E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
יום הבהיר י"א ניסן - חג הפסח - תשס"ו
נגלה
ליתני שיתסרי הוויין
הרב בנימין אפרים ביטון
שליח כ"ק אדמו"ר - וונקובר ב.ק. קנדה

בתוד"ה 'בבא דרישא פטור ומותר' (שבת ג, א) הקשו "והא קא עבר אלפני עור לא תתן מכשול", ותירצו "דאיירי בנכרי והחפץ של נכרי" - ובמהר"ם על אתר פי' ד"א"כ צ"ל דמתני' לצדדין קתני, פשט העני את ידו וכו' העני חייב אם הוא ישראל ובעה"ב פטור אם העני נכרי" - אך בהמשך דבריו הק' על התוס' דא"כ "לתני שתסרי והיכי דגם העני הוא ישראל דאז אין בעה"ב פטור ומותר אלא אסור משום לפני עור וכו'" - ותירץ "אי"ז קושיא דלא תנא הכא אלא איסור שבת ולא איסורי דלפני עור".

וצ"ע על תירוצו דאם התוס' איצטריך סו"ס להאי תירוצא דלא תנא אלא איסורי שבת כו' הו"ל לתרץ כן מלכתחילה, והא שאכן תירוצו שאר הראשונים. זאת ועוד הרי על קושית התוס' מצינו ב' תירוצים א. תי' התוס' הנ"ל. ב. תי' הרא"ש והר"ן (הובא גם בתו"י) דמ"מ לאיסור שבת פטור ומותר - וידוע הביאור ביסוד סברת פלוגתתם ע"פ החקירה הידועה ביסוד האיסור דלפני עור אם הוא איסור כללי או איסור פרטי (ראה בזה לקו"ש חי"א עמ' 149 ובהנסמן שם), דהתוס' ס"ל דהוא איסור פרטי ולכן א"א לתרץ כשאר הראשונים דהרי הוא פרט וחלק באיסורי שבת, משא"כ שאר הראשונים ס"ל דהוא איסור כללי. וכמוש"נ כבר בכ"מ.

וא"כ הרי (לא רק שאם התוס' איצטריך סו"ס לסברא זו, הו"ל לתרץ כן מלכתחילה כנ"ל בתחילת דברינו, אלא ד) מזה שלא תירצו כן מלכתחילה מוכח דלא ס"ל כלל מהך סברא, כיון דלפני עור הוא איסור פרטי לשיטתם וכנ"ל, והדרא קושיית המהר"ם לדוכתא - ויל"ע*.


*) עי' בגנזי יוסף שהקשה קושיא זו, ונראה לתרץ בהקדם דלכאורה צריך ביאור למה לא רצו התוס' לתרץ כהראשונים, דלכאורה הוא תירוץ יותר פשוט? ואפשר לומר דבאחרונים (עי' שפ"א, מהרי"ט ועוד) הקשו על תירוץ זה, דאם פטור מותר רק מצד שבת אבל לפועל אסור מצד לפני עור וכו' א"כ מהו קושיית הגמ' אח"כ משמואל, דלמה לא חשב גם הפטור דמשנתינו, והרי יש לתרץ דשמואל חשיב רק אלו שהם פטורים ומותרים לכתחילה בפועל ונוגע הלכה למעשה שהוא מותר, משא"כ כאן דסוף סוף יש כאן איסור משום לפני עור ואסור בפועל לכן לא חשבו? ולפי"ז אפ"ל דזה גופא הוא טעמו של התוס' דלא רצו לתרץ כן, מצד קושיא זו, ולכן הוכרחו לפרש שכאן הוא מותר בפועל כיון שהעני הוא נכרי, ושפיר מקשה משמואל למה לא חשב הני דמשנתינו.

[ולתרץ דברי הראשונים י"ל עפ"י מ"ש בתוס' רע"א כאן במשניות, דלכאורה מה שייך לומר שהוא פטור מצד שבת גרידא אבל אסור משום לפני עור וכו' דלכאורה מאי נפק"מ אם הוא מותר רק מצד שבת, הרי ביכוב"כ הוא אסור מצד לפני עור? ומבאר שיש בזה נפק"מ להלכה לענין מומר, דהנה מומר בדבר אחד לא הוה מומר לכל התורה כולה ושחיטתו כשרה, משא"כ מומר לשבת, ולדעת אחרונים ה"ז אפילו אם עובר על איסור שבת דרבנן, ה"ה מומר לכל התורה ושחיטתו פסולה, ולפי"ז א"ש דקאמר שהוא פטור ומותר אפילו מדרבנן מצד שבת [אף שהוא אסור מצד לפני עור] דעי"ז יודעים דלא עבר כלל על איסור שבת ולא הוה מומר לכל התורה כולה, משא"כ אם יהי' פטור אבל אסור מצד שבת, אז הוא מומר לכל התורה כולה עיי"ש, דלפי דבריו יש לתרץ דקושיית הגמ' משמואל (לפי התו"י וכו') הוא דבודאי הי' לו לחשוב פטור ומותר דמתניתין, כיון דגם זה נוגע להלכה בפועל דלא עבר כלל על איסור שבת ובמילא אינו מומר לכל התורה כולה, היינו דכל נקודת השאלה הי' דכיון דלפועל הוא אסור לכן אין שמואל חושבו דאין שום נפק"מ בזה, משא"כ לפי הנ"ל דיש נפק"מ בזה לגבי מומר לכן שפיר מקשה משמואל, ומ"מ בתוס' י"ל דלא נחתי לזה כי מכיון דלפועל הוא אסור, י"ל דלכן לא חשבו שמואל, כי הוא חושב רק אלו שהם מותרים בפועל, ולכן פירשו שהוא פטור ומותר ממש כיון שהשני הוא נכרי.]

ולפי"ז יש לתרץ קושיא הנ"ל על המהר"ם, דלהנ"ל ניחא שלא רצו לתרץ קושייתם משום דאיירי באיסור שבת בלבד דא"כ מהו קושיית הגמ' משמואל הרי יש לחלק כנ"ל? ולכן פירשו באופן שהוא מותר ממש, אבל לאידך גיסא שפיר יש לבאר למה לא מנה התנא ט"ז כי רוצה לבאר רק איסורי שבת בלבד, ועי' עוד בזה בשיעור ו' שב"אתר" לפי הביאור בגדר דלפני עור ואין להאריך עוד. המערכת.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות
הגדה של פסח