בתניא פל"ד איתא "שהאבות הן הן המרכבה שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפילו שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לרבון העולמים". ובלקוטי הגהות שם (הובא בתניא הוצאת הר' חיטריק) ציין לתורה אור משפטים (עז, ב) ש"לא פסקו תמידי מלקשר דעצם כו' אפילו רגע א'".

לפום ריהטא לא מצאתי שמציינים מקור לביטוי זה, ויש לציין לאגרת הקודש לרמב"ן פ"ה שם כותב אודות האבות "כי גם בכל עסקי הגוף כל כוונתם היתה לשם שמים ולא היתה מחשבתם נפרדה מן האור העליון אפילו רגע א'". ואולי יש מקור קדום יותר לביטוי זה.