מח"ס פדיון הבן כהלכתו
יד, ב ד"ה ברע וכו' - צריך ביאור אמאי דוקא את החמשה מלכים דורש רש"י את שמותיהם לגנאי, ולא אצל הארבעה מלכים.
טו, ה ד"ה ויוצא אותו החוצה: אברם אין לו בן, אברהם יש לו בן - צ"ע דישמעאל נולד בשעה שהי' שמו של אברהם 'אברם'.
טז, טז ד"ה ואברם בן שמונים: להודיע שבחו של ישמעאל שהיה בן יג בהמולו ולא מיחה - צ"ע דהא להלן יז, כה כתיב להדיא בקרא שהי' בן יג כשנימול.
יח, א ד"ה וירא אליו: לבקר את החולה.
בלקוטי שיחות ח"כ עמ' 569 מבאר רבינו זי"ע שאפשר לנחם אבלים ע"י מכתב או שליח.
ונראה להביא קצת ראיה לזה, מדיוק בלשון הפסוקים. דבתחילת פ' וירא כתיב וירא אליו ה' ומבואר ברש"י שבא לבקר את החולה. ואילו בסוף פ' חיי שרה כה, יז כתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק. וכותב רש"י: נחמו תנחומי אבלים. הרי דבביקור חולים נתראה הקב"ה אל אברהם לבקרו, ובתנחומי אבלים לא כתיב שבא אליו רק ויברך אלקים. הרי דבביקור חולים יש חיוב לבא בעצמו (וכמבואר בפוסקים), אולם בניחום אבלים אין צריכים לבוא בעצמו ויכול להיות ע"י מכתב או טלפון וכדומה*.
יט, יז ויהי כהוציאם וכו' - לכאורה צ"ע דרק אחד הציל את לוט ומהו "הוציאם" לשון רבים, וצ"ע.
שוב ראיתי ברס"ג שכותב "כהוציאו" דהיינו לשון יחיד, וכנראה מטעם הנ"ל.
כ, א בפרשת לקיחת שרה לאבימלך כתוב שה' העניש את אבימלך במכה חמורה דהיינו עצירת כל הנקבים וכו', מכה שלא הורגלה לבוא על בריה (כלשון רש"י). ולעיל יב, י בפ' של לקיחת שרה לפרעה לא לקה פרעה כל-כך קשה ולמה?
וי"ל בדרך אפשר שבאבימלך כתיב 'וישלח אבימלך ויקח את שרה', דהיינו דהוא רדף אחר שרה לקחתה. משא"כ בפרעה לא כתוב ששלח לקרוא לשרה, רק 'ותקח האשה בית פרעה', דהיינו שהשרים והעבדים הם לקחו את שרה לבית פרעה, ולכן לא נענש כ"כ קשה כמו אבימלך.
כא, יז ד"ה באשר הוא שם - משמע מפירש"י דדוקא בגלל שעכשיו ישמעאל היה צדיק לא דנין אותו על להבא, אבל אילו בני בניו הי' עושין את זה עכשיו היו דנין אותו לרע. וצ"ע היכן מצינו שדנין אבות על בנים? ואם בני בניו חוטאים אמאי יענשו גם ההורים, וצ"ע.
כד, א ד"ה קטורה שנאה מעשיה כקטורת - והנה ראה לעיל כא, יד ד"ה ותלך ותתע מפרש רש"י דחזרה לגלולי בית אביה, וא"כ איזה מעשיה נאה כקטורת, הלא היתה עובדת ע"ז. ובכלל צריכין להבין האיך לקח אותה אברהם אחר דחזרה לגלולי בית אביה. ואפשר דחזרה לגלולי בית אביה, אבל היא בעצמה לא עבדה ע"ז.
כה, ה ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. וברש"י ברכת דייתיקי נתן לו. ונראה דרש"י היה מוכרח לפרש כן ולא כפשוטו כדרכו. דכבר לעיל כד, לו ד"ה ויתן לו וגו' מפרש שאברהם נתן ליצחק כל אשר לו - ע"כ דכאן נתן לו ברכת דייתיקי.
כד, סה ויאמר העבד הוא אדני - ולכאורה אברהם היה אדוניו ולא יצחק? והביאור דלעיל כד, לו ד"ה ויתן לו וגו' מפרש שאברהם נתן ליצחק כל אשר לו ושטר מתנה הראה להם, וא"כ זכה יצחק גם באליעזר שהוא עבד אברהם, לכן אמר הוא אדני.
כד, טז ואיש לא ידעה ומפרש רש"י שלא כדרכה. והיינו רש"י רוצה לבאר למה אחר שאמר 'בתולה' חוזר ואומר 'ואיש לא ידעה' ע"כ דהיינו אפי' שלא כדרכה. ובאמת אין זה מוכרח ואפשר לומר שהפסוק בא לגלות ואיש לא ידעה היינו כדרכה, דמבתולה אי"ז מוכרח כ"כ דהא רבקה היתה פחותה מבת ג' (ראה רש"י כה, כ) ואמרו רז"ל פחותה מבת ג' בתוליה חוזרות. ומשו"כ מעיד הכתוב דהיתה בתולה מטעם ואיש לא ידעה.
ואפשר דרש"י מוכרח לפרש כך דאל"כ מהו החידוש שהיתה בתולה.
לז, לד רש"י ד"ה ויתאבל על בנו ימים רבים - כב שנה... כנגד כב שנה שלא קיים יעקב אבינו כבוד אב ואם. כ' שנה בבית לבן וב' שנים בשובו בבית לבן. וזהו שאמר יעקב ללבן: זה לי עשרים שנה בביתך (לעיל לא, מא) לי הן, עלי וסופי ללקות כנגדן.
וצע"ג; הלא עצם ישיבה בבית לבן הי' משום מצות כבוד אב ואם, דהרי רבקה אמרה ליעקב לברוח לבית לבן וישב שם עד "ושלחתי ולקתיך משם", והיא לא שלחה עד שיעקב יצא מבית לבן, ראה רש"י לה, ח ד"ה ותמת דבורה, א"כ הרי קיים בעצם העכבה בבית לבן מצות כבוד אב ואם ואמאי נענש.
*) ראה אודות זה בשו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' קכ"ח, מנחת יצחק ח"ב סי' פ"ד, קובץ מורי' שנה ה' גליון ד', אגרות משה יו"ד רכ"ג, באר שרים ח"ב סי' נד-נה, שו"ת אבני שוהם ח"ד סי' נו.
תות"ל - קרית גת, אה"ק
עה"פ הנא נא הואלתי (וירא פ' יח) מפרש רש"י "הואלתי. רציתי כמו ויואל משה".
והנה, המילים "הנה נא הואלתי" נאמרו ב' פעמים כאן: בפסוק כז ובפסוק לא, ומצינו ב' גירסאות בחומשים בנוגע למיקום פירש"י זה - בפסוק כז או בפסוק לא.
ואף שהגירסא היותר מובנת היא דכתב פירושו על פסוק כז - שזהו תיכף בפעם הראשונה שנזכרו תיבות אלו (וכן הוא הפירוש גם בפעם השני'), הנה על אף הקושי לומר להיפך (ואדרבא - בגלל הקושי, כדלקמן) י"ל דכתב פירושו על הפעם השני', ואילו בפעם הראשונה - לא פירש, דהנה ידוע הכלל שביאר כ"ק אדמו"ר בלקו"ש (הובא בספר כללי רש"י) אשר כשישנם ב' גירסאות ואחת מהם מובנת ומסתדרת יותר מהשני' - מסתבר לומר שדוקא הגירסא הפחות מובנת היא הנכונה, אלא שה"בחור הזעצער" בראותו שהנוסח שלפניו אינו מובן - שינה ו"תיקן", וכך נוצרה הגירסא השני' (דפחות מובן, איך נשתנה ונתהוה גירסא בלתי מובנת!).
אלא שעפ"ז (שהפירש"י הוא על פעם הב', ובפעם הא' לא פירש) צלה"ב:
א) מה פירוש הואלתי דפעם הא'?
ב) איך מבין מעצמו הבן חמש למקרא פי' תיבת הואלתי בפעם הא' (-שלכן א"צ רש"י לפרשו) ובפרט שה"ז פעם הא' שנזכרה תיבה זו בתורה!
ג) מה הכריחו לרש"י לפרש דיש חילוק בין הואלתי הא' להב'?
וי"ל דהנה עה"פ (דברים א, ה) 'הואיל משה באר את התורה' פירש רש"י "הואיל, התחיל כמו הנה נא הואלתי".
ועפ"ז רואים בפירוש שיש חילוק בין הפירוש (דרש"י) ב"הואלתי" הא' להב'.
ובמילא צ"ל דהפירוש שבפרשת וירא הוא על הפעם השני', שהרי אין כל מקום לומר דהפירוש הוא על פעם הא' - ועל אף שיש פי' אחר לפעם הב' אין רש"י מזכירו!, כן אין מובן איך יהא הפי' דפעם הא' - רציתי, ודהב' - התחלתי - כו"כ פסוקים (ולאחר כו"כ בקשות) מאז שהתחיל לבקש!
עכ"פ היוצא מהנ"ל, דהפי' ד"הואלתי" בפעם הא' הוא התחלתי.
והנה בתירוץ שאלה הג' אולי י"ל - דהרי בכל פעם שביקש אברהם אמר גם דברי תחנונים (וראה רש"י בהעלותך יג, ב) ופשוט שבכל בקשה חדשה צ"ל גם דברי תחנונים חדשים ושונים, ולכן אי אפשר דבב' הפעמים יהא אותו הפי', ומכיון שא"א לומר בסדר הפוך (רציתי ואח"כ התחלתי) כנ"ל, ע"כ צריך לפרש "התחלתי" ואח"כ "רציתי".
ואולי יש להסביר הדיוק בלשון רש"י, דהנה בפרשת שמות (ב, כא) עה"פ ויואל משה (שפירושו "רציתי") כשמציין רש"י לכאן מעתיק "הואלתי לדבר" משא"כ בפ' דברים הנ"ל (שפירושו מל' "התחלתי"), כשמציין מעתיק "הנה נא הואלתי"1. וצריך ביאור: דרכו של רש"י, כידוע, לקצר כמה שאפשר, ומילא הא שלא הסתפק - בפ' שמות - בתיבת "הואלתי" ומעתיק גם "לדבר" - מובן, כי זהו ע"מ לציין לאיזה הואלתי במקרא כוונתו, אבל מפני מה בפ' דברים מעתיק "הנה נא הואלתי" - ה"ז לכאורה אריכות מיותרת?
ואואפ"ל שע"י דיוק זה רוצה להדגיש לאיזה מהפסוקים מציין (פ' כז או לא), ולכן מעתיק בפ' דברים הנה נא הואלתי, שפירושו עכשיו התחלתי, שזה (עכשיו התחלתי) אפ"ל רק בפעם הא' (כנ"ל), משא"כ בפ' שמות מעתיק רק הואלתי לדבר - בכדי לקצר בלשונו, כנ"ל.
אלא דעדיין צלה"ב קצת דאם פשוט לרש"י שהבנת ה'בן חמש למקרא' במילת "הואלתי" בפעם הא' הוא 'התחלתי' למה צריך לפרש מילת 'הואיל' בדברים שם, - ואבקש מהקוראים שי' להעיר בזה*.
1) ולהעיר שבכמה מהחומשים היו"ל לאחרונה, נסמן מקור הפסוקים, ובשניהם - הן בפ' שמות והן בפ' דברים - מציינים פ' יח פסוק כז! וה"ז תרתי דסתרי! וע"פ מש"כ בפנים צריך להיות ב"ויואל משה" פ' לא, וב"הואיל משה" - פסוק כז.
*) צ"ל דבפשטות תרגום תיבת "הואלתי" הוא "התחלתי", והא דרש"י הוצרך לפרשו בדברים הנ"ל משום דשם קשה לו לרש"י איך אפשר לומר שמשה התחיל לבאר את התורה רק בסוף מ' שנה!! ולכן צריך לפרש שמ"מ הפי' "הואיל" הוא ג"כ לשון התחלתי, והא דקשה איך אפשר לומר כך כנ"ל, ע"ז ממשיך רש"י שפי' באר את התורה הוא (לא הפירוש שרק ביארה אלא) "בשבעים לשון פירשה להם" וק"ל. המערכת.
Download PDF