E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ בהעלותך - תשנ"ט
נגלה
בענין נאמנות רופאים
הרב אלי' מטוסוב
תושב השכונה

בגליון הערות וביאורים הקודם שי"ל לקראת חגה"ש שאלתי בדברי השו"ת ציץ אליעזר חי"ג סק"ד, במ"ש בענין מה שנתחדש בימינו לקבוע זהות האב ע"י בדיקת הדם, אם אפשר לסמוך בזה להלכה.

והעירו לי ע"ז ידידי הר"ר צ"ה שי' לוסטיג ועוד, דלכאו' איך אפשר להקשות מזמנינו עתה על הציץ אליעזר שכתב תשובתו לפני כמה שנים (בשנת תשל"ז) שאז אפשר לא הי' ברור וקבוע בדיקה כאשר היא ברורה בשנים אלו.

והנה בדברינו בהגליון לא נכנסנו לענין זה לברר אודות דיוק תוצאות בדיקה זו לא בזמן תשו' הציץ אליעזר ולא בזמנינו. כי אם רצינו לברר את הדבר מנקודת ההלכה. ונחזור על תוכן דברינו (להלן הדברים הם בסגנון שונה אבל הוא התוכן שכתבנו):

בתחילת דבריו כותב הציץ אליעזר לדחות נאמנות בדיקה זו ע"פ דברי הגמ' בנדה ל"א אשר הדם הוא מן האם (ולא מן האב). וע"ז כתבנו בארוכה שמדברי הגמ' אין להוכיח שכל חלקי הדם הם מהאם. ובדיקת הדם יכול להיות מחלקי הדם שהם מהאב.

[ולא נחזור כאן על כל אריכות דברינו בהגליון שם. אך יש פרט נוסף שלא רצינו להכנס לזה בעיקר דברינו, והוא מ"ש בשד"ח כרך ג' דף תרנח, ב ואילך מכמה ספרים שאסור להשתמש בימינו בהרפואות שנזכרו בש"ס, משום שהדברים לא יובנו כראוי והרפואה לא תועיל ונמצא מוציא לעז על דברי חכמים, וע"ש בשם ליקוטי מוהרי"ל: כל הרפואות והלחשים שבכל התלמוד אסור לנסות אותם דאין אדם יכול לעמוד על עיקרם וכי לא יעלו בידם ילעגו וילגלגו על דברי חכמים כו'. ע"כ. ומזה יש לדון לכאו' גם לנדו"ד שאין להוכיח מעניני הטבע ורפואות שבמס' נדה שם וזיל בתר טעמא. אבל דבר זה של איסור שימוש ברפואות שבש"ס אינו דבר מוחלט. וגם יש לחלק מבנדו"ד ואכמ"ל].

ובסוף דבריו מוסיף שם בהתשובה וז"ל: כסניף נוסף לכל האמור יש להוסיף גם זאת, דנראה שהקביעה המדעית בזה ע"י בדיקת סוגי הדם איננה יוצאת עכ"פ מגדר השערה של באשר הוא שם, כפי שאנו רואים בהרבה מקרים שמה שהמדע קובע לוודאות כהיום, כעבור זמן מה קובעת בעצמה אחרת ומבטלת מה שקבעה בודאות תמול, וזאת לפי ההתפתחות והגילוים החדשים שמגלה לאחר מיכן, והא הרי ידוע דעת גדולי הפוסקים שאין להסתמך ולא לקבוע הלכה על אומדנות הרופאים. וברור שאין זה דומה למה שהרופא קובע ע"י צילום או ראי שסברי רבנן שבזה כן נותנים לו נאמנות. ע"כ.

וגם בזה הערתינו:

א) מ"ש "דנראה דהבדיקה המדעית בזה איננה יוצאת עכ"פ מגדר השערה". הנה זה כותב המחבר בתור השערה, אבל אי"ז מדברי הרופאים. והדרך היחידה לברר הלכה זו, היא לשאול אצל הרופאים עד כמה נבדקה אמיתיות תוצאות בדיקת דם זו ועד כמה היא מוסכמת ע"פ הרופאים. [וכן הוא בשו"ת גדולי ישראל שבעניני רפואה שאלו ובדקו אצל הרופאים ועי' שו"ת הצ"צ יו"ד סקמ"ח אות ח': והרופא אומר כו' ואח"כ שאלתי פי דאקטער גדול יותר כו'. ועד"ז עוד בהצ"צ ובכל שו"ת גדולי האחרונים. ועי' בתשו' שב יעקב המובא להלן מסי' ל"ו ואילך].

וראה בלשון הרופא השואל בתחילת התשו' בציץ אליעזר שם: "ידוע שעל ידי בדיקות סוג הדם אפשר לשלול בודאות שראובן הוא האבא של ילד... האם בדיקה זו ותוצאותי' תופס מקום בדיני תורה". הלא שלפחות הרופא זה השואל (שהוא גם יר"ש כפי שמעיד המחבר שם) כותב שזהו בודאות ע"פ הרפואה. [הרופא שואל שם בענין בדיקה של שלילה דהיינו לשלול שאלו אינם אב ובן, וע"ז קאי בהתשו' שם]

ב) גם מה שמביא ע"ז מדברי הפוסקים שאין להסתמך על אומדנת הרופאים רק כאשר הרופא קובע ע"י ראי או צילום.

הנה פעמים רבות דברי הרופאים הם אומדנא בלבד, וכרגיל במי שיש לו מיחוש שרופא אחד אומר לו שזהו מסיבה פלונית ורופא שני אומר לו אשר זהו מסיבה אחרת, ובזה כ' הפוסקים שאין לסמוך על אומדנא של רופאים (ונציין בזה קצת להלן בעז"ה). אולם כאשר הרופאים אומרים ע"פ מה שהוקבע בספרי הרפואה ובדוגמא אם יגידו הרופאים שע"פ סימן פלוני בדם או באבר מסויים צריך לכרות האבר וכיו"ב הלא סומכים על דבריהם ולא עלה על דעת שום אחד לבטל שדבריהם הם רק אומדנא.

וכעת הגע בעצמך. אם הרופאים ערכו אלפי נסיונות, וראו שתמיד מבחינים בהדם אם אינו של אב ובן. וכעת בבדיקה זו שבאה לפנינו העלו הרופאים שע"פ ראייתם את הדם הם מבחינים שאינו דם של אב ובן. ה"ז עדיף מסימנים מובהקים [כאשר הבאנו בגליון הקודם משו"ת משאת בנימין ושו"ת הצ"צ וכ"מ שסימנים מובהקים הם גם כאשר ימצא אותו סימן באחד מאלפים]. והלא סומכים גם על סי"מ לעניני איסורים וגם לד"מ (וגם להוציא ממון לדעת הש"ך בסרצ"ז). ובפרט אם כאן הוא גם אומדנא המוכחת לכל שעדיף מסי"מ [כאשר צייננו קצת ע"ז בגליון הקודם. וראה גם שו"ת הצ"צ חו"מ סמ"ח ואה"ע ח"א ספ"ו סקי"א ד"ה והנה פ'], א"כ איך לא נסמוך כאן על דברי הרופאים.

ועי' בשו"ת הצ"צ חיו"ד סקי"ב שהאריך הרבה בענין נאמנות הרופאים ע"פ הגמ' נדה דכ"ב. והביא שם בס"ב דעת רוב הפוסקים דסמכינן על הרופאים, ואח"כ מביא שאמנם דעת הג"מ ליב ממענץ ז"ל (בתשו' הנד' בשב יעקב סמ"א) שהי' ג"כ חכם ברפואה עשה חלוקים בזה שאין לסמוך על הרופאים אלא היכא דמוכחי מילתייהו או היכא שחכמת הרפואה גוזרת כן בדרך ודאי ולא בדרך אפשר כו' ומסיים שם הצ"צ "ועל הגאון מוהר"ל ז"ל הנ"ל יש לסמוך כי הי' ג"כ חכם בחכמת הרפואה".

הלא דהגאון הר"ל ממענץ הוא מהמחמירים שלא לסמוך תמיד על דברי הרופאים. וז"ל שם (בתשובתו בשב יעקב) בתוך דבריו: ולהיות שכל המושכלות הם של שלשה מינים והיינו החיוב והנמנע והאפשר, ובחיוב ונמנע לא יבא שום ספק, אבל הספיקות נמצאים באפשר עד שאפי' האפשר היותר קרוב וסמוך לוודאי אינו וודאי. ובהמשך דבריו שם הוא כותב: משום שהרופאים החזיקו בחינה זו לוודאי מאין פקפוק וע"כ העמידו חכמים דבריהם על חזקתן דאטו בשופטני עסקינן ולחשוב כל דברי הרופאים להבל ותהו ושלא לסמוך עליהם בשום פנים שזה סכלות גמורה. ואחרי שמוכיח שם את זה מכ"מ בש"ס שסמכו על דברי הרופאים הוא מסיים: אלא ודאי כדאמרן דהיכא שחכמת הרפואה שופטת על איזה דבר באמת וצדק ולוודאי גמור העמידו חכמים הדברים על חזקתן והאמינו לרופאים כו' משא"כ בענין שחכמת הרפואה אינה גוזרת עלי' דבר וודאי כ"א אפשרי והאפשרי ההוא איננו מספיק להיתר ע"ז אני אומר שאין לסמוך עליהם. ע"כ. ואלו הם דברי הגאון ממענץ שהוא מהחמירים שלא לסמוך תמיד על הרופאים, והצ"צ כתב שיש לסמוך עליו.

ועיג"כ בתשו' הצ"צ שם סקמ"ח ס"ד שכשהרופאים אומרים כי מן הנמנע כו' סמכינן אדבריהם. ועי' עוד שם בסו"ס קנ"ח. ועי' בדפוס החדש של תשו' הצ"צ חיו"ד בהוספות ס"ד (דף ס"ו ע"א) שכ' ג"כ שסומכים על הרופאים כשיוכלו לומר דבריהם בקבלה ובירור גמור. ועי' בתשו' החת"ס יו"ד סקע"ג וסקע"ה [ד"ה והשתא].

[אולם מה שהוספנו בהגליון הקודם שם שגם לדעת השו"ת ציץ אליעזר הי' יכול לשאול לב' רופאים או לרופא ישראל כשר, הנה אי"ז נוגע לכאו' לנדו"ד, כי גם בשו"ת ציץ אליעזר לא בא כאן מדין נאמנות רופא עכו"ם בענין פרטי, כי אם בענין לסמוך בכלל על רופאים].

דיוק בלשון הצ"צ

ואגב, יש לציין על דיוק בל' הזהב של הצ"צ בשו"ת יו"ד ר"ס קי"ד שהזכיר שם בתחילת התשו': "ואמרו לה הרופאים שראו בה מכה היינו ע"י כלי ההבטה והמחזה כהלכות הרופאים". וי"ל שנקט בלשונו הק' שהרופאים ראו בכלי המחזה, דכפי שמביא הצ"צ ברשימותיו במ"א (אוה"ת משפטים ע' א'רפה ובכ"מ) בשם המו"נ ח"א פ"ד לשון מחזה איננו ראי' ממש כי אם השגה שכלית כו' והצ"צ שם מפרש שהוא ענין השגת המהות ולא ידיעת המציאות לבד. ואפשר ע"כ נקט הצ"צ כאן לשון מחזה כי בדיני הרופאים אין צ"ל דוקא ראי' כבמתוך שפופרת כו' כ"א גם בכל שאר אופני ראי' המחודשים הידועים להרופאים, כי העיקר שיהי' דבר ברור אצל הרופאים ולא רק ע"פ שיקול חכמתם ואומד דעתם (כמ"ש הצ"צ בשו"ת יו"ד שם סקמ"ח אות ד' וע"ש בהקיצור). האמור כאן בפיסקא האחרונה הוא בהוספה ודרך אגב ואי"ז שייך לגוף דברינו דלעיל.

Download PDF
תוכן הענינים
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות