בתורה אור ר"פ ויחי איתא על הפסוק "יהודה אתה יודוך אחיך", ד"יהודה נק' ע"ש הפעם אודה והוא בחי' הודי' שבכללות נש"י "מודים אנחנו לך", ובהמשך הענין מביא דהודאה משמעה ביטול והתכללות.

ולכאורה בפשטות הכוונה היא כמבואר בכ"מ דהודאה אין משמעה מלשון "תודה" והכרת הטוב אלא מלשון "מודים חכמים לר' מאיר", שזהו ענין של ביטול.

והעירני ח"א, דלפי זה צ"ב מדוע כותב כאן בביאור פסוק זה דיהודה הוא ע"ש הפעם אודה את ה', שמשמעו ענין של תודה, ולא הביא מ"ש בתיב"ע על הפסוק "יהודה אנת אודיתא על עובדא דתמר", כלשון חז"ל "הודה ולא בוש", שזוהי הודאה במשמעות "מודים חכמים לר"מ".

ואולי רוצה להביא מהפסוק שהוא טעם השם יהודה, ע"ש הפעם אודה את ה'. ועצ"ע.