E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ תשזריע-מצורע - תשס"א
לקוטי שיחות
ב' אופנים בגדר חיוב הסיבה [גליון]
הת' ישראל זאב פערשין
תלמיד בישיבה

בגליון הקודם [תתטו - ע' 29] כתב הרה"ג הרי"ל שפירא שי' בנוגע למ"ש כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (בלקו"ש חי"א שיחה א' לפ' וארא) שלפי הדעה שס"ל שהסיבה אינה חיוב בפ"ע אלא הוא פרט ותנאי במצות אכילת מצה, הנה באם אכל את הכזית מצה בלא הסיבה ואח"כ נשתנה המצב באופן ששוב אינה מחויב בהסיבה - כגון שעכשיו הוא יושב בפני רבו - הרי לפי דעה זו עכשיו הוא מחויב לחזור ולאכול אף שתהי' שלא בהסיבה, כיון שלא יצא י"ח מצה עדיין, וצריך לקיים מצות אכילת מצה עכ"פ.

ובהערה 13 שם כתב ע"ז וז"ל "אפ"ל דכיון שלא יצא י"ח מצה מדרבנן מפני שאכלה שלא בהסיבה, לא חייבוהו חכמים לחזור ולאכול כיון שגם עתה יאכל שלא בהסיבה "ולא ירויח כלום", ולהעיר מהדעות בנוגע ליעלה ויבוא במנחה של ר"ח, ובלילה אינו ר"ח, האם צריך לחזור ולהתפלל ערבית שתים, אף שלא יאמר בה יעו"י, דכיון שלא יצא במנחה ה"ז כאילו לא התפלל כלל (ראה שו"ע אדה"ז סק"ח סי"ז, וש"נ)". עכ"ל בהערה.

והקשה הרי"ל שפירא וז"ל: מסגנון ההערה (וממקום שציין לההערה) מוכח שכוונתו היא שגם להצד שלא יצא ידי חובת מצה וד"כ בלי הסיבה, אפ"ל דלא יצטרך לחזור ולאכול המצה וכו', באם הוא עכשיו במצב הפטור מהסיבה, כי "לא ירויח כלום" וע"ד הדעה שס"ל כן בנוגע יעו"י.

אמנם לכאו' צ"ע, כי ע"י העיון במקור ב' הדעות בענין יעו"י (תוד"ה טעה ברכות כו, ב. רא"ש שם בשם חכמי פרובינציא. ובכ"מ), נראה שסברת ב' הדעות שם ה"ה ממש כהחקירה דילן בנוגע להסיבה; דמי שס"ל שבנדון הנ"ל אי"צ להתפלל שתים ס"ל שאם חסר יעו"י בר"ח בשמו"ע, אכן יצא י"ח תפלה, ומה שצריך לחזור ולהתפלל עוה"פ ה"ז כי לא יצא י"ח יעו"י (וזה אפ"ל רק בתוך שמו"ע), ולכן באם התפלה השני' ג"כ לא יאמר יעו"י, לא הרויח כלום. משא"כ מי שס"ל שבנדון הנ"ל צריך להתפלל שתים, ס"ל שע"י שחיסר יעו"י בשמו"ע לא יצא י"ח שמו"ע (ולא רק שלא יצא י"ח יעו"י). ולכן אף אם אח"כ לא יאמר יעו"י, כי כבר עבר ר"ח, מ"מ מוכרח להתפלל עוה"פ, כי עדיין לא יצא י"ח שמו"ע של מנחה, וצריך להשלים חיוב זה.

ולכאו' זהו ממש כהחקירה הנ"ל בהסיבה - האם אמירת יעו"י בשמו"ע בר"ח היא פרט ותנאי בשמו"ע, ואם לא אמר יעו"י לא יצא י"ח שמו"ע - ע"ד הצד בהסיבה, שזהו פרט ותנאי באכילת מצה ושתיית ד' כוסות, ובאם לא אכל המצה בהסיבה לא יצא י"ח מצה וד"כ; והמ"ד דס"ל דיעו"י הו"ע בפ"ע, אלא שמקום אמירתו הוא בשמו"ע ואם לא אמר יעו"י, לא החסיר כלום בשמו"ע, כ"א שחסר לו אמירת יעו"י - זהו ע"ד הצד בהסיבה, שזהו חיוב בפ"ע, אלא שמקום חיובו הוא מידת אכילת המצה ושתיית הד"כ, ובאם לא הי' בהסיבה, אין חסר כלום במצות מצה ד"כ כ"א שהחסר הסיבה.

ולפי"ז תמוה מ"ש שם שגם באם נאמר כהצד שלא יצא י"ח מצה וד"כ בלי הסיבה, אפ"ל דלא יצטרך לחזור ולאכול המצה שתית הד"כ, כי "לא ירויח כלום" ע"ד השיטה ביעו"י שלא יצטרך להתפלל שתים - והרי שיטה זו ס"ל שאין יעו"י פרט בשמו"ע, ויצא י"ח שמו"ע בלי יעו"י, וגם לשיטה זו אם יעו"י אכן הי' פרט בשמו"ע הי' מודה שיצטרך להתפלל עוה"פ, ואיך הוה זה דוגמא שגם להצד שהסיבה הוא פרט במצה וד"כ, לא יצטרך לחזור ולאכול כי "לא ירויח כלום"? - ע"כ שאלתו.

ומתרץ שם שאי"ז ראיה גמורה מיעו"י אלא רק "להעיר" מהדעה ביעו"י שס"ל שא"צ להתפלל ערבית שתים, ועיי"ש מה שתירץ בארוכה.

ולפענ"ד לכאו' לא תקשה קושייתו הנ"ל, דהנה יסוד שאלתו היתה מפני שהבין שכוונת ה"ולהעיר מהדעות בנוגע ליעו"י כו'" - היא להביא ראיה להסברא שכ' בתחלת ההערה (-"אפ"ל שלא חייבוהו חכמים לחזור ולאכול כיון שגם עתה יאכל שלא בהסיבה") מדין יעו"י, שרואים מהתם דיש דעה שס"ל דאי"צ להתפלל ערבית שתים כי לא ירויח כלום, ועפי"ז באמת יוקשה קושייתו הנ"ל - דלכאו' מהו הדמיון בין שני המקורות.

והנה בכלל לפי הבנתו זו (שה"ולהעיר מהדעות בנוגע יעו"י כו'" הוא להביא ראי' לההסבר שכ' בתחלת ההערה) צריך להבין - כיון שכל הראיה מיעו"י היא מהדעה שס"ל שאם לא אמר יעו"י במנחה של ר"ח ובלילה אינו ר"ח אין צריך להתפלל ערבית שתים כיון שלא ירויח כלום, א"כ למה כשמביא הרבי בההערה הראיה מיעו"י מזכיר שם רק הסברא להדעה שצריך להתפלל ערבית שתים, והרי כל הראיה היא מהדעה שס"ל שאי"צ להתפלל שתים.

אמנם לענ"ד אפשר להבין ה"ולהעיר" באופן אחר, שאינו להביא ראיה להנזכר לפנ"ז, אלא להעיר ולהקשות על מה שהובא בתחלת ההערה - ש"אפ"ל שלא חייבוהו חכמים כו'", מהא דמצינו גבי יעו"י שאינו כן, דבאם לא הזכיר יעו"י במנחה של ר"ח ובלילה אינו ר"ח הנה אע"פ שבמעריב לא אמר יעו"י יש דעה שס"ל דאעפ"כ צריך להתפלל שתים, כיון שכשהתפלל מנחה בלי יעו"י ה"ז כאילו לא התפלל כלל וצריך להתפלל ערבית שתים כדי לקיים עכ"פ חיוב דשמו"ע, ועד"ז הכא בהסיבה, דלפי הדעה שס"ל דכשאכל מצה בלי הסיבה לא קיים גם מצות אכילת מצה, א"כ אם אכל מצה בלא הסיבה ואח"כ נשתנה במצב באופן ששוב א"א לאכול בהסיבה, כגון שעכשיו הוא יושב בפני רבו, שצריך לחזור ולאכול המצה אף שיהי' בלי הסיבה כדי לקיים עכ"פ מצות אכילת מצוה, ועפי"ז אתי שפיר למה הרבי מביא בההערה רק הדעה שסבר שצריך להתפלל ערבית שתים כי כל הקושיא מיעו"י להכא היא דוקא לדעה זו.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות
הגדה של פסח