בסוף שיעור הקודם נת' דבסוגיא זו צריך להבין: א) מהו בכלל ביאור יסוד פלוגתת ר"ג ור"י בדין זה דראוה מדברת או ראוה מעוברת, דר"ג מכשיר אפילו ביש עדים שנבעלה כמו בראוה מעוברת, ואפילו ברוב פסולין, ור"י אוסר אפילו בנסתרה בלבד ואפילו אם רוב כשרים?
ב) לפי ר"ג בראוה מעוברת ורוב פסולין למה שאני זה משבויה, כיון דבזה ברור לנו שזינתה אפילו יותר משבויה ששם אמרינן משום דרוב עכו"ם פרוצים וכו' והכא הרי רוב פסולים? והתוס' כתבו לפי ר"ג דכיון דכאן ה"ז תלוי בבחירתה אמרינן דאשה מזנה בודקת ומזנה ואינה רוצה לפסול א"ע לכהונה במילא נאמנת לומר לכשר נבעלתי משא"כ בשבויה הרי זה בעל כרחה, וסב"ל להתוס' דאף דלקמן יד,א, קאמר רבי יהושע בפשיטות להיפך דאשה מזנה ודאי אינה בודקת, מ"מ בזה גופא חולק ר"ג וסב"ל שבאמת בודקת, אבל ברש"י לא נזכר סברא זו כלל בדעת ר"ג אף שזהו חידוש גדול לומר דר"ג חולק בזה לגמרי על רבי יהושע וא"כ ודאי הי' רש"י צריך להזכיר זה ומדלא הזכירו מוכח דלא סב"ל מזה לפי ר"ג?
ג) מנלי' בכלל לרבי יהושע בן לוי דר' יהושע פוסל אפילו ברוב כשרים דילמא לא קא פסל אלא ברוב פסולין, בשלמא הא דקאמר דר"ג מכשר אפילו ברוב פסולין, אפ"ל דברייתא זו עצמה ד"זו עדות אשה כו'" מוכיח כן, כמבואר בגמ' דאי לא נימא כן, איך דימה כאן לשבוי' הרי שם רוב פסולין אצלה וכאן רוב כשרין אצלה, ועכצ"ל דר"ג מכשר אפילו ברוב פסולין וכמ"ש רש"י דעל רוב פסולין שהיו מכשירים אותה הביא להם ראי' מן השבוי', אבל בנוגע לר' יהושע דילמא קא פסל רק ברוב פסולין?
ואין לומר שידע זה מהברייתא דלעיל דנקט חורבא דדברא וחורבא דמתא כמבואר בגמ' דחורבא דדברא משמיע כחו דר"ג דמכשיר אפילו ברוב פסולים וחורבא דמתא משמיע כחו דר"י דפוסל אפילו ברוב כשרים, דהרי פירוש זה קאי רק לפי רב אסי, כי לזעירי הכוונה לנסתרה ונבעלה, וכיון דאיתותב רב אסי, נמצא דאין הפירוש בהברייתא כן דאיירי בחורבא דמתא וחורבא דדברא, ועי' ריטב"א כאן שכתב וז"ל: צריכא דאי אשמועינן חורבה דמתא כו'. האי צריכותא אתיא כר' יהושע בן לוי דאמר לדברי המכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין כו', והא דלא אמרינן דמסייע ליה כדאמר בסמוך משום דלזעירי לאו סייעתא היא, ואפי' לרב אסי עבדינן צריכותא לרווחא דמילתא דבלאו הכי מצי למימר דתנא בעי למיתני אגב אורחיה כל מיני חורבות. דלכן לא הביא לעיל סייעתא לרבי יהושע בן לוי מהברייתא, כיון דלא קיימ"ל כרב אסי עכ"ל.
ולכאורה יש לתרץ דידע זה מגופא דמתניתין דהרי רבי יהושע נקט שהיא בחזקת בעולה ל"נתין ולממזר", והם מיעוטים לגבי רוב, אלמא דפוסל אפילו ברוב כשרים כיון דחושש למיעוטא, דהגרע"א הקשה על המשנה דלמה נקט נתין ממזר דהוה מיעוט ולא נקט שהיא בחזקת בעולה לעכו"ם שהן רוב? (כפי שהוקשה בשיעור ז') ואין לומר דכוונתו לחדש שהולד אסורה לקהל משום חשש ממזרות ולא רק לכהונה, דהרי הרישא דמתניתין איירי רק בנוגע להאשה עצמה ולא בנוגע להולד והאשה עצמה בכל אופן מותרת לקהל אף אם הי' ממזר ולדידה הי' להתנא לומר לעכו"ם? ותירץ הגרע"א דקמ"ל דרבי יהושע פוסל אפילו אם רוב כשרים אצלה ורק מיעוט פסולין, משא"כ אם הי' נקט עבד או עכו"ם הו"א דפסול רק כשרוב פסולין אצלה.
ומקשה עפ"ז מהא דמבואר בגמ' לפי רב אסי דמפרש הברייתא בסתר או בחורבא דאיירי בב' סוגי חורבא, חורבא דמתא וחורבא דדברא וצריכא דאם קתני חורבא דמתא הו"א רק שם מכשיר ר"ג משום דבעיר רוב ישראל ורוב כשרים אצלה אבל בחורבא דדברא שבאים מכל העולם ורוב הם עכו"ם הו"א שפוסל לכן נקט גם חורבא דדברא, ואם הי' נקט רק חורבא דדברא הו"א דרק שם פוסל רבי יהושע משום דרוב פסולין וכו' אבל בחורבא דמתא לא, ולפי הנ"ל קשה הרי ידעינן כבר דרבי יהושע פוסל אפילו ברוב כשרים מהא דנקט "לנתין או לממזר" וא"כ למה הוצרך לומר חורבא דמתא משום רבי יהושע? ומתרץ דלפי רב אסי הרי הוא סב"ל לפי ר"ג דמכשיר גם בבתה כמבואר לעיל בגמ', ולכן צריך גם בבא הב' דראוה מעוברת, ונמצא דלפי רב אסי איירי המשנה הן בנוגע להאם והן בנוגע להבת, ולפי"ז י"ל דאם הי' תנא רק חורבא דדברא הו"א שהאם נפסלת לר"י רק כשרוב פסולין אצלה דכיון שיש לה חזקת כשרות לכהונה לכן פוסל רק ברוב פסולין, ובזה מחדש דפסלינן הבת אפילו לקהל ה' משום חשש דנתין וממזר, כיון שנתבטל חזקת האם ע"י הרוב נמצא דלהבת ליכא שום חזקה לכן חוששין אפילו למיעוט פסולין כנתין וממזר, אבל כשיש רוב כשרים להאם כבחורבא דמתא ויש לה גם חזקה הו"א דגם לרבי יהושע כשרה ומכשירה אפילו הבת קמ"ל דאפילו בחורבא דמתא פסולה האם אף שיש לה חזקה, ומסיים דאכתי קשה לר"א דפוסל בבתה והמשנה מדבר רק בה, א"כ כבר ידעינן ממה דנקט נתין וממזר דפוסל אפילו ברוב כשרים, ולמה צריך לומר חורבא דמתא עיי"ש. ולכאורה יש לתרץ דר"א סובר כזעירי וכוונת הברייתא אינה לחורבא דדברא ודמתא אלא דנסתרה ונבעלה ולא קשה כלל ויל"ע בכוונת הגרע"א.
עכ"פ יוצא דמרישא דמתנינין יש הוכחה דר"י פוסל אפילו ברוב כשרים וא"ש, (אלא דלכאורה לפי"ז למה לא הביא הגמ' ראי' לריב"ל ממתניתין דפוסל אפילו ברוב כשרים כמו שהקשה הריטב"א לעיל לגבי חורבא דמתא וכו')
ד) קושיית מהרמ"ש דלמה אמרו רבנן לר"י השבתנו על מעוברת ולא השבתנו על מדברת, [וכדפירש"י דבמעוברת ברוב פסולין א"ש שיטתך שהוא דומה לשבוי' כיון דידעינן שנבעלה, אבל איך נדמה מדברת לשבוי', דכאן יש לה מיגו שיכולה לומר לא נבעלתי, ופשוט דהמיגו אינו לשיטת ר"ג עצמו דהרי הוא מאמינה אפילו בראוה שנבעלה ולית ליה מיגו, אלא שמקשים על רבי יהושע דשם נימא עכ"פ דלא נבעלתי תהי' נאמנת, ובמילא כשאומרת לכשר נבעלתי תהי' ג"כ נאמנת מצד המיגו] והקשה מהרמ"ש דלמה לא אמרו לו במעוברת גופא השבתנו ברוב פסולין, אבל לא השבתנו ברוב כשרים, דלמה שם פסולה הרי כיון דרוב כשרים אצלה אין זה דומה לשבוי' כלל?
ונראה לומר בכל זה דיסוד פלוגתתם בדין זה הוא אם גם זה נכלל בגזירת שבוי' או לא, דהרי ידוע דרבנן גזרו על שבוי' לעכו"ם דאמרינן שנאנסה כיון דרוב עכו"ם פרוצים בעריות ובמילא אסורה לכהן, ודין זה הוא דין דרבנן כמ"ש לקמן לו,ב, בתוד"ה ואלו, ובבית שמואל אבהע"ז סי' ז' סק"א בשם המהרי"ק דמשום מעלה עשו ביוחסין החמירו בשבוי', (ואף דלכאורה למה אין היא אסורה מן התורה דהרי רוב עכו"ם פרוצין בעריות ורובא עדיף מחזקת כשרות שלה? די"ל כמבואר בקידושין יב,ב, דבנות ישראל מנוולא נפשייהו לגבי שבאין בכדי שלא יאנסו אותן, ואולי אפ"ל ג"כ דהרוב אינו אומר שאנסו אשה זו דוקא, דאה"נ שהן פרוצין בעריות אבל ליכא רוב באשה זו דוקא1. והנה איסור זה אף שסיבתו הוא מחמת ספק, מ"מ בפועל תיקנו חכמים דנקטינן שנבעלה בודאי, וכפי שהאריך בשער המלך (הל' איסורי ביאה פי"ט הכ"ג) דבשבוי' לא שייך לומר ספק שמא לא נבעלה, אלא אמרינן דבודאי נבעלה, ולכן בספק ספיקא, כגון שיש ספק אם נשבית אסרינן לה, אף דיש כאן ספק ספיקא דילמא לא נשבית ואפילו את"ל נשבית דילמא לא נבעלה, דזה אינו דאם רק נשבית אמרינן דבודאי נבעלה, ומביא ראי' מהך דינאי המלך (קידושין סו,א) דתרי אמרו שנשבית ותרי אמרו שלא נשבית דמקשה בגמ' דא"כ צ"ל אסורה? וקשה הרי יש כאן ספק ספיקא להתיר דילמא לא נשבית ואפילו את"ל נשבית דילמא לא נבעלה, ומוכח כנ"ל דכאשר גזרו על השבוי' אמרו שנידון בה כאילו ודאי נבעלה.
ובמילא פליגי ר"ג ורבי יהושע אם הדין דהכא נכלל בגזירת שבוי' או לא, דר"ג סב"ל דהכא אינו דומה כלל לגזירת שבויה, ובהקדם הא דאיתא בב"מ ו,ב, בדין מעשר בהמה דאם קפץ אחד מתוך המנויים להעדר כולם פטורים כיון שעל כל אחד יש ספק דילמא היא הקופצת, והקשו התוס' שם דלימא כל דפריש מרובא פריש וכיון שיש רוב שלא נמנו יעשר מכח רוב עיי"ש שלא תירצו, אבל בשטמ"ק שם (מתוס' הרא"ש וכן בחי' הריטב"א שם) תירץ דכיון דבמעשר בהמה צריך עשירי ודאי כמ"ש "העשירי" ורוב אינו ודאי לכן אי אפשר לעשר מכח רוב, והקשה הגרע"א דא"כ בכל מעשר בהמה י"ל כן דדילמא בהמה זו דהעשירי טרפה וטרפה פטורה ממעשר? אלא משום דאמרינן דרוב בהמות כשרות נקטינן שאינה טרפה (חולין יא,א) הרי דגם מצד רוב עשרינן דרוב כודאי? ותירצו (ראה גם שב שמעתתא שמעתתא ב' פט"ו) שיש חילוק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן, דע"כ לא קאמר בשטמ"ק דרוב אינו ודאי אלא ברובא דאיתא קמן שיש רוב ומיעוט לפנינו, דזה אינו ודאי, משא"כ רובא דליתא קמן שהוא רוב שמצד טבע העולם, כמו ברוב בהמות כשרות ששם אין אין רוב ומיעוט לפנינו, ואפילו אילו יצוייר שישאר בעולם רק בהמה אחת נימא הך רובא דרוב בהמות כשרות, רוב כזה הוא ודאי ז.א. דנקטינן בודאי שהוא כפי טבע העולם ושפיר הוא עשירי ודאי ואכמ"ל.
ולפי"ז י"ל גם בשיטת רש"י בעניננו דסב"ל לר"ג דרק בשבויה גזרו חכמים כיון שרוב עכו"ם פרוצים וכו' והוא רוב מצד סדר העולם לכן גזרו לפוסלה לכהונה משא"כ הכא ברוב פסולין שהוא רובא דאיתא קמן ואינו רוב טבעי נמצא דהוה ספק בזה סב"ל דלא גזרו, ועי' טענת ברי מעמידים אותה על חזקת כשרות שמקודם שהיתה כשרה לכהונה.
משא"כ רבי יהושע סב"ל דגזירת שבוי' כוללת כל היכא שיש ריעותא בחזקתה דמשום מעלה ביוחסין, הנה גם בנדון דידן דראוה נבעלת, ואפילו ראוה שנסתרה איתרע חזקת כשרות שלה, ולא סב"ל דמועיל טענת ברי שלה כלל כאן, במילא היא אסורה, דהוא סב"ל דכל היכא שיש ריעותא בחזקת כשרות שלה לכהונה מחמירין דהוה כשבוי', וכיון דסב"ל דמצד ריעותא היא פסולה, אין נפק"מ אם יש כאן רוב כשרים, דהרי רוב זה אינו רובא דליתא קמן המברר, אלא רובא דאיתא קמן דאינו מברר כלום והוא ספק, ובמילא מצד שיטת רבי יהושע שסב"ל דבריעותא בעלמא היא נכלל בגזירת שבוי' ידע רבי יהושע בן לוי שכן הוא גם ברוב כשרים כיון דסו"ס יכולה לבחור במי שהיא רוצה ויש כאן גם מיעוט פסולין, ולכן אוסר אפילו במדברת ואומרת לא נבעלתי כיון דאין אפוטרופוס לעריות יש כאן ריעותא שזינתה, וכ"ש כשאומרת לכשר נבעלתי.
ולפי"ז יש לתרץ ג"כ קושיית מהרמ"ש דלמה לא אמרו לו השבתנו במעוברת ברוב פסולין מה תשיבנו ברוב כשרים, דזה לא הקשו לו כיון דידעו שיטתו דגזירת שבוי' כולל כל ריעותא שישנה בחזקת כשרות שלה וגם ברוב כשרים יש ריעותא כנ"ל כיון דסו"ס יכולה לבחור מי שירצה ואין זה בירור כו', ובמילא מזה אין להם להקשות על שיטתו, והקשו לו רק ממדברת דשם ליכא עדים כלל שנבעלה דשם עכ"פ נימא דלא איתרע חזקתה כו', וע"ז השיב דמצד אין אפוטרופוס לעריות גם שם איתרע חזקתה כו' ובמילא היא נכלל בגזירה שבוי'.
ובדעת התוס' אפ"ל דאינם מחלקים כנ"ל בין רובא דאיתא קמן לליתא קמן, וכדמוכח גם מהא שלא תירצו בב"מ קושייתם כהשטמ"ק דרוב אינו ודאי וכו', ובמילא קשה לפי ר"ג דמאי שנא נבעלה ברוב פסולין משבויה, ולכן הוכרחו התוס' לחלק משום דכאן בודקת ומזנה, משא"כ בשבויה.
אלא דיש לעיין בהא דסב"ל להתוס' לפי ר"ג דאשה בודקת ומזנה אם זהו בירור נוסף לדינו של ר"ג דנאמנת לא רק משום ברי וחזקה אלא גם משום בודקת דהוה חזקה או לא, ובהפלאה שכתב שזהו "חזקה" עיי"ש, וצ"ב דמאיזה טעם אמרינן שיש חזקה כזו דבודקת ומזנה דלמה תבדוק וכו'? עוד הקשה בס' בית יעקב כאן ועוד, דאיך אפ"ל דר"ג ור"י פליגי בסברות הפוכות לגמרי, דר"י סב"ל בפשיטות לקמן יד,א, שאינה בודקת ור"ג סב"ל להיפך שחזקה דבודקת, שהרי בגמ' לא הוזכר כלל סברא זו לפי ר"ג והוזכר רק לקמן דלרבי יהושע ודאי אינה בודקת, ומנא ידעו התוס' לומר לפי ר"ג דסב"ל להיפך ממש, וכבר הוזכר בשיעור לעיל דרש"י לא הזכיר כלל לפי ר"ג שבודקת וכן סב"ל לעוד ראשונים וכן בשיטה ישינה וכו' ובפשטות זהו גם משום דבגמ' מובא לר' יהושע דסב"ל בפשיטות שאינה בודקת ואיך נימא לר"ג להיפוך.
והנה בס' אפיקי ים (ח"א סי' י"ג) ביאר חזקה זו בהקדם מה שכתב לבאר פלוגתת ריו"ח ור"א אם ר"ג מכשיר גם בבתה או לא, דהנה ידוע שישנם ב' מיני חזקות: א) חזקות שהן בגדר בירור כמו חזקה אין אדם פורע תוך זמנו שהוא בירור שכלי, וכן כל הענין דחזקת כשרות [שכל ישראל הם בחזקת כשרות] דה"ז בירור שישראל אינו עובר עבירה כו', וכן חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ביאר המגיד משנה בהל' אישות פ"א ה"ד שהוא מצד חזקת כשרות של ישראל שלא יעבור על עבירה עיי"ש ב) חזקה כמו "חזקה דמעיקרא" דזה אינו בירור כלל, אלא דין דאמרה התורה שאין לשנות דבר מחזקתו ע"י ספק, כדאיתא בחולין יא,א. דיליף ליה מקרא, וכבר הובא דברי הרמב"ם בפיהמ"ש נזיר פ"ט בזה.
והנה כאן בפנוי' זו ודאי יש לה חזקה דמעיקרא שהיתה מותרת לכהן, אבל יש לדון אם שייך גם לדון עליה הענין ד"חזקת כשרות", דאם שייך לדון עליה החזקה דחזקת כשרות שהוא בירור, במילא ה"ז פועל גם על הבת כיון שנתברר לנו שהבועל הי' כשר, אבל אם אפשר לדון עליה רק חזקה דמעיקרא שאינו בירור ה"ז שייך רק בה שהי' לה חזקת היתר לכהן אבל לא בבתה כיון דבבתה לעולם לא הי' חזקה דמעיקרא כו' כי נולדה בתחילה בספק.
ומבאר דבזה גופא פליגי ריו"ח ורבי אלעזר, דריו"ח סב"ל דאף דלפועל ודאי עברה על איסור הקל דנבעלה בלי קידושין כו', [שהוא איסור דרבנן או איסור עשה דקידושין] מ"מ אכתי יש לה חזקת כשרות לגבי איסור החמור שלא נבעלה לממזר כו' שיש שם לאו כו', וכיון ששייך לדון בה חזקת בירור לכן זה מועיל גם לגבי הבת, אבל ר"א סב"ל דכיון דבודאי עברה על איסור הקל שוב נתבטל ממנה לגמרי חזקת כשרות בענין זה, ובמילא צריכים לדון רק מצד חזקה דמעיקרא וכיון דזה אינו בירור במילא אין זה מועיל לגבי בתה.
ומביא דבשו"ת ברית אברהם (חלק אבהע"ז סי' י"א) כתב דזה גופא הוא הפירוש במה שכתבו התוס' שיש חזקה דאשה בודקת ומזנה, משום דאמרינן שלא תעבור על איסור חמור כ"כ כו' עיי"ש, הרי יוצא מדבריו דיסוד החזקה דבודקת ומזנה הוא משום חזקת כשרות שלא תעבור על איסור חמור.
אבל יש להקשות על דבריו דמהתוס' כאן יוצא דכו"ע סב"ל לפי ר"ג דאשה בודקת ומזנה, דהרי זהו טעמו שחולק על ר' יהושע לגבי האשה עצמה שכשרה אפילו בנבעלה וברוב פסולין וליכא מאן דפליג ע"ז, וא"כ קשה מאי טעמא דר"א לפי ר"ג דבתה פסול הרי יש כאן חזקת בירור שהוא כשר?
ועי' בבית הלוי (ח"ב סי' א' אות ב') שהוכיח דחשוד בעבירה, הנה באותה מעשה עצמה שעבר בו על איסור, הוא חשוד לעבור אף על איסורים אחרים, אפילו אם הם חמורים יותר, שרוח שטות שנכנסה בו לעבור עבירה לא גדרו בה לומר עד פה יבוא ולא יוסיף, ואחד מראיותיו הוא דאיתא בחולין יב,א, :הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטים - רבי יהודה אוסר, רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר.. אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, [וכיון שנשחטו אמרינן שנשחטו כהלכה ומותר] , והתוס' שם בד"ה הרי שאבדו כתבו דה"ה נגנבו דמשום דחשיד אגנבה לא חשיד אנבלה ובתוספתא קתני בהדיא נגנבה לו תרנגולת ומצאה כו', אבל הרמב"ם הל' שחיטה פ"ד ה"ח כתב הדין רק באבדו, כי סב"ל דאם גנב גדיים אלו שוב חשדינן ליה שעבר בגדיים אלו עוד איסור ששחטן אעפ"י שאינו מומחה וכו', וכן כתב הפנ"י לעיל ט,א, דאם זינתה ועברה עבירה נתבטל ממנה החזקת כשרות לגמרי בענין זה וכו' עיי"ש בארוכה שהביא עוד ראיות לזה, דזה אינו כמ"ש באפיקי ים, כיון דלהלכה קיימ"ל דר"ג מכשיר אף הבת, ולפי האפיקי ים ה"ז משום דאמרינן דאכתי נשאר בה החזקת כשרות, ועוד ית' אי"ה בזה.
ע"כ