E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ תצוה - שבת זכור - תשס"ב
נגלה
שיטת רש"י בתי' רב הונא כסף או מיטב
הרב אפרים פיקארסקי
מנהל ביהמ"ד

ב"ק ט, א "רב הונא אמר או כסף או מיטב...". ופרש"י (ד"ה "רב הונא אמר"), "לא קשיא קראי דלעיל כסף ומיטב...". וידוע הקושיות בפרש"י, עיין תוס' ד"ה "רב הונא". וכן מ"ש רש"י "כסף ומיטב", והא הקושיא דאביי לעיל הי' ממ"ש "ישיב לרבות שוה כסף (ואפילו סובין)" ולא מכסף.

ואולי י"ל בזה בפשטות, דכוונת רש"י היא, דרב הונא לא בא לתרץ קושיית אביי ממ"ש "ישיב" (דהא רב הונא הי' קודם אביי), דא"כ קשה (כקושיית התוס'), הא לא תירץ מידי, אלא כוונתו לתרץ קראי דלעיל (שמובא בסוגיית הגמ'), דחד קרא כתיב "כסף (ישיב לבעליו)" וחד קרא כתיב "מיטב (שדהו וכו')", הא כיצד. וע"ז מתרץ רב הונא דלא קשיא, דיכול לשלם או כסף או מיטב, וממ"ש "ישיב" לרבות שוה כסף, לא הי' קשה לרב הונא כלל, כי בפשטות ס"ל דהאי ריבוי איירי רק בדלית לי' (וכפי שתירץ לרב נחמן).

ובזה יומתק ג"כ מ"ש רש"י (ד"ה הנ"ל) "והא דלא איירי רב הונא עד הכא . . בשלו הן שמין וכו'". היינו שקשה לו לרש"י, מדוע מסדר הגמ', לא הביא תירוצו של רב הונא על קושיא הנ"ל, עד לאחר כל הסוגיא [ועד"ז הקושיא של הגמ' לקמן, בדברי רב אסי "היינו דרב הונא", אינו על רב אסי עצמו (דמנ"ל דברי רב הונא), אלא על מסדר הגמ', וכדפרש"י (בד"ה "היינו דרב הונא") "והל"ל וכן אמר רב אסי"]. וע"ז מתרץ רש"י, "דבעי לאסוקי למילתא דר"י ור"ע . . בשלו הן שמין וכו'". ולכאורה מה קשור כל הסוגיא אי בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין, לתירוצו של רב הונא.

אך עפ"י הנ"ל י"ל, דלאחרי שלומדים שבשלו הן שמין, אז מתאימים יותר דברי רב הונא "או כסף או מיטב". משא"כ אי הוה נקטינן בשל עולם הן שמין, ואין לו כעידית דעלמא, יכול להיות שהי' צריך לתת לו רק כסף ולא מזיבורית דעלמא (והדין דבשל עולם הן שמין, הוא רק שאי"צ לתת עידי עידית וכו'), וגם אינו מתאים כ"כ הלשון "מיטב" מאחר שאינו באמת מיטב העולם, משא"כ עכשיו דבשלו הן שמין יכול לתת לו גם מזיבורית דעלמא אם זהו המיטב שלו.

וכן מדויק לשון רש"י (בד"ה "שוה כסף") "ואת אמרת כסף", ולא פי' "ואת אמרת מיטב" (כמו שהקשה אביי לעיל), כי רב הונא בא לפרש שיש ב' מיני תשלומין או במטלטלין שצ"ל בכסף, או בקרקע וצ"ל מיטב", וע"ז הקשה רב נחמן שהרי יכולים לשלם במטלטין גם בסובין וכו'.

וכן מובנים דברי רש"י (בד"ה "בדלית לי'") "לא כסף ולא שדות" (ולא פי' מיטב), כי כנ"ל דברי רב הונא באים בהמשך לבשלו הן שמין (כדלעיל), וע"כ אין המזיק יכול לשלם בסובין וכו', אלא רק אם אין למזיק שום שדה, דכל שדה שיש לו נק' מיטב דידי'.

[והא דהתוס' בפשטות לא נקטי כפי' הנ"ל, הוא, דבתוס' הגירסא שמביא מפ"ה היא "שבא לתרץ קראי דלעיל" (ותו לא), שבפשטות כוונת הקונטרס (לפי גירסא זו), היא לקושיית אביי, משא"כ ברש"י שלפנינו הגירסא היא "לתרץ קראי דלעיל כסף ומיטב"].

ואולי י"ל עוד, שבחידושו של רב הונא נכלל הדין דגם הלקוחות יכולים לסלק הניזק בכסף, ואין הניזק יכול לטעון שיש לו שעבוד ע"ז, וכפי שרש"י מפרש (בד"ה "לענין מיטב") "דאפי' יש לו עידית מסלק בכסף, אי בעי". ואין לומר שזה רק בנוגע להמזיק עצמו, דא"כ איך מקשה הגמ' על דברי רב אסי "כספים הרי הן כקרקע", ש"היינו דרב הונא", אולי רב אסי בא לומר שגם הלקוחות יכולים לסלקו בכסף, אלא ע"כ צ"ל, דגם לרב הונא זהו (נכלל ב)חידושו שיכולים לסלקו בכסף, וזהו מ"ש בגמרא "היינו דרב הונא".

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות