כתב הטור (סי' תיט): "ומצוה להרבות בסעודת ר"ח דגרסי' במגילה באלו אמרו מקדימין וכו' אבל בסעודת פורים וסעודת ר"ח וכו' אלמא דמצוה הוא דחשיב לי' בהדי סעודת פורים ואתקש נמי למועד דכתיב (במדבר י) וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וכתיב (שמואל א' כ') גבי דוד כי זבח משפחה לנו ור"ח הי' דכתיב ויהי ממחרת החודש ואיתא נמי בפסיקתא כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה ועד ר"ה חוץ ממה שמוציא בשבתות וי"ט ור"ח וחוש"מ...".

ונמצא דיש כאן בכללות ג' ראיות (מקורות) על החיוב סעודה דר"ח: א) מהירושלמי, שכ' סעודת ר"ח בהדי סעודת פורים, דהוי מצוה וחיוב. ב) מהא דאיתקש ר"ח למועד (ובמועד בכלל חייבים בסעודה). ג) מהסיפור דדוד ויהונתן שהי' בר"ח, וכתוב שם דהי' אז זבח משפחה.

והנה לכאו' צ"ע בכל א' מהראיות האלו, כדלקמן:

א) הנה מש"כ הירושלמי (הנ"ל) "סעודת ר"ח" פי' הר"ן (מגילה ג, א ד"ה איזו עיר) דמדובר על הסעודה שהיו עושין כשהיו נכנסין לעבר את החודש [וראה רמב"ם הל' קדוש החודש פ"ג ה"ז: "כשמעברין ב"ד את החודש מפני שלא באו עדים כל יום שלשים היו עולין למקום מוכן ועושין בו סעודה ביום אחד ושלשים שהוא ר"ח"]. וכ' הב"י דלפ"ז אין שום ראי' משם דיש חיוב כללי להרבות בסעודת ר"ח - דהמדובר הוא רק בחיוב על ב"ד ורק כשמעברין את החודש.

[ועיין במפרשי הדף על הירושלמי שם, דהפני משה פי' סעודת ר"ח כהר"ן (וכמו שהביא הב"י); אבל בקרבן העדה מביא תחילה פי' זה, ואח"כ ממשיך "וי"מ דמצוה לעשות סעודה בר"ח דכתיב וביום שמחתכם וגו'", והיינו לכאו' כפי שהטור הבין סעודת ר"ח בהירושלמי].

ועיין בב"ח (כאן על הטור) שהק' דמנא לי' להר"ן לפרש כן בהירושלמי, ולא לפרש כפשוטו דהחיוב הוא לעשות סעודה בר"ח?

עכ"פ רואים שיש ב' אופנים לפרש האי "סעודת ר"ח" דהירושלמי: א) שהוא החיוב סעודה שעל הב"ד כשמעברין את החודש (וכפי שמפרש הר"ן, הב"י, הפנ"מ ופי' הראשון דקה"ע). ב) שהוא חיוב סעודה שעל כל א' בכל ר"ח (כפי' הטור, הב"ח ופי' השני בקה"ע).

ואולי י"ל בזה (ולתווך קצת בין ב' הפירושים), דהנה הכלבו כתב טעם אחר על החיוב להרבות סעודה בר"ח, והוא זכר להסעודה שהיו ב"ד עושין כשעיברו את החודש (והובאו דבריו גם בטעמי המנהגים). ועפ"ז נמצא דב' הפירושים ב"סעודת ר"ח" דהירושלמי שייכים זה לזה, דגם סעודת ר"ח כפי שפי' הטור (סעודה בכל ר"ח כפשוטו), מקורו מסעודת ר"ח כפי שפי' הר"ן (דעיבור החודש).

ובאמת הי' נראה לומר אפי' יתירה מזו: דהנה הטעם להסעודה שהיו ב"ד עושין כשקידשו החודש, כתב רש"י (סנהדרין ל',א ) דהוא כדי לפרסם הדבר שאותו היום הוא ר"ח [ושלכן עשו הסעודה כך כשעיברו החודש, דאז לא הי' שום פרסום שאותו היום הי' ר"ח, מלבד הסעודה. משא"כ כשקידשו החודש (היינו במקרה שיום השלושים הי' ר"ח), אז עצם הדבר שאמרו "מקודש" וכו', הי' הפרסום לדבר. ועיין במאירי סנהדרין שם].

ולפ"ז אולי אפ"ל, דהיום דאין כאן ב"ד המפרסמים שאותו יום הוא ר"ח (גם כשיום השלשים הוא ר"ח, וגם כשהוא יום הל"א) - לכן ישנו החיוב סעודה על כ"א, בכדי לפרסם שאותו היום הוא ר"ח. ונמצא לפ"ז דהחיוב סעודה שיש בר"ח, הוא אותו החיוב סעודה שהי' על הב"ד כשעיברו החודש. ומבואר עפ"ז דב' הפירושים בדברי הירושלמי - ביסודם חד הוא, ואין סתירה ביניהם כלל.

ועפ"ז הי' נראה לבאר לשון הטור "להרבות בסעודת ר"ח" (ולא לעשות סעודה), וגם מה שלהלכה סבירא להו להרבה שיטות, דהחיוב להרבות בסעודה, יוצא עי"ז שמוסיפים איזה מאכל להיכר (ולא בעינן סעודה דוקא). ולהנ"ל מובן, דאם סיבת החיוב היא בשביל לפרסם הדבר, אז עי"ז שעושים איזה היכר בעלמא, מתפרסם הדבר.

ב) והנה הראי' השני' שהביא הטור "ואיתקש נמי למועד דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובר"ח", לכאו' צ"ב, דהרי מצינו בכ"מ בש"ס (פסחים עו, א. תענית כט. שבועות י, א) דר"ח גופי' איקרי מועד. ויתירה מזו, הרי הטור עצמו בסימן תי"ז כתב כן - דר"ח איקרי מועד. וא"כ מדוע מביא מפסוק זה דר"ח איתקש למועד?

[ועיין ברוקח סי' רכח, שמביא כו"כ מקומות בתנ"ך שר"ח נק' מועד: בישעי' (א, כג) "והי' מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו". ובמלכים ב (ד, כג) "מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת". ובהושע (כ, יג) "והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה". ועוד (עיין בהמועדים בהלכה ערך ר"ח שמציין לכל הפסוקים. עיי"ש), דמכ"ז מסיק (הרוקח) דהיות והוא מועד צריכים לאכול סעודה].

וע"כ צ"ל, דס"ל להטור, דזה שר"ח אקרי מועד אינו מכריח שיש בו חיוב סעודה (וע"ד שאינו מכריח איסור מלאכה, חיוב שמחה וכיו"ב); וצ"ב א"כ, דכי משום דאיתקיש למועד יתחייב בסעודה ?

ואולי י"ל הביאור בזה, ע"פ מה שכתבנו לעיל דהגדר דסעודת ר"ח הוא להכירא ולפרסום שאותו יום הוא ר"ח, ועפ"ז מובן, שעצם ענין דאקרי "מועד" אכן אינו מכריח סעודה כזה, וההכרח הוא דוקא מהא דאיתקש למועד באותו פסוק ד"וביום שמחתכם וגו'", המדבר בענין חיוב התקיעה בחצוצרות -

דהנה החיוב דתקיעה בחצוצרות ביום שמחתכם וגו', ה"ה בפשטות (כהמשך הכתוב -) על הקרבנות שמביאים בימים אלו. אמנם עיין באבן עזרא עה"פ שמפרש "וביום שמחתכם" על כל שמחה שקובעים על איזה הצלה, וכמו חנוכה ופורים וכיו"ב. ומובן א"כ, דהתקיעה אז אינו קשור בקרבנות, אלא י"ל דהוא מדין פרסום והודאה על הנס (וגם להפירוש השני שמביא האבן עזרא ד"וביום שמחתכם" פירושו שבת "והתקיעה שישמעו ישראל וידעו כי העולות יקרבו ויכונו לבם לשמים" - הרי גם מפירוש זה רואים דענין התקיעה הוא משום פרסום).

ואולי י"ל דזה היתה כונת הטור בהביאו פסוק זה; דמזה שבענין החצוצרות - שענינם פרסום - איתקש ר"ח למועד, למדים, שהפרסום שהיום הוא ר"ח צ"ל (גם) ע"י סעודה, כמו שסועדים במועד.

[ולהעיר, דתקיעת החצוצרות בר"ח קשורים במיוחד לענין הפרסום; דהרי התקיעות היו בעת הקרבת הקרבן מוסף בשעה שהלויים היו אומרים שירת היום (ראה תמיד פ"ז), והרי שירת היום דר"ח היתה משום הכירא ולפרסם שאותו היום הוא ר"ח (עיין גמ' סוכה נד, ב. רמב"ם הל' תמידין פ"ו ה"ו). אלא דיל"ע בגדר הקשר דתקיעת החצוצרות ואמירת השיר, דלכאו' אינם קשורים בתוכנם, ורק שזהו זמן התקיעה. ועצ"ע].

ג) והנה ראי' השלישית שהביא הטור מהפסוק ד"כי זבח משפחה לנו וגו'" כ' ע"ז הפר"ח, דלכאו' אין מכאן ראי', דהרי אפשר שהי' איזה סיבה או שמחה משפחתית שבעבור זאת הי' "זבח משפחה" ומנין לנו ראי' שהזבח משפחה הי' מדין סעודת ר"ח [ולכאו' יש להוסיף בזה, דאדרבה, מזה שאמר שזבח משפחה לנו, הרי משמע דהסעודה היתה רק ענין פרטי השייך להמשפחה, ולא חיוב שעל כל כלל ישראל כסעודת ר"ח?] - ועד"ז הק' הב"י כאן על הטור.

וממשיך הפר"ח לומר, דמ"מ מהפסוק שנא' לפנ"ז (מה שאמר יונתן לדוד -) "מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך" - כן יש להביא ראי'; דרש"י פי' על פסוק זה (היינו, מדוע יפקד מושבך -) "ודרך כל אוכלי שלחן המלך לבא ביום מועד אל השלחן", דלכאו' מזה יש ראי' שר"ח נק' מועד שבו היו כולם באים לסעודה.

וצ"ע לכאו' בהטור, מדוע לא הביא הפסוק (הראשון) שהביא הפר"ח, ובמקום זה הביא הפסוק (השני), דלכאו' אי"מ מהי הראי' משם כנ"ל?

ולפי דרכינו בגדר סעודת ר"ח - מדין היכר - אולי יש לתרץ ב' הקושיות; די"ל דההיכר שעושים בר"ח רואים יותר מהפסוק השני: דבפסוק הראשון לא רואים שעשו איזה ענין מיוחד (בהסעודה) לכבוד ר"ח, אלא דכולם היו באים להסעודה (שהיתה בלאה"כ). משא"כ בהא דזבח משפחה, אפי' באם נאמר דהסעודה היתה מטעם שמחה משפחתית וכיו"ב, הרי זה שקבעו הסעודה שתהי' בר"ח דוקא, מראה לנו שרצו לעשות היכר ופרסום לאותו יום (ולא איכפת לן מה שהסעודה באה מטעם אחר - דהרי ר"ח בעצם אי"צ לסעודה, כנ"ל, אלא משום פרסום, וא"כ סגי בזה שקבעו סעודה (של המשפחה) להיות ביום ר"ח, להיכר שאותו היום הוא ר"ח). ועצ"ע.