E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ ויחי, שבת חזק - תשע"ב
הלכה ומנהג
הטעםלהשמטת 'זכרלמעשהבראשית' בתפלתשחריתדשבת
הרב חיים רפופורט
שליח כ"ק אדמו"ר, רב ומו"צ - לונדון, אנגליה

בנוסח תפלת העמידה בשבת נמצא כבר בסידור רב עמרם גאון (בתפלת שחרית) הפיסקא:"ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג, עם מקדשי שביעי כלם ישבעו ויתענגו מטובך, ובשביעי רצית בו וקדשתו חמדת ימים אותו קראת".

ובמחזור ויטרי (סי' קג) וסידור רש"י (סי' תעז) נתקשה בביאור התיבות "חמדת ימים אותו קראת", דהיכן מצינו שקראה הקב"ה לשבת בשם "חמדת הימים", ותירץ בשני אופנים, ע"ש[1]. וסיים: והרב ר' מאיר שליח ציבור ההגון הי' מתקן הדבר כן: 'ובשביעי רצית בו וקדשת חמדת ימים אותו קראת זכר למעשה בראשית'; לעשותו חמדה וסגולה לימים קדשתו ורצית בו, וזכר למעשה בראשית קראתו". וכ"ה בשבלי הלקט סי' עו – הו"ד בבית יוסף או"ח סי' רפא.

התיבות "זכר למעשה בראשית" מופיעות גם בנוסח תפלת שחרית לשבת אשר במחזור ויטרי (סי' קסג), ומשם ברוב הנוסחאות.

אבל לפי נוסח האריז"ל (הו"ד גם בשערי תשובה סי' רפא סוף סק"א), וכ"ה בסידור אדמו"ר הזקן, משמיטים התיבות "זכר למעשה בראשית" בתפלת שחרית, אף שאומרים תיבות אלו בנוסח "ישמחו במלכותך" שאומרים בתפלת ליל שבת ובתפלת המוספין.

ובספר משנת חסידים (מסכת שחרית דשבת פ"ח ס"ז; שם פ"י ס"ה) ביאר הטעם על פי קבלה:"ואין אומרים עתה זכר למעשה בראשית, מפני שאינו כן, כי הז"א אינו כמעשה בראשית עם נוקבא, כי הוא במקום או"א והיא במקום ז"א"; "ויאמר זכר למעשה בראשית, לפי שעתה שני היסודות דזו"ן שוים, והם מזדווגים"[2].

ובספר 'שער הכולל' (להרא"ד לאוואוט, פי"ז אות כט) נזקק לענין זה והציע טעם לנוסח האריז"ל ע"פ נגלה, וז"ל: וע"פ פשוט יש לומר, דהנה בקדוש ליל שבת אומרים "זכרון למעשה בראשית, תחלה למקראיקודש, זכר ליציאת מצרים", וכתוב במטה משה סימן תל"ז ובלבוש סימן רע"א כי על שבת במרה נצטוו (שבת פ"ז ע"ב. סנהדרין נ"ו ע"ב) קודם מעמד הר סיני הוא "זכרון למעשה בראשית"[3], אבל המקראי קודש שנצטוו עליהם במעמד הר סיני הם "זכר ליציאת מצרים"[4]. ובסימן רפ"ו [ס"א] כתב הלבוש מה שאומרים במוסף "אז מסיני נצטוו", "אז" הוא לשון הקדמה כמו "קדם מפעליו מאז" [משלי ח, כב][5] וכן הוא בתניא רבתי ובבית יוסף סי' רפ"ח בשם שבלי הלקט[6], וכן הוא במטה משה סימן ת"ס . . לכן בערבית שאומרים "תכלית מעשה שמים וארץ, ויכולו וגו'", הוא "זכר למעשה בראשית", וכן במוסף שאומרים "אז מסיני נצטוו", דהיינו שבת שנצטוו במרה, שייך לומר "זכר למעשה בראשית", אבל בשחרית, "ישמח משה", דקאי על מעמד הר סיני, "ושני לוחות כו' וכתוב בהם שמירת שבת", דהיינו עשרת הדברות מן פרשת ואתחנן [ה, יא-יד], שבפרשת יתרו [שמות כ, ז] כתוב "זכור" ובפרשת ואתחנן כתוב "שמור", אי אפשר לומר "זכר למעשה בראשית". כי בפרשת ואתחנן כתוב בפירוש "שמור (וגו') [את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה"א, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלקיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך, למען ינוח עבדך ואמתך כמוך] וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים [ויוציאך ה"א משם ביד חזקה ובזרוע נטוי' על כן צוך ה"א לעשות את יום השבת[7]]". ומה שאין אומרים בשבת "זכר ליציאת מצרים" כתב האבודרהם שעיקר מצות השבת הוא ע"ש כי בו "שבת וינפש", וזה הי' קודם יציאת מצרים[8]. עכ"ל השער הכולל[9].

צ"ע בביאור ה'שער הכולל'

ב. ודבריו צע"ג לכאורה, כי:

בהמשך ל"ישמח משה במתנת חלקו . . ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת" אומרים תיכף ומיד "וכן כתוב בתורתך (שמות לא, טז-יז) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם. ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש".

מפורש איפוא, שאותה שבת שקיבל משה מסיני היא היא השבת הכתובה בתורה עם טעמה בצידה "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ", הרי שלא נפקד מקומו של טעם זה בתפלת שחרית דשבת, ואם כן, איך אפשר לומר שכאשר אומרים אח"כ "ישמחו במלכותך" מוכרחים אנו להשמיט הסיום "זכר למעשה בראשית"?[10]

ביאור הנוסח "וכתוב בהם שמירת שבת"

ג. וכלפי טענת ה'שער הכולל' שבדברות שניות מפורש שהשבת היא "זכר ליציאת מצרים" ולכן "אי אפשר לומר זכר למעשה בראשית" כנוסח הראשונים, יש לומר:

(א) דמה שנאמר (ב"ישמחו במלכותך") "זכר למעשה בראשית" לא קאי בהמשך למ"ש לפני פניו "וכתוב בהם שמירת שבת", כי אם בהתאם למ"ש לפניו "וכן כתוב בתורתך ושמרו בני ישראל את השבת . . כי ששת ימים גו' וביום השביעי שבת וינפש", וכמשנ"ת.

(ב) גם את"ל ש"ישמחו במלכותך" בא בהמשך למ"ש "וכתוב בהם שמירת שבת" י"ל שהנוסח "שמירת שבת" [לא בא לקבוע שבלוחות שהוריד משה במעמד הר סיני הי' כתוב "שמור את יום השבת . . וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים" כנוסח דברות השניות, אלא] קאי על מצות השבת המפורטת ומבוארת גם בדברות הראשונות, ובדברות אלו מפורש שטעם המצוה הוא "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ גו' וינח ביום השביעי". ובפרטיות יותר י"ל דמ"ש "וכתוב בהם שמירת שבת" דייקא, הוא משום דקאי במיוחד על מצות "לא תעשה כל מלאכה" המפורשת גם בדברות הראשונות, ולשון 'שמירה' בנדו"ד קאי על מצות לא תעשה, וכמאמר "כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא בלא תעשה" (עירובין צו, ע"ב).

(ג)גם את"ל כמו שנקט ה'שער הכולל' שבלוחות שהוריד משה נכתב שמור וגו' ככל בכתוב בדברות השניות, יש לומר שאין מזה משום חוסר התאמה למ"ש ב"ישמחו במלכותך" ששבת ה"ה "זכר למעשה בראשית", עפמ"ש בפירוש רש"י עה"ת (דברים שם) ד"וזכרת כי עבד היית וגו' לא בא לתת טעם למצות השבת (שהיא זכר ליציאת מצרים), כי אם להורות על הטעם שמחוייבים אנו לשמור מצות השבת, ש"על מנת כן פדאך שתהי' לו עבד ותשמור מצותיו"[11].

או י"ל כמ"ש בכמה ממפרשי התורה דמ"ש "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים . . על כן צוך ה"א לעשות את יום השבת" אינו אלא "טעם למנוחת העבד" (ראב"ע דברים שם[12]); כי "מצות מנוחת העבד היא זכר ליציאת מצרים שהשבית בה הקדוש ברוך הוא את העבודה מן העבדים" (ספורנו שם), אבל מצות שבת לישראל אינה אלא זכר למעשה בראשית, וגם זה מפורש בלוחות שניות לפי מ"ש הראב"ע (שמות שם) ש"לא הוצרך משה להזכיר בשנית טעם כי ששת ימים עשה ה', כי בתחלה אמר 'כאשר צוך ה' אלקיך', כאילו אומר ככתוב בתורתך בדבור 'זכור' עד 'ויקדשהו'".

או יש לומר שגם מ"ש בדברות השניות מכוון למ"ש בדברות הראשונות שהשבת ה"ה זכר למעשה בראשית עפמ"ש הרמב"ן בפי' עה"ת (דברים שם) "כי בעבור היות יציאת מצרים מורה על אלוה קדמון מחדש חפץ ויכול . . על כן אמר בכאן אם יעלה בלבך ספק על השבת המורה על החדוש והחפץ והיכולת תזכור מה שראו עיניך ביציאת מצרים שהיא לך לראי' ולזכר", ע"ש.

איזה נוסח של עשרת הדברות הי' כתוב על הלוחות

ד. ולגופו של דבר:איזה נוסח של עשרת הדברות הי' כתוב על הלוחות, באמת נחלקו בזה קמאי, אם הי' כנוסח הדברות הראשונות שבפ' יתרו או כנוסח דברות השניות שבפ' ואתחנן. ומצינו בזה כמה שיטות:

(א)שיטת המדרש 'פסיקתא זוטרתא' (פ' ואתחנן), שבלוחות הראשונות הי' כתוב כנוסח הדברות הראשונות ובלוחות השניות הי' כתוב כנוסח הדברות השניות. [וז"ל המדרש:"כל אל"ף בי"ת כתיב בעשרת הדברים האחרונים, טי"ת אין כתיב בלוחות הראשונים . . בא בלוחות האחרונים שני טיתי"ן ו'בזרוע נטויה' ו'למען ייטב לך' להשלים הראשונה"]. וכ"ה שיטת רס"ג – הו"ד בדברי הראב"ע דלקמן שיטה ב[13]. וכ"ה שיטת הראב"ע בפירושו לפ' תשא (שמות לד, א) שכתב: "ולפי דעתי, שבראשונים נכתבו עשרת הדברים כאשר הם כתובים בפרשת וישמע [יתרו], ובשניים כאשר הם כתובים בפרשת ואתחנן"[14]. וכ"כ המהר"ל מפראג בספרו תפארת ישראל (פמ"ד) "כי לדעת רבותינו ז"ל כתב בלוחות שניות דברות אחרונות שבפ' ואתחנן ולא ראשונות שבפ' יתרו, מפני שהלוחות השניות היו מעשה משה ולכך ראוי לכתוב שם שמור אשר הוא במשנה תורה. וזהו אמרם (ב"ק נד, סע"ב ואילך)'מפני מה לא נאמר טוב בדברות ראשונות שלא יאמרו פסקה טובה ח"ו מישראל'[15], ואם לא הי' טוב בלוחות שניות כל שכן יאמרו ח"ו אין טובה לישראל, שאין בלוחות שניות טוב".[16]

(ב)שיטת הראב"ע בפירושו לפ' יתרו שלא הי' חילוק בזה בין לוחות ראשונות ללוחות שניות[17], ש"עשרת הדברים הכתובים בפרשה הזאת [פ' יתרו] דברי השם בלי תוספת ומגרעת, והם לבדם הכתובים על לוחות הברית, לא כאשר אמר הגאון [ר' סעדי'], כי זכור הוא בלוח האחד ושמור בלוח השני"[18]. ונראה שיש לפרש כן גם בדברי הרמב"ן בפי' עה"ת (שמות כ, ז) שכתב בזה"ל: "ואני תמה אם נאמר זכור ושמור מפי הגבורה, למה לא נכתב בלוחות הראשונות. ויתכן שהי' בלוחות הראשונות ובשניות כתוב זכור, ומשה פירש לישראל כי שמור נאמר עמו. וזו כוונתם באמת", ונראה דבמ"ש "שהי' בלוחות הראשונות ובשניות כתוב זכור" פירושו כאילו כתב "שבלוחות הראשונות ובשניות כתוב זכור", וכן הבין הרדב"ז (הו"ד לקמן שיטה ג) בשיטת הרמב"ן.

(ג) שני הנוסחאות היו כתובים על שני הלוחות. יעויין בפי' האבודרהם ל'ישמח משה' שכתב "וכתוב בהן שמירת שבת דהיינו זכור ושמור" ושוב הביא דברי הרמב"ן הנ"ל (בשיטה ב), ומשמע מזה שהבין מדברי הרמב"ן שבלוחות הראשונים הי' כתוב זכור וגם שמור. ושיעור דברי הרמב"ן כך הוא:דכלפי מה שהקשה "למה לא נכתב [שמור] בלוחות הראשונות", תירץ בדרך אפשר שבאמת "הי' [גם תיבת שמור] בלוחות הראשונות [בנוסף לתיבת זכור] ובשניות [בנוסף לתיבת שמור] כתוב [גם] זכור".

ונראה שכ"ה שיטת הרדב"ז (בתשובותיו ח"ג סי' תקמט)שם הביא דברי הרמב"ן הנ"ל, וכתב עליהם:"וכל דבריו הם דברי אלקים חיים, אבל במה שכתב כי בלוחות הראשונות והאחרונות הי' כתוב בהם זכור אין אני מודה לו, אלא זכור ושמור הי' כתוב בהן שכל מצות התורה ודקדוקי' היו כתובים בלוחות". ומבואר מדבריו דס"ל ששני הנוסחאות של עשרת הדברות נכתבו בלוחות הברית[19].

(ד)שיטת היעב"ץ (ע"פ דברי הרמב"ן הנ"ל) שבלוחות הראשונות הי' כתוב 'שמור' ובלוחות שניות 'זכור'. בסידורו (שחרית לשבת), בפירושו ל'ישמח משה' כתב היעב"ץ:"שמירת, פירש הרמב"ן, שבלוחות הראשונות שנשברו הי' כתוב 'שמור' ובשניות 'זכור'[20], ומרע"ה אמר לישראל כדברות אחרונות כי שמור נאמר לו באמת. וי"ל בו בו מליצה יפה כי 'זכור' בא לומר אל תשכח מה שאירע בראשונות ומעתה 'שמור' היטב האחרונות" (וע"ש עוד).

והנה מה שכתב הרב בעל 'שער הכולל' שבלוחות שהוריד משה הי' כתוב (רק) 'שמור' צ"ל דאזיל לפי שיטה ד' (שיטת היעב"ץ) הנ"ל, או דס"ל דמ"ש "ושני לוחות אבנים הוריד בידו" קאי על הלוחות השניות שהוריד לאחר זמן ואזיל לפי שיטה א' (הפס"ז ודעימי') הנ"ל שבלוחות השניות הי' כתוב כנוסח עשה"ד שבפ' ואתחנן, אבל לפי שיטה הב' (הראב"ע) בודאי שבלוחות שהוריד משה הי' כתוב רק "זכור", וגם לפי שיטה הג' (האבודרהם) הנ"ל, הרי מבואר עכ"פ שבהלוחות שנזכרו ב'ישמח משה' הי' כתוב גם "זכור", ולפי זה ע"כ צ"ל דבמ"ש "וכתוב בהם שמירת שבת" אין הכוונה לתיבת 'שמור' כי אם ע"ד מה שנתבאר לעיל (ס"ג).

עוד צ"ע בדברי ה'שער הכולל'

ה. ומה שהביא השער הכולל בתחלת דבריו ממ"ש המטה משה ש"המקראי קודש שנצטוו עליהם במעמד הר סיני הם זכר ליציאת מצרים", וכנראה רצה להסתייע גם מדבריו לנדו"ד (שהשבת שנצטווינו עלי' מסיני אינה ענין למע"ב), אינו מובן, כי המטה משה לא דיבר אלא על הימים טובים ולא על השבת, ואדרבה, בטור או"ח סי' רעא – הו"ד במטה משה שם כתב: "'זכרון למעשה בראשית' פירוש שאנו שובתים ביום ששבת בו הקדוש ברוך הוא אחר תכלית מעשה בראשית, תחלה למקראי קודש, שהשבת מוזכר תחלה בפרשת המועדים קודם לכולם. 'זכר ליציאת מצרים', אפשר לומר שהשבת 'תחלה למקראי קדש' שהם (=המקראי קודש, המועדים, הם) זכר ליציאת מצרים".

סוף דבר: דברי השער הכולל בענין זה נפלאו ממני.


[1]) וראה גם כלבו סי' לז. אבודרהם בפירושו ל'ישמחו במלכותך'. ב"ח או"ח סי' רפא. ועוד.

[2]) וראה שו"ת רב פעלים ח"ב בסוד ישרים סוף סי' ז.

[3]) דבריו מעורפלים קצת, כי המטה משה לא הביא זה שעל השבת נצטווינו במרה לענין זה שהשבת ה"ה זכר למע"ב כי אם לענין זה ש"אין אומרים בקדוש [דשבת] 'אשר בחר בנו' לפי ששבת ניתן במרה ועדיין לא בחר בנו לגמרי עד אחר נתינת התורה". [וכ"ה בלבוש או"ח שם סוף ס"י: "ומה שאין אומרים בשבת 'אשר בחר בנו' כמו ברגלים ושאר קדושות, משום דשבת במרה ניתנה שהוא הי' קודם מתן תורה, ובאותו פעם עדיין לא בחר בנו כל כך, עד נתינת התורה על הר סיני ששם ניתנו לנו כל שאר המצות, אלא שחזר וכלל שבת בכללם ואז בחר בנו בחירה גמורה, לכך אין לומר בשבת 'אשר בחר בנו'].

[4]) ענין זה הובא במטה משה שם והוא מדברי הטור (נעתק לקמן בפנים ס"ה), אבל בלבוש לא מצאתיו.

[5]) זה לשון הלבוש שם: "אז מסיני נצטוו עלי', פירוש, קודם שבאו ישראל לסיני - דהיינו במרה - נצטוו עלי', ומצינו אז שהוא לשון הקדמה, קדם מפעליו מאז".

[6]) וז"ל הב"י - משבלי הלקט סי' פב: "אז מסיני נצטוו עליה פירש ה"ר בנימין אז מסיני קודם שבאו ישראל לסיני במצרים ובמרה, ומצינו אז שהוא לשון הקדמה, קדם מפעליו מאז". [אבל בכלבו סי' לז פירש וביאר: "אז מסיני נצטוו אף על פי ששבת נתן במרה לא נצטוו על קרבנותי' אלא עד סיני כראוי"].

[7]) וכמה פירושים בזה, ומהם מ"ש הרמב"ם במו"נ (ח"ב פל"א) ובלשון החינוך (מצוה לב): "ומלבד זכירת חדוש העולם יש בו זכירת נס מצרים, שהיינו עבדים שם ולא היינו יכולים לנוח בעת חפצנו במנוחה, והא-ל הצילנו מידם וצונו לנוח בשביעי, ועל כן זכר במשנה תורה זה השורש השני שיש לנו במנוחה ואמר שם במצות שבת 'וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו', על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת'. וראה גם אור החיים עה"כ דברים שם.

[8]) וז"ל האבודרהם: ואינו אומר 'זכר ליציאת מצרים', ואף על פי שכתוב גבי שבת 'וזכרת כי עבד היית במצרים', מפני שעיקר מצות שבת אינה אלא על שם ששבת, כי השבת הי' קודם יציאת מצרים, אבל בקידוש של שבת הוא מזכיר שניהם. ובקידוש יום טוב אינו אומר כי אם 'זכר ליציאת מצרים' בלבד, כי המועדים לא נצטוו בהם אלא 'זכר ליציאת מצרים', לא 'זכר למעשה בראשית', עכ"ל.

ויש להעיר ממ"ש בארחות חיים (לר' אהרן הכהן מלוניל) סדר תפלות ערב שבת (אות יג) ובכלבו (סי' לה) ש"יש מוסיפין בברכה זו כשאמרו 'זכר למעשה בראשית' אומר 'וליציאת מצרים' וכן נמי ב'אתה קדשת' אחר 'ויכולו' אומרים 'ויום השביעי רצית בו וקדשתו חמדת ימים אותו קראת זכר למעשה בראשית וליציאת מצרים' . . וכן נמי בכל תפלות שבת מזכירין יציאת מצרים", ע"ש. וכ"מ בפי' הרשב"ם פסחים קיז, ע"ב שכתב "צריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום, בין בכוס בין בתפלה".

וראיתי בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' סג שהעיר על דברי הרשב"ם בזה"ל: הא חזינן דאין עושין כהרשב"ם, דבכל הנוסחאות לא נמצא יציאת מצרים בתפלות שבת, ואולי גם הרשב"ם עצמו לא הזכיר יציאת מצרים בתפלות דשבת דפשוט שנוסח רבותינו בעלי התוס' הי' כנוסח שאנו אומרין היום בלא שום שינוי וצריך לומר שאף שפירש כן [הרשב"ם] בהא דאמר רב אחא בר יעקב סובר שאין הלכה כמותו, עכ"ל.

וצ"ע מנ"ל "דפשוט שנוסח רבותינו בעלי התוס' הי' כנוסח שאנו אומרין היום בלא שום שינוי", הרי נוסח ה'יש מוסיפין' שבארחות חיים והכלבו לא הי' כנוסח שלנו, ואולי כך הי' נוסחת הרשב"ם. וכ"ה בספר המחכים (לר' נתן ב"ר יהודה) מתלמידי בעלי התוספות: "ואומר אתה קדשת לשמך . . ויום השביעי רצית בו וקדשתי חמדת ימים אותו קראת זכר למעשה בראשית וליציאת מצרים". וראה גם תוספות השלם עה"ת (שמות כ, ח): "כן הנהיג ה"ר אהרן לומר בברכת מעין שבע 'זכר למעשה בראשית וליציאת מצרים' בחתימת הברכה, דכמו שצריך להזכיר שתיהם בקידוש כך יש להזכיר בתפלה". וצ"ע.

ומה שכתב באג"מ שהרשב"ם לא כתב ד"צריך שיזכיר יציאת מצרים . . בתפלה" כי אם בביאור שיטת רב אחא בר יעקב, אבל "סובר שאין הלכה כמותו" צ"ע, כי כנראה דברי הרשב"ם מיוסדים על דברי זקנו, וכמ"ש בספר הפרדס לרש"י (סי' ג):"לכך אומר בשבת וביום טוב בכל ברכה וקידוש ותפלה זכר למעשה בראשית וגם זכר ליציאת מצרים". וראה גם סידור רש"י הנ"ל ס"א.

[9]) ועד"ז כתב בספר מאור עינים (ירושלים תשל"א) בחידושיו לפ' ואתחנן:"אפשר לתת טעם מפני מה בתפלת שחרית של שבת איז אומרים זכר למעשה בראשית כי בתחלת התפלה אנו אומרים ישמח משה במתנת חלקך וכו' וכיון שאנו מזכירין מרע"ה, והוא במשנה תורה לא נתן הטעם של מעשה בראשית רק טעם אחר, לכך אין אומרים זכר למעשה בראשית. לא כן בשאר תפלות, וכמובן".

[10]) ועד"ז יש להקשות על הטעם שכתב בספר אהל יצחק (ירושלים תרצ"ט)ב'ליקוטים' (נב ד), וז"ל: "הרבה שואלים למה בתפלת שחרית אין אומרים זכר למעשה בראשית . . ולא ראיתי בספרים טעם לזה על פי הפשט, ואפשר לומר לענ"ד, לפי שמצינו בעשרת דברות ראשונות תלה שמירת שבת במעשה בראשית ובדברות שניות תלה אותה ביצי"מ, ובתפלת שחרית אנחנו אומרים ישמח משה במתנת חלקו, ופי' המפרשים ז"ל לפי שבהיותם במצרים קודם שנצטוו על השבת מרע"ה שאל מפרעה שינוחו יום א' בשבוע ובירר להם את יום השבת, וכשנצטוו אח"כ על השבת אזי ישמח משה במתנת חלקו, ע"כ אין אומרים זכר למע"ב כיון שרמזנו ענין יצי"מ הנזכר בדברות שניות . . וא"ש ודוק".

[11]) ראה גור ארי' על פירוש רש"י זה: "על מנת כן פדאך - דאם לא כן מאי ענין וזכרת כי עבד היית במצרים לכאן". [ובמשך חכמה עה"כ שם כתב: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, על כן צוך ה' לעשות את יום השבת. פשטו, דכיון שפדאך מארץ מצרים, יש להשי"ת אותו הקנין שהי' למצרים בך, והנך עבד השי"ת, ונפשך קנוי' לו להשי"ת, לכן יש לו הרשות לצוות עליך שלא תעשה מלאכה ביום השבת. וכן פרש"י"].

[12]) וראה גם ראב"ע שמות שם: "ובעבור שהשם צוה שישבות העבד והאמה, ולא פי' השם למה זה, פי' משה טעמו ואמר, זה שצוך השם שישבות העבד, בעבור שתזכור שהיית עבד כמוהו במצרים, ויפדך השם".

[13]) וראה גם בחיי עה"כ (שמות):"שם תרי"ג המצות רשומות, שם כל האותיות חתומות, זולתי אות ט' משם נסתרת, ואיננה נזכרת, והטעם בזה על דעת החכמים בקבלתם, יודעי עשר הדברים על יסודותם, לפי שהלוחות עתידין להשתבר וכדי שלא יאמרו פסקה טובתם, וכונתם בזה לפי שאות הטי"ת מורה על הטוב, וטי"ת ראשונה שבתורה רשומה במלת טוב".

[14]) ראה גם פי' העמק דבר (שמות לד שם): "שעל לוחות הראשונים הי' כתוב זכור ועל לוחות השניות הי' כתוב שמור וכן כל השינויים, ובעת הי' לוחות הראשונים הי' זה הנוסח [שהי' על הלוחות השניות] כמו תורה שבע"פ שהי' מקובל על פי משה שכך נאמר בדבור אחד".

[15]) בגמרא שם: "שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב, ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב. אמר לו: עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו, כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי, שהי' רגיל אצל ר' יהושע בן לוי, שהי' בקי באגדה. אזל לגבי', א"ל: ממנו לא שמעתי, אלא כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של רב אחא ברבי חנינא, ואמרי לה אבי אמו של רב אחי ברבי חנינא: הואיל וסופן להשתבר. וכי סופן להשתבר מאי הוי, אמר רב אשי: חס ושלום, פסקה טובה מישראל". ויש להאריך בביאור סוגיא זו לפי כל השיטות המסודרות בפנים סעיף זה. ואכ"מ.

[16]) לכאורה אין מסורת זה עולה בקנה אחד עם פירוש רש"י סנהדרין נו, ע"ב ד"ה כאשר צוך:"וכל מה שכתוב בדברות האחרונות הי' כתוב בלוחות [ראשונות] וכן שמע בסיני".

[17]) וכן נקט בספר אמת ליעקב להגר"י קמינצקי ז"ל (דברים ה, יב):"נראה לענ"ד דודאי רק אחד מהם הי' נכתב בלוחות, ומה שהוזכר בפרשת יתרו זכור ובפרשת ואתחנן שמור היינו משום שבלוחות היו הרבה תיבות בגדר קריין ולא כתיבן או כתיבן ולא קריין" אלא שנטה לומר "שתיבת שמור היתה הכתיב והקרי הי' זכור", והביא "קצת ראי' ששמור הי' זה שנכתב ממה שאנו אומרים בתפלת שחרית של שבת . . "ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת" (ראייתו זו ה"ה כדברי ה'שער הכולל' הנ"ל).

[18]) וצ"ע שסותר דברי עצמו (בפ' יתרו)הנ"ל בשיטה ראשונה.

[19]) אלא דצע"ק במה שסיים הרדב"ז "שכל מצות התורה ודקדוקי' היו כתובים בלוחות", דלכאורה עשרת הדברות היו מיוחדים בפ"ע משאר התורה הכתובה על לוחות הברית. ועצ"ע.

[20]) ולפי דבריו שיעור דברי הרמב"ן כך הוא:דכלפי מה שהקשה "למה לא נכתב [שמור] בלוחות הראשונות", תירץ שבאמת "הי' [רק תיבת שמור] בלוחות הראשונות ובשניות [הי'] כתוב [רק תיבת] זכור".