי' בבית שני (כנ"ל), א"כ י"ל דרק הדלקה כזו למען ריבוי האור הדליקו החשמונאים בחנוכה, ולא הדלקה שהיא עבודה מצ"ע כקרבנות, ותירץ בזה קושיא הנ"ל מהירושלמי, כי על הדלקה זו אין המזבח מעכב, עיי"ש בארוכה שביסוד זה תירץ כ"ה קושיות בנס חנוכה, כמו הקושיא דהרי טומאה הותרה בציבור ולמה הוצרכו לנס, כי בהדלקה כזו ליכא היתר בטומאה עי"ש.

אלא שיש להקשות עליו, דבאגרות קודש ח"א (ע' קלו) הקשה אחד קושיא זו והרבי הפריך תירוצו וזלה"ק: עוד כ' כת"ר דע"פ מה דאיתא בירושלמי שקלים (פ"ד ה"ב) דהשלחן והמנורה והמזבחות והפרוכת מעכבים את הקרבנות, ובמגילת תענית (פט"ו) איתא דח' ימים היו עוסקים בבנין המזבח ונגמר ביום ח', וא"כ לא הוי אז מזבח, וממילא הטבת המנורה לאו כלום הוא, ובודאי הדה"נ אז לא הוה רק מצוה בעלמא בלי שום סרך עבודה, ולית בה דינא דאין כל"ש מקדשין אלא מלאין, וסרה בזה ג"כ קושית העולם למה צריך לנס הא טומאה דחוי' בצבור וז"א דאז הדה"נ הי' מצוה ולא קרבן. [כוונת הכותב דכיון שהי' מצוה בעלמא לכן אין המזבח מעכב וכו', וזהו ע"ד תירוצו של הברכת שמעון].

וע"ז הקשה הרבי: ותימה דטומאה ושבת ילפינן מחד קרא כדאיתא בתו"כ פ' אמור הובא ברמב"ם הל' תו"מ (פ"ג ה"י) וא"כ לפ"ז איך הדליקו אז את המנורה בשבת, ובכ"מ משמע שהדליקו ח"י רצופים, עוד יקשה איך ישתמשו במנורה שהוקצבה לעבודה בענין שאינו עבודה, ומיהו בזה י"ל דכיון דעשו אז מנורה חדשה כדאיתא בר"ה (כד, ב) וכלי גבוה עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי להשתמש בהן הדיוט (תוספתא פ"ב דמגילה, יד הל' ביה"ב ספ"א) אבל תימה מנ"ל מצוה זו דהדה"נ אם נאמר דאין בזה החיוב שבתורה ואדרבה הוי אש זרה אשר לא צווה אותם, והנכנס לקדש שלא לעבודה לוקה (רמב"ם הל' ביאת המקדש פ"ב ה"ד), עכלה"ק. ועיי"ש עוד בהמשך המכתב דשקו"ט אם פסקינן כהירושלמי, ועי' בזה לקו"ש חי"א ע' 117 וחי"ז ע' 54 הערה 32.

והנה בשלמא קושיית הרבי (הנ"ל) דמנלן מצוה זו אם נאמר דאין בזה חיוב שבתורה? הרי ר"ל -בברכת שמעון- דגם הארת ההיכל הוה חלק מגוף המצוה, אבל אכתי נשאר תמיהת הרבי דכיון דטומאה ושבת ילפינן מחד קרא א"כ איך הדליקו המנורה בשבת ובכ"מ משמע שהדליקו ח' ימים רצופין[7].

וראה לקו"ש חלק כ"ה ע' 235 שכתב דמשמע בכמה מקומות (מרדכי ואור זרוע הל' חנוכה סי' שכ"א הובאו בדרכי משה לטאו"ח ר"ס עת"ר, שבלי הלקט סי' קע"ד ועוד) דחנוכה הוא על שם חנוכת המזבח והמקדש, היינו שבאמת כבר חינכו אז את המזבח, ובשוה"ג שם כתב דצע"ק במגילת תענית שם ובנו וכו' והיו מתעסקין בו שמונה ימים, דמשמע דהחינוך התחיל רק לאחר הח' ימים כו'? אולי הכוונה ב"מתעסקין בו" - בהחינוך עיי"ש, היינו שכבר היו להם מזבח מיד והיו מתעסקין בהחינוך, במילא שפיר הי' אפשר לקיים מצות הדלקה, וראה גם לקו"ש ח"כ ע' 633 במכתב דערב ימי חנוכה תשמ"ג בההערה שם (בד"ה חנוכת המזבח) שמבאר הטעם דעיקר קביעת היו"ט דחנוכה הוא על שם חנוכת המזבח, עפ"י מ"ש הרמב"ם שעיקר מצות בנין ביהמ"ק הוא להקריב שם קרבנות שהוא במזבח עיי"ש.


)

[1]) וביאר הטעם בזה, לפי שבירושלים הבנויה לעתיד יהי' חוברה לה למקדש יחדיו כל מקומות של בתי כנסיות שהיו בעוה"ז, כדאיתא בגמ' שם עתידין כל בתי כנסיות וכו' שיקבעו בארץ ישראל, דהיינו שבתי כנסיות שבכל ארץ העמים יקבעו לעתיד בא"י מחובר לבית המקדש, וראה בקונטרס "מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל" (נדפס בס' השיחות תשנ"ב ח"ב עמ' 465 ואילך.

[2]) וגם לפי מ"ש בס' 'ימות המשיח בהלכה' (ח"ב סי' מד) דהמקדש עצמו דהיינו קודש וכו' עד העזרה ועד בכלל, גם לעת"ל יהי' בנוי על הר הבית דוקא, ורק ההוספה שיתוסף עליו שיהי' מחובר לביהמ"ק, רק חלק זה תתפשט בכל ירושלים ודינו יהי' כקדושת הר הבית ועזרת נשים עיי"ש, הרי בכל אופן יצטרכו יותר מעשר.

[3]) עי' בס' קרן אורה (מנחות שם) שביאר טעמו של רש"י דלא רצה ללמוד שהיו מסדרין תמיד על כולם וכו', כי לסדר על כולן כאחת ודאי אסור, ובכלל בל תוסיף הוא דלחה"פ אחד אמר רחמנא וכן מנורה אחת עיי"ש, ועי' גם בתפארת ישראל מס' מדות סימני צורת הבית אות ע' בזה, ובס' ברכת שמעון (מועדים) ע' קל"ו ואילך.

[4]) והוא מהמדרש תדשא פ"ב (ג,א) שהוא מדרש ר' פנחס בן יאיר, ולזה רמז רש"י רש"י בדברי הימים ב ד, כ: "ומה שעשה עשר מנורות ועשר שלחנות ועשר כיורים והכרובים וכל אשר עשה מפורש בברייתא דר' פנחס בן יאיר".

[5]) ועי' בתוס' רי"ד הנ"ל שהביא עוד ראי' שלא היו בבית שני וז"ל: וכן כתיב בסוף ספר מלכים ב' (כד,י) בעת ההיא עלו עבדי נבוכדנצר מלך בבל ירושלם ותבוא העיר במצור ויוצא משם את כל אוצרות בית ה' ואוצרות בית המלך ויקצץ את כל כלי הזהב אשר עשה שלמה מלך ישראל בהיכל ה' כאשר דבר ה' עכ"ל, נראה מזה דר"ל דבבית שני לא היו להם הכלים שעשה שלמה כיון שהוציאום משם בחורבן בית ראשון ולכן הי' רק מנורה אחת וכו', דלפי"ז י"ל דלעת"ל שיוחזרו להם אותם הכלים בודאי יהיו עשר מנורות וכו'. אבל כבר תמהו על התוס' רי"ד בכ"מ דמפורש בעזרא (א,ז-ה,יד - ו,ה) שהמלך כורש הוציא את כלי בית ה' אשר הוציא נבוכדנצר מירושלים ויתנם בבית ה'.

[6]) ראה בס' גור אריה יהודא סי' י"ט סק"ב וסק"ח, ובשו"ת קול יעקב סי' כ"ב, ובס' היובל להגריד"ס ז"ל ח"א ע' תקמה ובס' קול יהודא ע' סב ותורת הקודש ח"ב סי' ט' ועוד.

[7]) אלא דאי נימא כהשיטה שהנס הי' שדלק כל הח' ימים ולא נכבה כלל, כמ"ש בחשק שלמה שבת כא,ב, לא קשה כיון דבשבת לא הי' מעשה הדלקה.