E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
כ' מרחשוון - ש"פ וירא - תשס"ב
שיחות
צדקת בנ"י במדבר
הרב מרדכי מנשה לאופר
שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק

בשיחת ליל ערב חג השבועות תשד"מ ('התוועדויות תשד"מ' כרך ג' עמ' 1885) מבאר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: (א) "ומובן, שגם כאשר פוגשים יהודי שלא חסר לו דבר (הן בגשמיות והן ברוחניות) - שייך ענין הצדקה עי"ז שמקבל את פניו בסבר פנים יפות, ועד לענין של מעשה בפועל - ע"י "הכנסת אורחים", שנותן להם אכילה שתיה ולינה".

וממשיך: (ב) "שבאופן כזה היה ענין הצדקה אצל בני ישראל בעת שיצאו ממצרים והתכוננו לקבלת התורה . . היה לכאו"א מהם . . עשירות . . אף אחד מהם לא היה זקוק לכך - ממון . . קיימו את מצות הצדקה (לא על-ידי נתינת ממון, כי אם) על ידי היחס לכאו"א בסבר פנים יפות, ובפרט כפי שהדבר בא לידי [ביטוי ב]פועל ע"י "הכנסת אורחים" - שזהו ענין הצדקה הראשון שמוצאים בגלוי אצל היהודי הראשון, "אחד היה אברהם".

ויש לבאר כל זה, ובהקדים, שגם היעב"ץ בהגהותיו למס' ב"ב דף ט' מאריך בזה שלא היו עניים במדבר - "כסף לא היה חסר לשום אחד מהם כולם יצאו ברכוש גדול" (ובנוגע להמשך דבריו - ראה להלן).

והנה המהרי"ל כ' בלקוטים שבסוף ספרו (צוטט בלקו"ש חכ"ה עמ' 76 הערה 53. אנציקלופדיה תלמודית ערך הכנסת אורחים עמ' קלד סעיף ד' הע' 109 ועוד): "כל היכא דנזכר הכנסת אורחים ר"ל דוקא הכנסת עשירים ומכובדים . . יקבלם בספר פנים יפות לנהוג בהם כבוד וכו' וראי' מאברהם אבינו כו' אבל הכנסת עניים בכלל צדקה היא".

[וקצת חלק בזה על הר"י אלנקאוה פרק הצדקה (ח"א עמ' 39 "המשובח שבצדקה היא הכנסת אורחים"]

וכ"ק אדמו"ר פתח ביהודי שלא חסר לו דבר (הן בגשמיות והן ברוחניות) שגם אצלו שייך ענין הצדקה, ע"י קבלתו בסבר פנים יפות - כלומר, מדובר בתחושה הטובה, רגש של חסד, תשומת-לב ליהודי שלא חסר לו דבר בגשמיות - שלא שייך אצלו דין צדקה בפשטות,

וגם לא ברוחניות - כלומר, כזה שאין צורך שילמדוהו תורה וכיו"ב שזו צדקה רוחנית (כמ"ש בספר 'צמח דוד' לגבי צדקת בנ"י במדבר), אלא רק תשומת לב וזהו מעין צדקה.

וממשיך כ"ק: "ועד לענין של מעשה בפועל - ע"י הכנסת אורחים שנותן להם אש"ל". ולכאורה אם אינם זקוקים לזה, מאיזה טעם יש מעלה בנתינתם לו? הנה, למרות שבגדר ההלכה (לענין היתר לצורך אורח, כמו לצורך דבר מצוה "כך בכל מקום שהתירו איזה דבר לצורך מצוה, מותר ג"כ לצורך אורחים") פסק אדה"ז בשו"ע או"ח סשל"ג סעיף וא"ו: "ואינן נקראים אורחים אלא שבאו מעיר אחרת. אבל כשזימן חברו שבאותה העיר שיסעוד אצלו אינו נקרא אורח וסעודת רשות היא".

הרי, נוסף ע"ז שיכול להיות שמדובר במקרה כש"זימנו לבוא אצלו לכבוד האורח שיש לו, שאז גם חבירו בכלל אורח לענין זה". הרי זה שייך גם בחבירו שבאותה העיר, או תושב ליד ביתו, שכן למרות שמצ"ע יש לו אכו"ש בגו"ר, הרי מעניק לו יחס וגורם לו מצב רוח טוב וכיו"ב, ונוסף לזה, והעיקר:

כאן, לא נחית כ"ק לדייק בפרטי החילוקים שבין צדקה והכנסת אורחים, ולא באופן כללי צדקה חסד. וראיה לדבר ממה שממשיך לגבי הנהגת בנ"י במדבר, שקיימו את מצות צדקה במדבר על ידי היחס לכאו"א בסבר פנים יפות. ולפי זה, אפשר לבאר מש"כ התוס' בב"ב שם: א"ר אלעזר גדול העושה צדקה יותר ממשה רבינו, וכתבו התוס': "יותר משכך חימה ממשה בתפלתו, ואע"ג דמשה נמי עשה צדקה בסתר, שמא אותה שעה כבר פסק אותו זכות".

וביעב"ץ שם: "מי יגיד לנו זה, שמא לא היה מזומן לו עני כלל? . . והא דכתיב במשה צדקת ה' עשה, אינה צדקה לעניים, אלא כדכתיב בפרשת שופטים צדק צדק תרדוף".

והיינו שלדברי היעב"ץ הצדקה דמשה, היא צדק צדק תרדוף, שפיטת העם וכו'. ולמרות שבאמת זהו חסד רוחני (לטובת נשמת מי שיוצא החייב) וחסד גשמי לטובת הזכאי - (בדיני ממונות עכ"פ). הרי (עדמשנ"ת בשיחת ש"פ מטו"מ תשמ"ו) אחד הצדדים מרגיש עצמו מפסיד, ולכן מי שעושה צדקה בפועל עדיף (גם ממרע"ה).

והנה, בשיחות כ"ק ע"ד ימוה"מ (ראה ס' 'הנה ימים באים', כרך ב' עמ' 258-262), מבואר בכמה אופנים איך יהי' החסד דלעת"ל, ולפמשנ"ת שהדגש הוא על הסבר פנים יפות והתחושה הטובה (וראה גם בלקו"ש חכ"ה פ' וירא), הרי נוסף על הביאורים (1) של החת"ס (שזה יהי' ע"י לימוד הל' צדקה ע"ד תורת הקרבנות); (2) שיהי' באופן שאחד מלמד השני (וראה לעיל מכ' צמח דוד פ' בשלח שפירש שכן הי' במדבר); (3) שיעשו חסד בשביל חסד,

אולי גם אז יהיה שייך זה, וזה לא ברור, כי מכיון שיהי' אז שלימות אזי כולם יהיו בספ"י, ועצ"ע.

שיחות
זר בבגדי כהונה
הרב ישראל שמעון קלמנסון
חבר "ועד הנחות בלה"ק"

בשיחת ש"פ שמיני תשט"ו מביא כ"ק אדמו"ר את הרמב"ם (סוף הל' כלי המקדש) בענין "אפוד בד" שאי"ז א' משמונה בגדי כהונה, שהרי האפוד של בגדי כהונה לא נעשה מבד (פשתן) בלבד, אלא גם מ"תכלת וארגמן גו'", ומביא ראי' לזה - "שהרי שמואל הנביא לוי הי' ונאמר בו נער חגור אפוד בד".

ושואל כ"ק אדמו"ר מדוע מביא הרמב"ם ראי' משמואל ולא מדוד.

ומבאר ע"ז (שיחות קודש תשט"ו ס"ע רכה ואילך) שבזמן דוד, עדיין לא באו "אל המנוחה זו שילה", "און דאס איז א כלל אז אין אזא זמן איז מען ניט מקפיד אזוי שטארק, און אויך א זר קאן אנטאן די בגדי כהונה", ולכן מדוד אי"ז ראי' כ"כ. עיי"ש.

ויל"ע ולחפש המקור לכלל הזה שלפני שבאו אל המנוחה כו' לא הקפידו על האיסור שזר לא ילבש בגדי כהונה?

Download PDF
תוכן הענינים
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות