בתניא פכ"ז (לד, ב): וז"ש רז"ל אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה . . ופירוש 'והתקדשם' – שתעשו עצמכם קדושים, כלומר, אף שבאמת אינו קדוש ומובדל מס"א כי היא בתקפה ובגבורתה . . רק שכובש יצרו ומקדש עצמו, 'והייתם קדושים' כלומר סופו להיות קדוש ומובדל באמת מהס"א ע"י שמקדשים אותו הרבה מלמעלה ומסייעים אותו לגרשה מלבו מעט מעט.

[ומעיין זה מסופר בכ"מ (ראה תורת מנחם כרך ג' עמ' 200, כרך ז' עמ' 35) על אדה"ז שאמר על כאלה שהתנהגו, לכאורה, באופן נעלה מהדרגא אליה הם היו שייכים שכיון שעושים את עצמם באופן כזה הרי יקויים בהם שסוף-סוף יהיו כן-בדומה למאמר המשנה (פאה בסופה) "כל מי שאינו . . ועושה עצמו כאחד מהם, אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם"!...].

וכנראה חולק בזה אדמו"ר הזקן על המובא (בחתם סופר בחידושיו לסוכה בשם בעל ההפלאה): "שמעתי בשם מו"ר ההפלאה ז"ל בהא דפליגי רבי ישמעאל ורשב"י בברכות, ומסקינן הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן אמר הוא ז"ל כרשב"י ולא רשב"י ממש, דוודאי מי שכוונתו לשם שמים וכו' בוודאי יעלה בידו אלא הם עשו כרשב"י נדמו לו ולא בעצם תכונותם, על-כן לא עלתה בידם".

אבל לכאורה, גם בדא"ח נשלל הענין של חטיפת ענינים ומדריגות שהן למעלה מדרגתו האמיתית (ועכ"פ לפי ערך) של האדם. וצריך עיון, וחילוק, ולתווך בין הענינים.

תיקון טעות

בהערתי בגליון הקודם הודפס בטעות "שכו"כ" וצריך להיות: שסוף-סוף עפ"י שו"ע לא נפסק שגם צריך תיקון כו'.