E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ בהעלותך - תשס"א
לקוטי שיחות
שיטת הרמב"ם בגדר מצוות ידיעת התורה
הת' שניאור זלמן וילהלם
תות"ל - 770

בלקו"ש חל"ו עמ' 16 ואילך מבאר כ"ק אדמו"ר את החילוק בין שיטת הרמב"ם ושיטת אדה"ז בגדר מצות ידיעת התורה: שלדעת הרמב"ם הוא חיוב בפ"ע של ידיעת התורה, ואילו לאדה"ז יסודו הוא ידיעת תרי"ג מצות שבתורה, וגדר הלימוד הוא ע"ד קיום תרי"ג מצות.

ויסוד לחילוק זה מביא ממ"ש הרמב"ם בפ"א מהל' ת"ת ה"ג "...מי שלא למדו אביו חייב ללמד את עצמו כשיכיר, שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמוד קודם למעשה מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין המעשה מביא לידי תלמוד". משא"כ אדה"ז בהל' ת"ת ריש פ"ב השמיט סיום דבריו "וכן אתה מוצא" וכו', לפי שס"ל "שלימוד זה אינו רק לימוד המביא לידי מעשה, אלא כולל ידיעת כל התורה כולה, וגדר מצוה זו הוא חובת ידיעת התורה לשם ידיעה (לא לשם מעשה)".

ומבאר דאין לפרש דעת הרמב"ם שחובת הלימוד אינה אלא משום שמביא לידי מעשה, שהרי פסק להדיא (שם הי"א) שגם בתחילת לימודו חייב אדם ללמוד פילפולה של תורה (ועיי"ש).

ועוד מוכיח שם, דאם כוונת הרמב"ם רק שיסוד חובת הלימוד הוא משום שמביא לידי מעשה, אינו מובן למאי נפק"מ סיום לשונו "(שהתלמוד מביא לידי מעשה) ואין המעשה מביא לידי תלמוד"1, וביותר תמוה: להלן בהלכות ת"ת (פ"ג ה"ג) כשמפרט הרמב"ם ההלכות הקשורות עם כלל זה "שהתלמוד קודם למעשה בכל מקום" כותב "שתלמוד תורה (שקול) כנגד כל המצות כולן שהתלמוד מביא לידי מעשה לפיכך התלמוד קודם למעשה בכל מקום" ואינו מוסיף פרט זה "ואין המעשה מביא לידי תלמוד", ואם במקומה של הלכה זו לא הביאו הרמב"ם, למה הביאו כאן, כשהענין הובא רק דרך אגב לראיה על ענין אחר?

ומכריח הרבי וז"ל "לכן נ"ל שאין כוונת הכס"מ במ"ש (בפירוש דברי הרמב"ם) "ומאחר שהוא חייב לעשות חייב הוא ללמוד" רק דחייב ללמוד כדי שידע איך לעשות (כיון שהתלמוד מביא לידי מעשה), אלא שזוהי גם ראיה בדרך כ"ש וק"ו דכיון שמצינו בכל מקום שהתלמוד קודם "מענין המעשה ... א"כ מי שחייב במעשה כ"ש וק"ו שחייב בתלמוד".

וצ"ב, דלכאו' הי' ניתן ליישב תמיהות אלו בפשטות, ובהקדים מש"כ הכס"מ (על הרמב"ם הנ"ל) וז"ל "ותיבת וכן אינה נוחה לי, ויש ליישב דה"ק אע"פ שלא למדו אביו חייב ללמד את עצמו, ותדע שהוא מצווה בכך שהרי מצינו בכל מקום קודם התלמוד למעשה מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה, ומאחר שהוא חייב לעשות חייב הוא ללמוד".

והנה, אמנם אה"נ "שהוא מצווה בכך", אבל מ"מ מדוע מביא הרמב"ם ג"כ הסברא "מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה", והא כבר הביא לפנ"ז הפסוק "ושמרתם לעשות", דהיינו שהכתוב בא להדגיש הקדמת תלמוד למעשה, שבתחילה בא "ולמדתם אותם" ואח"כ "ושמרתם לעשותם" [עי' בלקו"ש שם עמ' 20]2 - א"כ ל"ל הסברא לפי דברי הכס"מ, וכן צ"ב כל האריכות לשון בדברי הרמב"ם.

ולכאו' יובן זה עפ"י מש"כ (בשם ר' חיים ויטאל) בעל מרכבת המשנה דהביא דברי הכס"מ ולאחמ"כ פי' "לא יאמר כבר גדלתי ונתחייבתי במצוות, ולכן אטפל במעשה, האמנם ילמוד תחילה דה"ק ולמדתם אותם תחילה ולבתר ושמרתם לעשותם, והשתא קאמר וכן אתה מוצא וכו'".

ונראה לומר בפשטות שבא ליישב דברי הכס"מ וכן אותן התמיהות הנ"ל שבלקו"ש שם, דהא מדובר כאן אודות "מי שלא למדו אביו" והוא כבר הגיע לגיל זה שמכיר ולכן "חייב ללמוד את עצמו, שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם", דהיינו שצריך שיהיה "ולמדתם" כדי שיהיה "לעשותם" את המצוות, ולכן יכול לחשוב לעצמו - שהרי תכלית הלימוד הוא המעשה כמ"ש בפסוק (הנ"ל), והא אני כבר עושה (ומה שצריך עוד לעשות יראה מאחרים וכו'), ו"אטפל במעשה" לבדו, ולמה יצטרך עוד ללמוד.

וע"ז ממשיך הרמב"ם "וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמוד קודם למעשה" דהיינו שזה "שלא למדו אביו" חייב הוא בדווקא ללמוד, כיון "שהתלמוד (דוקא) מביא לידי מעשה" ולא מועיל שהוא "יטפל במעשה" שהוא עושה - ויעשה, אלא צריך דוקא ללמוד כיון ש"אין המעשה מביא לידי תלמוד" דהיינו שאין מעשה המצוות שעושה עכשיו מביא לידי תלמוד כזה ש"מביא לידי מעשה", כיון שע"י תלמוד דוקא בא למעשה המצוות שעדין הוא לא מקיים, וכן במה שמקיים שיהיה יותר בדיוק והידור כהלכה (ועי' הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ה"ו).

ולפי"ז לכאו' מיושב בפשטות הלשון "ואין המעשה מביא ליד תלמוד", והטעם שכופל הרמב"ם את דבריו בדרך השלילה, וכן מבואר בפשטות מדוע מביא לשון זה "ואין המעשה" וכו' בדוקא בהל' זו, כיון שנוגע להלכה למעשה (בדוקא) לדין "מי שלא למדו אביו" (כנ"ל).

וכן לפי זה מבוארים דברי הכס"מ בפשטות "ותדע שהוא מצווה בכך", דאף שכבר עושה מצוות וכן ידע מאחרים (כנ"ל) מ"מ "מצינו בכל מקום" שהתלמוד מביא לידי מעשה, ו"מאחר שהוא חייב לעשות חייב הוא ללמוד" ואף שעכשיו עושה ג"כ מ"מ דוקא ע"י הלימוד בא למעשה, כפי שצריך להיות (כנ"ל), ומובן דאף שיש חיוב הלימוד עצמו, והיינו בלימוד להבין דבר מתוך דבר וכו' כמ"ש הרמב"ם בהמשך להפרק (וכנ"ל) - מ"מ כאן בא להדגיש לא רק את גודל והפלאת חיוב הלימוד, אלא ההכרח שצריך מי שלא למדו אביו (בפרט שאם הוא גדול כבר3) שילמד עכשיו כיון שמביא לידי מעשה כנ"ל.

ולכאו' זוהי כוונת מרכבת המשנה בדבריו הנ"ל. ולפי"ז שוב צ"ב מדוע בלקו"ש הנ"ל לא ביאר את דברי הרמב"ם והכס"מ באופן זה4. וצ"ע.


1) להעיר ממש"כ הרב קאפח ב'רמב"ם לעם' ששלילה זו היא הוספת הרמב"ם (וצע"ק שלא צוין בלקו"ש).

2) וכן הוא גם בפשש"מ, עי' רש"י ויקרא כו, ג, ד"ה ואת מצותי.

3) ולכאו' "יכיר" היינו גדול, דקטן פטור מת"ת כמ"ש בריש הפרק. ועי' ג"כ ביאורים מהרה"ג ר"ש אשכנזי שציין להגי' (המובאת בלקו"ש) "כשיגדל".

4) אמנם בכ"ז מובן שגם למש"כ בפנים איכא פלוגתא בין אדה"ז והרמב"ם בגדר לימוד התורה, כדמוכח בכ"מ ברמב"ם (עי"ש בליקו"ש).

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות