באגרות קודש ח"ו כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע (עמ' קד) "דא"ג הנני בספק במנהג כ"ק מו"ח אדמו"ר בהאבלות - שבעה - אחרי אמו הרבנית ע"ה אשר עלה לתורה ג"כ בימות החול ובמנחה לשבת, היינו גם אלו העליות שלא הי' רגיל בהם לולא האבלות, ולא מצאתי טעם ע"ז ובמילא לא מלאני לבי לנהוג ככה ולא עליתי לתורה אלא ביום הש"ק וכידוע הפסק דר"ת בזה". ע"כ.

ואני בעיוני ראיתי שכך מבואר במהרי"ל הל' קריאת התורה וז"ל: "אבל קורין לתורה בחול אבל לא בשבת דאז נראה כאילו הי' לו מעמד קבוע וצריך לנהוג בו בדברים שבצנעה" עכ"ל. וע' בב"ח סי' שפד שהביא דברי המהר"ל ודחאו, עיי"ש. ובשו"ת ח"ס יו"ד סי' שנב נתקשה באמת על שיטת מהרי"ל וכתב שהוא דעת יחיד בענין זה, ולא קי"ל כוותיה בחול, יעוי"ש.

עכ"פ, יש אילן גדול - המהרי"ל, שנהג כן.