E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ג' תמוז - ש"פ קרח - תשס"א
גאולה ומשיח
"מזמור לתודה"
הת' מ"מ רייצס
תות"ל - 770

במאמר ד"ה מזמור לתודה תשי"ז, ומיוסד על מאמר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע משנת תרנ"ח (סה"מ תרנ"ח ע' לט ואילך), מבואר ענין ה"מזמור לתודה", ומדוע בענין פרטי זה של תודה על נס מתבטא המעלה המיוחדת של לע"ל, שלכן דוקא קרבן זה יהי' לעתיד לבוא, וכן ה"מזמור לתודה" הוא מזמור המציין את תקופת הגאולה בכללותה (כמבואר במדרשי חז"ל).

ונקודת הביאור, שיש ב' דעות, דעת עליון - שלמעלה יש ולמטה אין, ודעת תחתון - שלמטה יש ולמעלה אין. ודעת תחתון בא בהבנה והשגה ממש, משא"כ דעת עליון, ההכרה שלמעלה יש ולמטה אין, אי אפשר לבוא אליה באופן של השגה והבנה, שיחדור במציאות של 'בינה', ואפשר לקבל זאת דוקא ע"י ביטול והודאה, "ואעפ"י שאינו מושג בשכלו אעפ"כ הוא מודה בשכלו שכך הוא. וע"ד מודים חכמים לר"מ שאע"פ שע"פ השגתם צריך להיות למשל הדין כמו שהם אומרים ואעפ"כ הם מודים לר"מ שהאמת הוא כמו שהוא אומר שהודאה זו אינה עפ"י השגה כו'. וכך בבחי' ד"ע אינו שייך כ"א בחי' הודאה כו'" (סה"מ תרנ"ח שם ע' מא).

ולפי זה מובן מדוע החידוש דלע"ל מתבטא בהענין דתודה דוקא, כי קרבן תודה ענינו הודאה, "והיינו לפי שבחי' הודאה יהי' שייך גם לע"ל בבחי' גילוי דעת עליון" (סה"מ שם ע' מג).

וממשיך שם: "אף שלעתיד לבוא יהי' מאיר דעת עליון בבחינת השגה כו', וכמ"ש ומלאה הארץ דעה - אעפ"כ יהי' מאיר בחי' דעת עליון למעלה יותר, לפי שיש כמה בחי' דעת ומה שהוא בעולם התחתון דעת עליון לגבי עולם העליון הוא דעת תחתון .. וא"כ יהי' בחי' ד"ע דעכשיו בחי' ד"ת לע"ל, ובחי' ד"ע יהי' במדריגה עליונה יותר כו'".

ולפי זה נמצא התירוץ לשאלה האמורה (בסה"מ תרנ"ח הוא בקיצור יותר, ובהמאמר דתשי"ז מפורט יותר) - כי גם לעתיד לבוא עדיין יהיו דברים ששייך לגביהם הענין של הודאה, שהרי יתגלה דעת עליון מדרגה יותר נעלית, ולכן שפיר ה"מזמור לתודה" מציין את המעלה של לעתיד לבוא. עכת"ד.

ולכאורה צריך ביאור:

לפי כל זה מיושב רק מה שגם לעתיד לבוא יהי' שייך הודאה ותודה - אבל עדיין לא נתבאר כיצד דוקא ענין התודה הוא המבטא את כללות ענין הגאולה? ואדרבה: לפי זה, ענין ההודאה, שאף שאינו מבין בשכלו מכל מקום מודה שכן הוא האמת, שייך בעיקר בזמן הזה, שאין בכלל השגה ותפיסה בדעת עליון; ולעתיד לבוא (לא שיודגש יותר ענין ההודאה, אלא בדיוק להיפך) הדרגה של ד"ע שבאה היום באופן של הודאה בלבד תבוא באופן של הבנה והשגה, ואין זאת אלא שעדיין ישאר הענין דהודאה לגבי דרגות עליונות יותר - ובכן, גם אם אין סתירה בין הגאולה לענין ההודאה, עדיין אין הפשט שחידושה של הגאולה הוא בההודאה!

במלים פשוטות: יהודי שהורגל בזה"ז שהיחס שלו לדעת עליון הוא באופן של הודאה בלבד, שאינו מבין זאת בשכלו, והנה באה הגאולה ופועלת יחוד חו"ב, שגם בבינה, הבנה והשגה יוכל להיקלט הענין של דעת עליון - אלא שביחד עם זה הגאולה מביאה גם להודאה כלפי דרגות יותר עליונות - האם יהודי זה יפצח בשיר "מזמור לתודה" על כך שגם עכשיו יש דרגות שהוא יכול להתבטל כלפיהם?! - הסברא נותנת שלא בכך תהי' השמחה הגדולה שלו, שהרי זה - הודאה - כבר היה בזמן הזה די והותר! אדרבה, הוא ישיר "מזמור לבינה" על כך שאותה דרגה נשגבה שעד עתה היתה אצלו באופן של הודאה בלבד באה סוף סוף באופן של השגה…

ועוד צריך ביאור במה שמקשה "אף שלע"ל יהי' מאיר דעת עליון בבחי' השגה" - ולכן צריך להגיע לכך שיהיו דרגות עליונות יותר שעדיין יהיו באופן של הודאה:

הרי, הדרגה של דעת עליון, שלמעלה יש ולמטה אין, היא בעצם דרגה של הודאה והתבטלות. שזהו כל תוכן דעה זו, שכל מה שלמטה הוא אין ואפס לגבי למעלה, דהיינו, שהמטה בטל ואינו תופס מקום כלל לגבי הלמעלה. ואם כן, הרי גם כאשר נעשה יחוד של חכמה ובינה, ודעת עליון מאיר ונתפס גם בהבנה והשגה, שגם בהבנה והשגה נקלט זה ש'למעלה יש ולמטה אין', עדיין קיימת כאן ההודאה וההתבטלות במלוא תוקפה - שהרי זהו כל החידוש של יחוד פנימי דחו"ב, שההנחה דחכמה מאירה בבינה בכל עוצמתה ותוקפה (לא כמו יחוד חיצוני כו'), ובלשון המאמר שם (ע' מד): "בחי' יחוד פנימי דאו"א היינו בחי' התגלות עצמות החכ' ממש בבחי' בינה שהיא בחי' המשכה שלמעלה מהשגה ממש";

אין זאת אלא, שבאופן זה אין כאן החסרון שקיים בדרך כלל בהודאה - זה שהשכל אינו מבין את הדעה הזאת, משא"כ בנדו"ד, שגם מצד הבנה והשגה גופא 'מסכימים' לזה שלמעלה יש ולמטה אין. אך המעלה שבהודאה והתבטלות קיימת גם כאן בכל התוקף, ואם כן, למה מוכרחים - כדי לבאר את הענין של "מזמור לתודה" - להגיע לדרגות יותר עליונות שהם יהיו למעלה מהשכל גם אז, ולא די בכך שהדעת עליון שבחכמה יאיר בבינה בכל תוקפו, שזהו גם כן הודאה והתבטלות! מדוע זה שלע"ל יאיר גם בהבנה והשגה סותר לההודאה שבדבר, שלכן מוכרחים לעלות לדרגה יותר גבוהה?

לסיכום: לכאורה היה מסתבר יותר לפרש "מזמור לתודה" על זה שההודאה שבחכמה תאיר בתוך הבינה, שהרי גם אז נשארת ההודאה בכל עוצמתה, ואין זאת אלא שהיא מתגלה גם בהבנה והשגה, שזהו חידוש גדול לגבי המצב שבזמן הזה, כמובן -

ולמה בהמאמרים מפרשים דוקא על התגלות הדרגות שלמעלה מחכמה שיבואו גם אז באופן שאינו בא בהבנה והשגה, שענין זה - זה שיש דרגות שאינן באות בהבנה והשגה - אינו חידוש של לע"ל דוקא, ואדרבה. ובודאי יבארו בזה קוראי הגיליון שי'.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות