- ביאור במ"ש התוס' "ואי אפשר להעמידה וכו'" -
בתוד"ה חדא דקא מודה הקשו על פירוש הר"י דאיירי כאן לאוסרה על הארוס ופירש ועוד אפילו אי נימא כאביי שיש חשש מדאפקרה נאמנת משום ר"ג, וע"ז הקשו התוס' וז"ל: ואי אפשר להעמידה דלפי דבריו אם כן הא דאמר אביי מדאפקרה נפשה היינו בשלא בדקו את אמו וזה אינו דהא אפלוגתא דרב ושמואל קאי דמוקמי בקדושין מאי שתוקי בדוקי ולמאי דגרסינן בקדושין ארוסה שעיברה לא קשה מידי עכ"ל, והובא שהמפרשים תמהו דדבריהם לכאורה משוללי הבנה, כי אדרבה זה מתאים לגמרי להסוגיא דקידושין לאוקימתא האחרונה דכוונת שמואל שתוקי בדוקי ובודקין את אמה ונאמנת משום דר"ג, וזהו מה דקאמר רב יוסף הכא ומה הוקשה להם? והובא בשיעור י"ד ביאור של הבית יעקב עיי"ש, ועיי"ש ג"כ שהובא משו"ת רע"א החדשות (אבהע"ז סי' ב') שביאר דלפי הלשון דפליגי ב"הבא על ארוסתו" צריך לומר דרב סב"ל כרב יהושע וא"כ הלכה כרבי יהושע, משא"כ לפי הלשון דפליגי ב"ארוסה שעיברה" אפשר לומר דסבר כרבי גמליאל אלא דפוסל בתה ולכן אמר דהולד ממזר עיי"ש היטב, וסיים שם הגרע"א "ובזה אפשר לפרש דברי תוס' ישינים ד"ה חדא דקא מודה וכו' ודו"ק", ולא פירש.
ונראה לפרש כוונת רע"א בביאור התוס' דילן, שהרי יוצא מדבריו דרב יוסף שפסק כאן כרבן גמליאל עכצ"ל דלמד הגירסא ד"ארוסה שעיברה" דבמילא שפיר י"ל דסב"ל לרב כר"ג, ואף דרב סב"ל דמאן דמכשיר בה פוסל בבתה שלכן סב"ל שם הולד ממזר, מיהו בזה לא קיימ"ל כרב כיון דריו"ח סב"ל דגם הבת כשר, אבל אי נימא דלמד הגירסא בבא על ארוסתו ולפי אופן הב' דלרבא אין בדיקת האם מועיל הרי סב"ל לרב כיהושע ואיך פסק רב יוסף כרבן גמליאל.
ולפי זה נראה לפרש כוונת התוס', דהנה במה שהוקשה לעיל על מ"ש "ואי אפשר להעמידה וכו'" דאדרבה הסוגיא דהכא מתאים להסוגיא דקידושין דשמואל סב"ל כר"ג ובמילא בדיקת האשה מועיל להסיר החשש מדאפקרה, וכן סב"ל לרב יוסף כאן, ואה"נ דרב חולק ע"ז דסב"ל כרבי יהושע ולכן הולד ממזר, הנה לפי הנ"ל ודאי אי אפשר לומר כן, דאם רב פסק כרב יהושע, א"כ איך פוסק רב יוסף כשמואל, דהרי הילכתא כוותיה דרב באיסורי, ובמילא מוכרח מזה לומר דרב יוסף כאן אינו סותר לשיטת רב בהא דפסק כר"ג ולא כרבי יהושע, וקושיית התוס' לפי הר"י הוא דאם נפרש ה"ועוד" דאף דקא מודה מ"מ יש חשש מדאפקרה דזהו רק לפי הגירסא ד"הבא על ארוסתו", דמ"מ אף דידעינן שבא, וכן הכא דמודה, מ"מ חיישינן מדאפקרה א"כ איך קאמר הכא דהלכה כשמואל, הלא לאותה הגירסא עכצ"ל שההלכה כרב דסב"ל כרבי יהושע כנ"ל, ונמצא שבאמת אין האשה נאמנת?
-וע"ז כתבו התוס'- דאי נימא דרב יוסף סב"ל דאביי קאי רק לפי ב' האוקימתות הראשונות בקידושין דרב ושמואל פליגי בשלא בדקו את אמו, אבל אם בדקו לדידיה גם רב מודה דמועיל דהלכה כר"ג, ובמילא א"ש דקאמר רב יוסף כאן דהלכה כר"ג כיון דגם רב מודה בזה, הנה ע"ז כתבו התוס' דלא מסתבר לומר כן, דבפשטות אביי קאי גם לפי אוקימתא הג' דשתוקי היינו בדוקי ומ"מ חולק רב ע"ז, וא"כ הדרה קושיא לדוכתא דלמה פסק כר"ג, כיון דהלכה כרבי יהושע דאינה נאמנת?
וממשיך התוס' דאי נימא דרב יוסף סב"ל כהגירסא ד"ארוסה שעיברה" [ובמילא שוב י"ל דגם רב סב"ל כר"ג כנ"ל, אלא דסב"ל דחזקת האם לא מועיל לגבי הולד ובזה אין הלכה כמותו וכו'] הנה לפי גירסא זו לא קשה כלל ד"ועוד", דנימא דהודאתו אינו מועיל משום מדאפקרה, כיון דלגירסא זו לכו"ע במודה או בא לא חיישינן כלל מדאפקרה וא"כ מאי קאמר ועוד כו'? וא"ש מ"ש בתוס' ר"ש משאנץ "ולמאי דגרסינן בקידושין ארוסה שעיברה לא קשה מידי, דהא דאמר התם מדאפקרה נפשה היינו היכא דלא קא מודה" דהיינו דהכא דמודה הרי אין חשש כלל מדאפקרה ואיך קאמרה רב יוסף כאן מדאפקרה?
ונמצא שהקושיא היא ממ"נ דלפי ב' הגירסאות לא א"ש, וזהו קושייתם לפי הר"י, ומכל זה מוכרח לומר דרב יוסף לא חייש כלל לסברת אפקריה כי למד הגירסא דארוסה שעיברה אבל בבא אין צריך בדיקה כלל וזה מתאים לפי פירושם אח"כ ה"ועוד" אפילו ליתא קמן א"ש, ז.א. דבודאי י"ל דרב יוסף גריס ארוסה שעיברה ולא איירי כאן כלל אודות מדאפקרה, ורב סב"ל ג"כ כר"ג כנ"ל, ובמילא שפיר פסק רב יוסף כר"ג, ופסק ג"כ דחזקת האם מועיל לגבי הבת כיון שכן סב"ל לריו"ח, לכן פסק כריו"ח, ויש לומר דזהו כוונת רע"א במ"ש דלפי דבריו יש לפרש כוונת התו"י.
ונמצא שהן הפירוש של הבית יעקב והן הפירוש של הגרע"א יש בהם נקודה אחת, דאי אפשר לומר כלל דרב יוסף למד הגירסא דהבא על ארוסתו ושגם שם יש חשש מדאפקרה, דלפי הבית יעקב ה"ז משום דאז זה סותר לדבריו הכא, דשם מבואר דבדיקה מועיל רק בבא [ולא ניחא ליה לומר דנקט בא משום רב כפי שנת'] וכאן קאמר רב יוסף דבדיקה מועיל אפילו בלי הודאת הבעל? ועכצ"ל דלמד "ארוסה שעיברה" וא"ש שאין כאן סתירה, וזהו כוונת התוס' "ולמאי דגרסינן בקדושין ארוסה שעיברה לא קשה מידי" אלא דלפי לשון זה במודה לא חיישינן כלל מדאפקרה וכו' וא"כ לא שייך לפרש כאן ועוד שיש חשש מדאפקרה וזהו קושיית התוס' לפי הבית יעקב, , ולפי רע"א נתבאר באופן אחר יש לפרש כנ"ל דא"כ איך פסק כרבן גמליאל ולא כרב יהושע, והפירוש בולמאי דגרסינן ארוסה שעיברה יש לפרש כוונתם דא"כ הכא אין חשש דאפקרה כלל וא"כ לא שייך לומר שזהו כוונת רב יוסף מצד מדאפקרה .
אלא דהתוס' בד"ה ההוא ארוס סבירא להו דרב יוסף אכן סב"ל כאביי ללשון ראשון,שהרי לכן הוצרכו לפרש דמודה שבא ביאות הרבה להסר החשש דמדאפקרה, וא"כ צ"ל דסבר כהלשון דהבא על ארוסתו, ולפי ביאור רע"א הנ"ל הי' צריך לפסוק עפ"ז כר' יהושע, בשלמא לפי הבית יעקב, י"ל שהתוס' שם לא הוקשה להם הסתירה דכאן מועיל בדיקת האם בלבד ושם בעינן שניהם, כיון שהתוס' שם תירצו דנקט "הבא" משום רב, אבל להגרע"א יל"ע.
ובסיכום הסוגיא:
לרש"י יוצא שהבעל טען שלא זזה ידו מידה ובמילא לא שייך מדאפקרה כלל, וההיתר הוא גם על הולד ואף שרק האשה היא בדיעבד מ"מ כאן שאני שאם נאסור הולד יפרוש מאשתו וה"ז כמו בדיעבד ולכן התיר רב יוסף שניהם, ויפרש "ועוד" (כמ"ש הר"י מיגאש ועוד) דאפילו אם לא טען לא זזה אלא טען סתם פעם אחת, וא"כ יש חשש מדאפקריה הרי יש להתיר משום טענת ברי של האשה כר"ג,
ובדעת הר"י מיגאש ביאר השב שמעתתא דהיינו שמודה שמאמינה שלא זינתה עם אחר, ולכן יש בזה דין דיכיר וההיתר דיכיר הוא רק על הולד, וטעם הב' דר"ג קאי על האשה, אבל נת' דגם בהר"י מיגאש י"ל דכוונתו של זזה ידו וכמ"ש רע"א, (כי הוקשה די"ל דיכיר ע"י שמאמין אחר אינו מועיל באיסורין).
ולפי התוס' בד"ה ההוא ארוס מודה היינו שבא עליה ביאות הרבה ולכן אינו סותר להך דקידושין לפי לשון הא' ובפשטות ההיתר קאי על שניהם ונת' מהזכר יצחק דסברת אפקרה שייך רק כשיש ולד דלכן עדיין לא נתברר מצב הולד, אבל כיון שהוכרע הספק של הולד או שאין שם ולד, הנה בהאשה מצ"ע לא אמרינן מדאפקרה לחדש עליה איסור ולכן א"ש גם לפי התוס' דגם האשה כשרה,וגם לפי זה יש לפרש הכא "ועוד" אפילו אם לא טען ביאות הרבה אלא פ"א אכתי יש להכשיר משום דהלכה כר"ג.
ולפי מסקנת התוס' בד"ה חדא לא קשיא כאן כלל מדאפקרה וכו' כיון דרב יוסף סב"ל דוקא כלשון הב' דגרסינן ארוסה שעיברה אבל במודה או בבא ליכא חשש זה כלל ותירוץ זה הוא כמו שתירצו הרמב"ן והרשב"א כאן ולא כמו שכתבו בתוד"ה ההוא ארוס.
והר"י סב"ל שמדובר רק לגבי האשה בלבד כי רק זה הוא בדיעבד, משא"כ הולד הוא "לכתחילה" שאסורה להנשא לכתחילה וכו' וכן סב"ל להראב"ד בשטמ"ק, והא דקאמר "כבדיעבד" י"ל דכיון שהיא רק ארוסה ועדיין לא נשאת אין זה בדיעבד ממש, וכ"כ הראב"ד הובאו דבריו בחי' הרשב"א עיי"ש.
והתוס' עצמם שם מסיק דעכצ"ל דאיירי הכא רק לגבי הולד, כי אם הנידון הוא לגבי הארוסה עצמה, לא שייך לומר ועוד וכו' דגם אם אינו מודה וכו', דכיון שהוא כאן אם מכחיש גם לפי ר"ג אינו מועיל, ועכצ"ל דכוונתו דהוא אינו כאן כי הדיון הוא רק על הולד עצמו וסב"ל דגם זה הוה כבדיעבד דרק אם נפסול אשה לכהונה ומותרת בקהל ה' זה מקרי לכתחילה וכבמתניתין דראוה מדברת, משא"כ הכא דאם נפסול הולד משום ספק ממזרות אסור לקהל ה' וגם לממזר כיון דמן התורה הוא כשר וכו' וכ"כ כמה ראשונים. אבל פשוט דגם לפי התוס' אם הי' הדיון אודות האשה הרי היא מותרת דהוה בדיעבד אלא דכאן בפועל לא הי' כן.
ובהא דקאמר רב יוסף דקא מודה הבעל שלכן הוא נאמן, נת' בכמה אופנים או משום יכיר כהשב שמעתתא, או כאופן הב' של רע"א דגם רבי יהושע אינו מחמיר אם גם הבעל מודה לה , עוד פירש רע"א דחדא דקא מודה אינו מדין נאמנות אלא משום שהם ברי וברי וכהסוגיא דלקמן כב,ב, לגבי תרי ותרי דאם האשה אומרת ברי שמת בעלה ונשאת לאחד מעידיה לא תצא והולד כשר וכפי שנת', ועי' בכל זה היטב.
בדין אלמנת עיסה
בגמ' רמי ליה אביי לרבא: ומי אמר רבי יהושע אינה נאמנת? ורמינהו: העיד ר' יהושע ורבי יהודה בן בתירא, על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה! א"ל: הכי השתא, התם - אשה נישאת בודקת ונישאת, הכא - אשה מזנה בודקת ומזנה? וכו' היינו דבמתניתין דראוה מדברת וכו' סב"ל לרבי יהושע דלא מוקמינן האשה על חזקתה משום מעלה ביוחסין וכאן באלמנת עיסה סב"ל דמוקמינן האלמנה על חזקתה שהיא כשרה לכהונה? ומתרץ דבאלמנת עיסה האשה בודקת לפני הנישואין אם כשר הוא או לא, משא"כ בזנות שאין האשה בודקת וכו'.
ולכאורה למה הובא סתירה זו רק הכא אחר הדין דארוס וארוסה ולא הקשה זה לעיל מיד על המתניתין? וביאר בשטמ"ק דבמתניתין הי' אפשר לומר דר' יהושע מחמיר שאינה נאמנת רק משום שזינתה באיסור ואינו מעיקר הדין אלא חומרא בעלמא דכיון שזינתה באיסור מחמירים עליה, משא"כ כאן דאיירי באשה שנשאת בהיתר, אינו מחמיר עליה, אבל כיון שנתבאר לעיל דגם בדיעבד מתירים אותה רק משום ר' גמליאל, דזהו דקאמר הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא כמותו אלא בדיעבד, הרי מוכח דלפי לר' יהושע גם בדיעבד אם נשאת תצא, ומוכח דזהו מעיקר הדין דמשום מעלה ביוחסין אינו סומך על חזקת כשרות אפילו בדיעבד, לכן שפיר הקשה סתירה דלמה כאן באלמנת עיסה סומך על החזקה? ופי' דזהו גם כוונת רש"י בד"ה מי אמר: "אלמא לא מוקמינן לה אחזקה" דכוונתו שזהו מעיקר הדין.
והנה בהפירוש אלמנת עיסה יש כאן ג' פירושים: א) פירש"י שיש כאן בעצם ספק אחד אם אמו של הספק היתה גרושה או לא ובמילא הבן הוא ספק חלל ודנים אודות אלמנתו אם היא מותרת אח"כ לכהן אחר או לא, [דאם בעלה הי' חלל הוא פוסל את אשתו לכהונה לעולם כמ"ש רש"י בע"ב בד"ה חלל נמי ד"ולא יחלל" ב' חילולין במשמע עיי"ש], ובשטמ"ק כתב דראיית רש"י הוא מלשון הגמ' לקמן בע"ב "כל שנטמע בה ספק חלל" דמשמע שיש רק ספק אחד בלבד.
ב) פירוש ר' יוסף דבהבן עצמו יש כמה ספיקות דילמא הוא בן ט' ובנו של הראשון והוא ישראל כשר ולא בנו של השני הכהן, ואפילו את"ל שהוא בנו של השני הכהן דילמא אמו לא נתגרשה, שהי' קרוב לו ובמילא אינו חלל וזהו ספק ספיקא ממש, ועד"ז פירש הריטב"א בקידושין עה,א, (מובא בשטמ"ק כאן) כגון כהן שזרק גט לאשתו ספק קרוב לה או קרוב לו ואחר ב' חדשים החזירה וילדה בן לאחר ז' חדשים שיש ב' ספיקות להקל דילמא הוא בן ט' ונולד לפני נתינת הגט והוא כשר, ואפילו את"ל שהוא בן ז' דילמא לא הי' גט ואשתו כשרה, ופירש השטמ"ק שהריטב"א פירש באופן כזה דנמצא שלא עבר על האיסור דג' חדשי הבחנה, דזהו רק אם רוצה לינשא לאיש אחר, אבל באיש זה עצמו ליכא דין של ג' חדשי הבחנה, משא"כ לפי פי' ר' יוסף נמצא שהשני עבר במה שלא המתין ג' חדשי הבחנה.
ג) התוס' לא ניחא להו בפירושים הנ"ל כי הלשון "נטמעו" מצינו כשנתערב דבר אחד בשני, כגון פירות תרומה בפירות חולין ואינו ניכר כלל איזה תרומה ואין חולין, וכן הלשון "עיסה" איירי באופן כזה דידעינן שיש בהעיסה כמה מינים שנילושו ביחד ובהך עיסה אינו ניכר איזה הוא המים ואיזה הקמח וכו' וכו' כיון שהכל נעשה מציאות אחת, זהו הכוונה שכל הארצות עיסה לארץ ישראל, שכל הארצות הן מעורבות ואינו ידוע מיהו הכשר בהן ומיהו הפסול וכו', משא"כ ארץ ישראל היו הם מיוחסים והי' ידוע וניכר מיהו כשר וכו' וכן ארץ ישראל לגבי בבל וכו', ולפי פירוש רש"י ור' יוסף מה שייך בזה שנטמעו או עיסה, כיון שכאן יודעים מי הוא הספק חלל, והספק הוא רק אם הוא חלל או לא, ובזה לא שייך לשון עיסה ונטמע וכו'.
לכן פירשו התוס' שיש כאן ספק חלל כנ"ל שאשה נתגרשה בספק ונשאה לכהן וילדה בן וזה הספק נתערב במשפחה ולא ידעינן במשפחה זו איזה מהן הוא הספק, נמצא דבהאלמנה יש ספק ספיקא דילמא אין בעלה של אלמנה זו הספק, ואפילו אם הוא הספק דילמא לא נתגרשה אמו. וא"ש הלשון נטמע או עיסה כיון שאין מכירים כלל מיהו הספק וכו'.
ולפי התוס' א"ש יותר הא דקאמר בתחילה דאשה בודקת ונשאת דבזה שייך בדיקה שביררה בהמשפחה שבעלה אינו הספק, כיון ששייך לברר אם בעלה הוא הספק או לא ושייך לומר בזה שהיא טוענת ברי שאין הוא הספק, אלא דלאחר שרבא הקשה גם מר"ג אר"ג והוצרך משום זה לומר שהאשה היא "שמא" לכן הוצרך לתרץ סתירת רבי יהושע באופן אחר וכמ"ש התוס', אבל לרש"י ור' יוסף שהי' ספק גמור באופן נתינת הגט וכו' לא מסתבר כ"כ לומר שבדקה לברר הך ספק אם קרוב לה או לא וכו' (וכמו שהקשה הריטב"א) וכן דאיירי שטוענת ברי, אלא רק שייך לפעמים שהוגד לה, וכלשון רש"י: "וי"ל שבדקה אחר אותן גירושין והוגד לה שקרוב לו היו ולא נתגרשה כלל וכו'" , ומחמת זה עצמו מיקל רבי יהושע (וכמ"ש בשטמ"ק), ומ"מ כיון דבר"ג נתפרש בהדיא דאיירי ב"שמא" לכן לא מסתבר לומר דטעמו של רבי יהושע הוא משום זה ששייך בדיקה וכו' ולכן תירץ אח"כ באופן אחר.
והנה לרש"י צריך ביאור מהו הפירוש דכאן יש ב' ספיקות, הלא לרש"י יש רק ספק אחד אם הגט הי' גט או לא? וביאר בשטמ"ק ב' פירושים: הא') דבמתניתין בהפנוי' עצמה נולד הספק למי נבעלה, דלא ידעינן מיהו הבועל, ואם היינו מכירים אותו אולי היינו יודעים שהוא ודאי פסול, אלא שאין אנו יודעין מיהו, וספק זה חמור יותר כיון דאפשר שודאי פסול בא עליה, משא"כ באלמנת עיסה הרי ידעינן מיהו בעלה ושהוא בודאי ספק חלל, ורוצים לפוסלה משום שנשאה לאיש זה שהוא ספק חלל, ונמצא דכל הפסול בא מצד בעל זה שהוא ספק, משא"כ שם אפשר שהוא ודאי, וזהו כוונת הגמ' דמתי מחמיר רק בהאשה שבה עצמה נולד הספק דלא ידעינן מיהו הבועל ואולי הי' ודאי פסול, משא"כ בספק ספיקא באלמנת עיסה שלא נולד הספק בה ממש אלא ע"י החלל שהוא הספק, בזה הוא מיקל, מצד חזקת כשרות שלה, וכפירוש זה משמע ברש"י שכתב (בד"ה חד ספיקא) דאילו הי' בא לפנינו שמא היינו מכירים בו שהוא פסול כו' דלכאורה מהו כוונתו בזה? ולהנ"ל ניחא, דלכן זה חמור יותר דאולי נבעלה בודאי פסול, וזה ריעותא יותר לבטל חזקתה, משא"כ כאן דידעינן מיהו בעלה ושהוא בודאי ספק חלל, ופשוט שזהו סברא לחלק רק במעלה עשו וכו' בדרבנן, דמדרבנן החמירו רק בפנויה שבה עצמה יש הספק מצ"ע ואיתרע חזקתה כיון דאפשר שהוא ודאי ממזר, משא"כ באלמנת עיסה, ועי' גם ברש"י קידושין עה,א, בד"ה אלמנת דמשמע כן.
הב') (בשם הקונטרסין) שיש כאן ב' נשים שיש לכל אחד מהן חזקת כשרות מצד עצמן, הן האם שנתגרשה בספק, דלפני הספק היתה מותרת לכהן, והן אלמנה זו דלפני שנשאת להספק הי' לה חזקת כשרות לכהונה, ובמילא הכוונה דמתי מחמיר רבי יהושע רק במתניתין שיש שם רק חזקת כשרות אחד של פנוי' זו שזינתה אבל כאן שישנם ב' חזקות אינו מחמיר (ועי' גם ברש"ש שכ"כ), ובמילא אין כוונת הגמ' לספק ספיקא כמו בכל מקום אלא שיש ב' נשים כאן שבכאו"א יש ספק וחזקת כשרות מצ"ע ואם נאסור האלמנת עיסה נמצא דמבטלים ב' חזקות.
ובכל אופן צריך לומר לרש"י שהפירוש כאן ב"ספק ספיקא" הוא באופן אחר מ"ספק ספיקא" שבכל הש"ס וכידוע שמצינו כן בש"ס שאותן הלשונות עצמן מתחלפין בפירושים שונים ואכ"מ.
ע"כ