E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ג' תמוז - ש"פ קרח - תש"ס
גאולה ומשיח
על מה קאי מרז"ל "העוה"ב אין בו לא אכילהולא שתי'" [גליון]
הרב שלום דובער הלוי וויינבערג
שליח כ"ק אדמו"ר - קנזס סיטי

בהעו"ב גליון תשצט (ע' 6) הקשה הת' הנעלה מ"מ רייצס שי' עמ"ש בד"ה "ונגלה כבוד ה'" משנת תרח"ץ - למה מפרש אדמו"ר מוהריי"ץ מארז"ל "לא כעוה"ז עוה"ב ... ונהנין מזיו השכינה" (ברכות יז, א) על גן עדן ולא על תחה"מ. ומקשה: "מדוע משנה כאן הפי' במארז"ל זה מכמו שהוא בקבלה ובחסידות בכל המקומות".

ונפלאתי על 'בקיאותו' "בכל המקומות בקבלה וחסידות", אשר - לפי דעתו - כולם סותרים מה שמבאר אדמו"ר במאמרו הק'.

עכ"ז, כמדומני (אינני מתיימר להגיד לשונות כנ"ל) אשר הלשון "נהנין מזיו השכינה" (זיו - ולא עצמות וכו' וכו') - מובא אין ספור פעמים בקבלה וחסידות על המדריגה דגן עדן (ואי"צ בקיאות מיוחדת ע"ז - יבדוק כ"א בתקליטור החב"די ויראה בעצמו, עכ"פ בהספרים שנמצאים שם).

(וכדי להביא עכ"פ דוגמ' אחת להנ"ל, ב"אבוהן דכולא", - עי' תניא פרקים ד, לט, אגה"ק ה. וכ"ז על אף שביאר באו"א - על תחה"מ - באגה"ק יז).

ולהוכיח שאכן ה"נהנין מזיו השכינה" שהבאתי הוא אותו מאמר רז"ל, ולא מאמר רז"ל אחר: עי' בלקו"ש ח"כ, התחלת עמוד 58: "(בדוגמת נשמות בגן עדן וואס נהנין מזיו השכינה)". ושם בהערה 41: "ברכות יז, א. רמב"ם הלכות תשובה פ"ח ה"ב. ראה תניא ספ"ד".

(וגם זאת, למרות שכ"ק אדמו"ר מביא אותו מאחז"ל כ"כ הרבה פעמים כהוכחה אשר זה קאי על זמן תחה"מ וכו', זמן שאין בו אכילה וכו'. ופשוט).

זה שמפרשים ענין או מדריגה בחסידות בכללות ובעיקר באופן זה ולפעמים באופן אחרת, הרי"ז ג"כ בגדר של "רבו מלספור", וכמו בנוגע כחות הנפש באם הם נקראים נפש וכו'; מדריגת 'שכינה' וכו' (באתי לגני תשי"א); וכהנה וכהנה.

ולהעיר ג"כ מלקו"ת פ' שלח, מז, ג: "גם ע"ד מ"ש עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו ... והגם שבגמרא פירשו זה על זמן התחיי', מ"מ יש לפרשו ג"כ על ג"ע...".

ובנוגע לחלק השני מהצ"ע שלו על אדמו"ר מוהריי"ץ - אשר לכאורה ההוכחה "דאין בו אכו"ש" הרי"ז הוכחה אלימתא, דבאם נאמר שזה קאי על ג"ע - נשמה בלי גוף - מהו החידוש בדבר וכו'. הרי נכון בזה בכללות, ולכן באמת זוהי מהטעמים המכריחים קבלה וחסידות לפסוק כהרמב"ן נגד הרמב"ם.

אבל מובן ג"כ שיכולים לפרש (אף שבאופן יותר דחוק קצת וכו') הלשון "דאין בו אכו"ש" במאמר חז"ל הנ"ל גם אם "נהנין מזיו השכינה" קאי על ג"ע וממכ"ע:

והפירוש בזה בפשטות הוא - אשר בג"ע אף שאין כאן ציור של מזון גשמי, מ"מ מה שאוכלים שם ברוחניות (עי' מדה"נ פ' אחרי: "ויהבו לי אכילה ושתי' מההיא שנהנין מזיו השכינה. ודא הוא דאמרי, צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה. וכל גברא דנהנה מזיו השכינה, כאלו אכל ושתה") הרי"ז "ממלא" אותם כאלו אכלו בגשמיות.

ואשר עפי"ז מובן סיום הגמ', אשר לאחרי שאומר שעוה"ב אין בו אכו"ש מסיים עם הראי': "שנאמר, ויחזו את האלקים, ויאכלו וישתו". ולכאורה הוא ראי' לסתור? אלא הכוונה כנ"ל - וכמו שמפורש במפרשי הש"ס - שאף שאין כאן אכילה גשמית, מ"מ האכילה רוחנית נחשבת אצלם כאכילה גשמית. וק"ל.

המורם מהנ"ל שאין כאן קושי' כלל על כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ "מדוע משנה כאן הפי' במארז"ל זה מכמו שהוא בקבלה ובחסידות בכל המקומות ... ומדוע מוציא את המאמר ממשמעותו...?!"

(ולכאורה י"ל אשר על צ"ע כאלו על הרביים חל "המרגלא בפומי' דרב מאיר" המובא בתחילת העמוד שם במסכת ברכות, עיי"ש).

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות