אשתקד, בגליון דפ' משפטים תשנ"ח [גל' תשמז], כתבתי אודות המובא בד"ה באתי לגני פ"ח דאדם הוא מחשבה דיבור ומעשה, שלא נתפרש בהמאמר הקשר דמחשבה לאות אל"ף (דאותיות ד"מ הם ר"ת דיבור מעשה). ובס' הערכים - חב"ד לא הובא מדא"ח שום ביאור לזה, ואשר א' העירני שבס' תקע"ז לאדמו"ר האמצעי (ד"ה אדם כי יקריב - עמ' יז), שנדפס רק לאחרונה, מבואר הקשר ע"ש.

לאחרונה העירני הרה"ת ר' י"י איידלמאן שי' שבד"ה קטונתי תרפ"ז (ע' עח) מבואר ג"כ הקשר בין אל"ף למחשבה, כי אל"ף פירושו לשון אאלפך חכמה, לשון אולפנא ולימוד, ע"ש.

אולם כדאי להוסיף מענין שהזמן גרמא, שברשימות הצ"צ לתהילים (יהל אור) מזמור צח - הקאפיטל דשנה זו - מציין (ע' שנח) ל"ביאור ע"פ ויקרא דתקס"ז פי' אדמו"ר אדם הו"ע אל"ף דבור ומעשה שהם ג' בחי' בי"ע". אלא שבס' המאמרים תקס"ז לא נדפס מאמר בד"ה זה (כפה"נ אינו בנמצא תח"י), ורק במפתח המאמרים צויין שהמאמר נזכר ביהל אור ובאוה"ת ויקהל. אבל נדפס שם (ע' פט) ביאור על המאמר בד"ה להבין שרשי הדברים הנ"ל (וצויין בהערות המו"ל בס' תקע"ז לאדמו"ר האמצעי שם), ושם איתא:

"יש להבין שרש ענין אד"ם אל"ף דבור מעשה הנ"ל [בפשטות הכוונה שענין זה נתבאר במאמר ד"ה ויקרא] .. והן ג' עולמות בי"ע שהם בחי' מחשבה דו"מ .. המחשבה שהיא בהעלם ואינו מושג למקבלים .. המחשבה שבהעלם הוא בחי' האל"ף דאד"ם".

אבל לא נתפרש הקשר בין העלם המחשבה לאות אל"ף, ואולי נתפרש בגוף המאמר ד"ה ויקרא שלא נמצא תח"י. ורק בהגהות הצ"צ שנדפסו שם בסוף המאמר (ע' צד) איתא: "אדם מודו"מ כי מחשבה חשך זהו אלף פלא", והיינו דפלא הו"ע מכוסה ונעלם. וזהו כהביאור בד"ה אדם כי יקריב לאדמו"ר האמצעי דתקע"ז הנזכר לעיל.

ומציון הצ"צ ביהל אור משמע לכאורה שהמקור הראשון לכל ענין זה הוא המאמר דויקרא תקס"ז.