א. ידוע הביאור (סה"ש תשנ"ב עמ' 29 ואילך) בהא דארז"ל (נדה סא, ב) דמצוות בטלות לע"ל, דאין הכוונה שיתבטלו כפשוטו, דה"ז בסתירה לנצחיות התורה, (ואין לומר דהגדר דנצחיות התורה הוא רק על הזמן דהיום לעשותם ולא לע"ל, כי הטעם דנצחיות התורה הוא מפני שרצונו של הקב"ה בתומ"צ הוא לא בשביל איזו מטרה ותכלית אלא רצון מצ"ע (ובלשון החסידות: רצונו העצמי של הקב"ה), וא"כ גם לע"ל א"א שיתבטלו) אלא הכוונה היא שהציווים להאדם יתבטלו, כי האדם והעולם יתעלו לדרגא נעלית יותר עד שרצה"ע יתקיים על ידם בדרך ממילא, ע"ש הביאור בארוכה.

ולכאו' עפ"ז צ"ע טובא, שהרי בהרבה מקומות בספרי ראשונים ואחרונים משמע שלמדו הפי' במארז"ל זה כפשוטו, ראה לדוגמא בהרשב"א והריטב"א נדה שם, וראה בשד"ח (נסמן בסה"ש תשנ"ב שם הע' 22) שהביא אריכות גדולה מכו"כ ספרים הדנים במארז"ל זה ושקו"ט איך להתאימו עם משמעות הגמ' במקומות אחרים כו', ומדברי כו"כ מהם משמע דס"ל דהמצוות בטלות כפשוטו. (וראה שע"ת לאדהאמ"צ ח"ב שעה"ת פל"ב דלע"ל "לא יתכן בחי' בירורים בטו"ר שע"ז היסוד הוסדו כל המצוות . . וא"כ המצוות בטלות" כו', וראה באוה"ת להצ"צ פ' בשלח ס"ע תעה ואילך דמפרש דמ"ד מצוות בטלות קאי על גוף המצוה שיתבטל ומ"ד אין בטלות קאי על התוכן הרוחני והפנימיות של המצוה שיהי' קיים לעולם כו'. וראה המבואר בלקו"ש חלק כט עמ' 128-9 בהא דכתב רבינו בחיי בפ' משפטים דאיסור בשר בחלב יתבטל לע"ל, ומבאר שם שזהו מפני שהטעם דאיסור זה הוא מפני שע"י בישול בשב"ח גורם תערובת בלתי רצוי' למע', משא"כ לע"ל כו' ע"ש (וכבר העירו בזה בגליון תשפג ואילך). ועייג"כ אג"ק ח"ב עמ' סט הערה 9 ובלקו"ש חט"ו עמ' 141-2 דמשמע ג"כ דהפי' במארז"ל זה הוא כפשוטו. - אבל ידוע ג"כ מ"ש בהמשך תער"ב בכ"מ (נסמן בלקו"ש חי"ט עמ' 183 הע' 45 וע"ש בהמשך ההערה. וראה סה"ש תשנ"ב שם הערות 46, 35) שאין הכוונה שיתבטלו כפשוטם אלא שיתבטלו בהעדר תפיסת מקום לגבי האור העצמי דלע"ל כו' ע"ש ואכ"מ).

ולכאו' איך אפשר ללמוד שלע"ל יתבטלו המצוות כפשוטו, הרי מאחר שהמצוות אין להם שום מטרה והם רק רצונו של הקב"ה מצ"ע, הרי מוכרח לומר שלא יתבטלו לעולם?

ב. וי"ל הביאור בזה, בהקדים דרואים בכו"כ ענינים דגדולי ישראל למדו ענין מסויים באופן אחד, ואחר כו"כ דורות נתגלה באופן אחר דוקא, ומהדוגמאות שיש להביא לכך:

א) ידוע דכו"כ דגדולי ישראל למדו שהשגחה פרטית הוא על מין האדם דוקא, אבל על מין הדצ"ח יש רק השגחה כללית. ובא הבעש"ט וגילה שגם בדצ"ח יש השגחה פרטית, ולא עוד אלא שנוגע לכללות כוונת הבריאה. (וראה בארוכה בלקו"ש ח"ח עמ' 277 ואילך.)

ב) עד"ז הוא בענין הצמצום, שהיו כו"כ שלמדו ענין הצמצום כפשוטו, וביאר אדה"ז איך שא"א לומר כן, והצמצום אינו כפשוטו, כמ"ש בשעהיוה"א פ"ז.

ג) היו כמה גדולי ישראל שתפסו המקראות כפשוטם בענין התיאורים הגשמיים שנמצאו בכתובים על הקב"ה - ראה השגת הראב"ד בהל' תשובה פ"ג ה"ז - אבל עכשיו כבר נתקבל שיטת הרמב"ם (שם) שכל האומר שיש לו גוף ה"ה מין.

ועד"ז י"ל בנדו"ד, שמה שבכל המקומות הנ"ל משמע שלע"ל מצוות בטלות כפשוטם, הוא מפני שלמדו שהמצוות הם בשביל איזו מטרה ותכלית - כמו לברר ולזכך את האדם והעולם ולהביאו לשלימותו וכיו"ב, וא"כ יתכן בהם שינוי או ביטול לע"ל. וביאר הרבי (מיוסד על מאמרי חסידות שלפניו) שאמיתית ענין המצוות הוא שהם רצונו העצמי של הקב"ה (ולא בשביל איזה מטרה שהיא), וא"כ לא יתבטלו לעולם.

ג. אבל עדיין יש להקשות: איך יתכן לומר שהמצוות יתבטלו לע"ל, הרי זהו בסתירה לנצחיות התורה?

והביאור בזה י"ל (וכ"כ הריטב"א בפירוש בנדה שם), דהם למדו שהגדר דנצחיות התורה הוא רק על הזמן שלפני תחה"מ (שזהו הכוונה ב'לע"ל' במארז"ל זה, כמ"ש באגה"ק סכ"ו), אבל לא על הזמן שאח"כ. כי מכיון שתחה"מ הוא זמן נתינת השכר על עבודת בנ"י - "למחר לקבל שכרם" - א"כ אפ"ל שלא נאמרו ציוויי התורה מלכתחילה על הזמן הזה, רק על כל הזמן ד"היום לעשותם". וא"כ אין בביטול המצוות לע"ל סתירה לנצחיות התורה.

אלא שבסה"ש תשנ"ב לא סב"ל כן, ומבאר דזה יתכן רק אם המצוות הם בשביל איזו מטרה, אבל לפי האמת שהמצוות הם רצונו של הקב"ה מצ"ע, א"כ צ"ל דהגדר של נצחיות התורה הוא גם על הזמן שלאחר תחה"מ, ולפ"ז לכאו' צ"ב בשיטתם?

ד. וי"ל שבאמת דבריהם מתאימים גם עם האמת שהמצוות הם רצונו העצמי של הקב"ה, ובהקדים, דשיטת העיקרים (מאמר השלישי פי"ג - ד' - הובא בסה"ש תשנ"ב הע' 31) הוא בפירוש כמשנ"ל דתכלית המצוות הוא להביא את האדם לשלימותו כו', ולכן ס"ל דיתכן בהם שינוי או גם ביטול. ובסה"ש תשנ"ב שם הע' 32 כותב ע"ז "וי"ל שבספרי חקירה . . מבואר דרגת הרצון שנתלבש בחכמה (ובזה גופא כו"כ דרגות), משא"כ בספרו של הרמב"ם, ספר הלכות - רצון באופן שלא שייך בו שינוי".

במילים אחרות: ברצונו של הקב"ה לעשות מצוות, ישנם שתי מדריגות: א) רצונו של הקב"ה מצ"ע, שזהו רצון בלי שום טעם, רק שכך רוצה. דמצד דרגא זו, לא יתכן שינוי בהמצוות גם לע"ל. ב) רצונו של הקב"ה כפי שירד ונתלבש בטעם, שהמצוות כפי שהם בדרגא זו יש להם מטרה מסויימת. ומצד דרגא זו, יתכן שיתבטלו, כשיתקיים בשלימות המטרה שבשבילם נצטוו (אלא שבפועל לא יתבטלו, מצד המדריגה הראשונה הנ"ל שבמצוות).

וזהו מ"ש בהערה הנ"ל, ששיטת העיקרים יש להתאים עם המבואר בפנים השיחה שם שהמצוות הם רצונו של הקב"ה מצ"ע, כי אין הכוונה שאין להמצוות שום טעם או מטרה, והם רק רצון מצ"ע, אלא דתרווייהו איתנהו בי'. ובספרי חקירה - שענינם לבאר טעמי המצוות וכיו"ב - מבואר דרגת המצוות כפי שנתלבשו בטעם, אף דהמצוות מצ"ע הם למעלה מטעם.

ועד"ז י"ל בנוגע לכל שאר המקומות הנ"ל שבהם משמע שיתבטלו המצוות לע"ל, די"ל שבהם מבואר כפי שהמצוות ירדו ונתלבשו בטעם, אבל אי"ז סותר הא דיש דרגא נעלית יותר במצוות, שהם רצונו העצמי של הקב"ה, דמצד זה - וכן יהי' בפועל - לא יתבטלו המצוות לעולם, גם לע"ל.

[ואף דבהערה הנ"ל מדבר בספרי חקירה, ורוב המקומות הנ"ל אינם בגדר זה - הרי כתב שם בחצע"ג "ובזה גופא כו"כ דרגות", דהיינו שבדרגת המצוות כפי שנתלבשו בטעם גופא, יש כו"כ דרגות: כפי שנתלבשו בטעמים שע"פ חקירה, וכפי שנתלבשו בטעמים שע"פ סוד, וכו', אבל הצד השווה שבכולם הוא שהם רק כפי שהרצון נתלבש בחכמה, ואי"ז סותר הא דיש דרגא נעלית יותר - כנ"ל. וק"ל.]

ה. ואולי יש להוסיף בזה, דהנה בהמשך השיחה (בסה"ש תשנ"ב שם) מבאר (כנ"ל בקיצור) דפי' מצוות בטלות הוא שהציווים להאדם יתבטלו, כי רק בזה"ז (-קודם תחה"מ) שייך ענין הציווי, ז.א. שהאדם מרגיש א"ע למציאות וצריכים לצוות אותו איך להתנהג, אבל אחר תחה"מ לא יהי' שייך ענין הציווים, כי האדם יתעלה לדרגא נעלית יותר שלא ירגיש א"ע למציאות כלל כ"א כל ענינו (בגילוי) יהי' רק ביטוי רצה"ע זה שע"י מתקיים רצה"ע, וזהו מצוות בטלות לע"ל שהציווים להאדם יתבטלו.

והנה, זה שאומרים שהמצוות ירדו ונתלבשו בטעם הנה ענין זה שבמצוות שייך (לכאו') רק בזה"ז (לפני תחה"מ). דהרי כללות הטעם שבתומ"צ הוא (כנ"ל) לברר ולזכך את האדם והעולם ולהביאם לשלימותו, וענין זה יושלם בסיום הזמן ד"היום לעשותם", שהאדם והעולם יזדככו בתכלית עד שיתעלו לדרגא דביטול במציאות לגמרי כנ"ל, וא"כ אחר סיום עבודה זו דבירור וזיכוך העולם לא יהי' שייך כללות הטעם שבתומ"צ שבאים לברר את העולם, ואז ישאר רק ענין המצוות כפי שהם בעצם - רצון עצמי דהקב"ה שלמע' מטעם.

במלים אחרות: לא רק שהצד ללמוד דהמצוות יתבטלו כפשוטוהוא רק מצד הדרגא דמצוות כפי שנתלבשו בטעם, אלא שהא גופא שהמצוות נתלבשו בטעם שייך לומר רק בזה"ז, ולא על הזמן דלע"ל. (ועפ"ז אולי יש להוסיף עוד ביאור בהא דארז"ל מצוות בטלות לע"ל, דהכוונה בזה הוא, שענין זה שהמצוות נתלבשו בטעם "יתבטל", וישאר רק ענין הראשון שבמצוות, שהם רצונו העצמי של הקב"ה.)