E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
י"ד כסלו - ש"פ ויצא - תש"ס
שונות
"היום יום" - י"ד כסלו

הת' שנ"ז הלוי הבר
תות"ל - 770

בקשר עם יום הבהיר י"ד כסלו - יום חתונתו של כ"ק אדמו"ר, וכלשונו הק' "דער טאג וואס האט פארבונדען מיר מיט אייך" - נ"ל דאפשר לבאר (עכ"פ) בדרך אפשר השייכות של יום זה עם ה"היום יום" של אותו יום.

ושם כותב וז"ל: "... למעלה מכולם חסיד. ויש בזה ג' מדרגות: א) שעניני העולם אינם מטרידים ומבלבלים אותו: כל אחד ואחד יכול להגיע לזה וכאו"א מחוייב להגיע לזה. ב) שכל עניניו הם אלוקות. ואף ש"לא רחוקה היא ממך גו'", מכל מקום אין זה שייך לכאו"א. ג) מ"ש ב"תיקוני זהר": "איזהו חסיד המתחסד עם קונו - עם קן דיליה", ופירש בספר של בינונים שזהו 'ליחדא קוב"ה ושכינתיה בתחתונים' ולא לרוות נפשו הצמאה בלבד". עכ"ל היום יום.

ואולי יש לומר בדא"פ שהשלוש דרגות בחסיד מתאים להשלוש תקופות בחיי רבינו. החל מילדותו עד לתקופת חתונתו (בשנת תרפ"ט), שמשך זמן זה עסק בלימודו במשך כל הזמנים יומם ולילה ולא נתן להבילבולים לבלבל אותו - הגם שהיתה בלבולים שונים באותו תקופה, רדיפות וכו' ועד למסירות נפש לפועל (ראה עד"ז באריכות בס' "ימי מלך" פרק רביעי), ובכל אופן כלשון רבינו "שעניני העולם אינם מטרידים ומבלבלים אותו" ודרגא כזו "יכול כל אחד להגיע .. ומחוייב להגיע לזה".

תקופתו השני', לאחרי החתונה (לערך) עד שהגיע לארה"ב ישב בהתבודדות ורכש השכלות שונות ולימודים שונים ועסק בהם במקומות שצריכים בירור - מקור הקליפות, ברלין, פריז, וכו', שרק יחידי סגולה שייך לזה (וראה גם בתניא סוף פרק ח וז"ל: "וזהו טעמו של הרמב"ם ורמב"ן ז"ל (=דווקא) שעסקו בהן" [משא"כ כו']), וכלשון רבינו "אין זה שייך לכאו"א".

תקופתו השלישית, שהתחיל תנופה חדשה בהגיעו לארה"ב וניהל כל המוסדות הק' ועלה לכס הנשיאות ע"מ לתקן את העולם ולהכין את "התחתון" להזמן של ימות המשיח - (כלשון רבינו) "שזהו ליחדא קוב"ה ושכינתי' בתחתונים". וזהו הקשר והשייכות של יום חתונת רבינו לקטע זה של ה"היום יום". (ואולי י"ל בספירות השלש דרגות: א) חכמה - שהיא נקודה בלבד - השייך לכאו"א (=היינו בשוה) ואין שינוי לאחד לגבי השני (בפרט זה). ב) בינה - התפשטות ורחבות הביאור, וזה לא שייך לכאו"א (עכ"פ) להיות אותו דרגא. ג) דעת - מלשון התקשרות כבר להמשיך ולקשר זאת במידות ועד למלכות - "ליחדא קודב"ה ושכינתי' בתחתונים". [כמבואר בארוכה בכ"ז בדרושי חסידות. ותן לחכם ויחכם עוד]).

שונות
שיטת הרמב"ם ב"יד החזקה" וב"מו"נ"

הרב משה מרקוביץ
ברוקלין, נ.י.

בלקוטי שיחות חלק ל' בהוספות לפ' בראשית (ע' 260) מביא את מ"ש ה'תפארת-ישראל' בדרוש אור החיים שלו בענין התאמת שיטת ההתפתחות ע"פ התורה, וכותב שכל כיו"ב "הכירו שאין זה אלא תירוץ דחוק ותירוץ מתוך אונס והכרח, אלא שראו עצמם מוכרחים לכתוב ככה כדי להיטיב השקפת ויחס "העולם" לתורתנו הק' - הגם שהכירו בעצמם שאין זה הפירוש האמיתי. ומי לנו גדול מהרמב"ם, אשר עליו אמרו גדולי ישראל "ממשה ועד משה לא קם כמשה", הנה המעיין בספרו יד החזקה יראה עד כמה הפירושים אשר במורה נבוכים, ובפרט טעמי המצוות, לא היו שיטתו הוא בעצמו בתורה".

ולכאורה צ"ב מה הכוונה בדברים אלה, ששיטת הרמב"ם במורה נבוכים אינה מתאימה עם שיטתו ביד החזקה, ולא עוד אלא ששיטתו במורה אינה שיטת הרמב"ם בתורה וכו'. ובפרט שבכו"כ מקומות בנגלה ובחסידות (גם בכתבי רבינו) הובא מדברי המורה נבוכים, כגון ה"כלל גדול" ש"התורה על הרוב תדבר" וכיו"ב.

אמנם הנה לפום ריהטא יש מקום לפרש הדברים, שלפי טעמי המצוות שכתב הרמב"ם במורה נבוכים, אינו מובן טעם ההקפדה על כל פרט ופרט שביד החזקה. אבל לכאורה כבר נתבאר בכמה מקומות איך להתאים הדברים. ווודאי יעירו בזה הקוראים שי'.

שונות
"אדם דואג על איבוד דמיו" [גליון]

הרב משה מרקוביץ
ברוקלין, נ.י.

בגליון הקודם הבאתי ממ"ש ב"כרם חב"ד" חלק ראשון ע' 87-88 ביאור מאדמו"ר מהר"ש על דברי המדרש פליאה בענין העקידה "אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו", "על פי דברי הגמרא זבחים (עח, א), שאם נפסל הדם של הקרבן נשפך לאמה, ולכן כאשר שמע יצחק מאביו לעולה בני, חרד ואמר בלבו שמא אבא לא יוכל לכבוש את רחמיו מעל בן יחידו ודעתו לא תהי' צלולה ומיושבת עליו ועלול לטעות ויפסול את הדם וילך הדם לאיבוד".

והעירני חכם אחד, דלכאורה צ"ע מדוע חשש יצחק דוקא שמחמת בלבול דעתו יטעה בזריקת הדם, והרי אפשר גם שיטעה באופן השחיטה וכו' ומה גם שדיני השחיטה יש בהם הרבה יותר פרטים מאשר הזריקה.

אך לכאורה אפשר ליישב שאין הכוונה דוקא לפסילת הדם מחמת שהדם לא נשפך כדבעי, אלא כל מיני פסולים, גם פסולים מחמת השחיטה. ועצ"ע.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות