ר"מ בישיבת תות"ל - חובבי תורה
בגליון העבר חי [תשעו] העיר הת' מאיר אלכסנדר הלוי שי' פישר בהא דבלקו"ת פקודי ד,א שו"ה "על" כ' "על מילתא דעבידא לאגלויי ממש מיד לא הצריכה התורה עדות". והעיר הנ"ל, דצ"ע דהיכן מצינו דין כזה שצריך להיות אגלויי מיד.
ומציין לפר"ח יו"ד [צ"ח סק"ב] שכ' לענין טעימת עכו"ם במסל"ת מה דמהני זה באיסור דאורייתא היא משום דעבידא לאגלויי מיד, משא"כ לגבי מת בעלה עיי"ש - הרי שבציור הרגיל של עבידא לאגלויי אי"ז מיד. וצ"ע. ע"כ.
ועד"ז בצ"צ יו"ד קמ"ח אות ה' מביא באמצע התשובה "והיינו דענין לא מרע אנפשיה שייך רק שם שהוא מילתא דעבידא לגלויי מיד שאם יעשה לו רע וימות יאמרו הכל שהוא הרע לו...וכ"כ הב"י בי"ד רס"י צ"ח בשם הרשב"א...קפילא לא מרע אנפשיה עכ"ל. זה ג"כ שם שיתברר הדבר תומ"י (תיכף ומיד) שמשקר..." (ולכן סב"ל להצ"צ שם שכשאינו דבר שיכול לאגלויי מיד אין גוי נאמן ואפי' הוא אומן).
ונראה דהיסוד לחלק בין מלדעל"ג סתם ומלדעל"ג מיד (דמועיל בכל העניינים מדאו') הוא משיטת הריב"ש בסי' קנ"ה דמדבר שם אודות "מילתא דעבידי לאגלויי" וכ' "...כד מעיינת בהך מילתא שפיר תמצא דאין כל מדעל"ג בגדר א': יש דבר שאמרו בו מדעל"ג שהוא דבר המפורסם לכל, ועתיד ליגלות בוודאי בקרוב, כההיא דקדשו בית דין את החדש ...וכן זה אחיו של פלוני וזה יבמתו שדבר זה כבר ידעו בו רבים ונוכל לחקור הדבר מיד...ויש דבר שאמרו בו מדעל"ג ואינו בגדר זה, שאינו דבר מפורסם ואין בידינו לגלותו וגם אינו ודאי שיגלה, אלא שאפשר שיגלה באיזה זמן, כגון מת פלוני, שהרי אף אם הוא חי ויבא לא יהיה טענה למי שהעיד עליו..וכמו זה אינו נאמן מן הדין אלא מדרבנן בצרוף טעם דיוק האשה...".
והיינו דלשיטתו דמדעל"ג שהוא נאמנות מה"ת הוא רק בדבר שיכול להתגלות בוודאות ובקרוב. משא"כ בדבר שאין וודאות ושאפשר שיתגלה באיזה זמן אי"ז נאמן מה"ת לפי שיטתו בשיטת הרמב"ם אלא מדרבנן בצרוף עוד טעם ("איתתא דייקי ומינסבא"). וההסבר בפשטות: דרק בדבר שיגלה שקרו בקרוב ובוודאות בזה לא משקרי אינשי (ובגוי: לא מרע אומן, וקפילא אנפשיה)1.
אבל עדיין יש לדייק בל' דאדה"ז שמבהיר: דכ' ומבאר (דלא רק כפי שהו"א לומר, שבמדעל"ג יש בעד א' כח דעדות חזקה ויש בזה תורת וכח עדות ובירור גם לחד, אלא יתירה מזו): "ענין עדות ועדים שהיא הגדה הנאמנת אין שייך אלא על דבר הנסתר ונעלם מעיני הכל ע"ז צריך עדות שיעידו ע"ז אבל על דבר הנגלה אין צריך ואין שייך עדות. ואפי' על מילתא דעבידא לאגלויי ממש מיד לא הצריכה התורה עדות". והיינו דבמדעל"ג אין צורך לעדות ולכן גם חד מהימן. וכן מביא ומבאר בביאור יתר בהמאמר דויקם עדות תש"ת וכן מביאם כ"ק אדמו"ר בלקו"ש חי"ט ע' 190. 2
והנה עד"ז כ' הח"ס תשובות אהע"ז סי' צ"ד גם הוא מביא הריב"ש דמדעל"ג גרידא לאו דאו', והתשבץ הסובר דהוא דאו' וכ' "נחזור לעניננו דהריב"ש סי' קנ"ה החליט דמדעל"ג מיד לשעתו ה"ל כאילו ראוהו ב"ד". 3באופן דהח"ס מפ' דברי הריב"ש עצמו דכשיכול לברר מיד בשעתו הוי כראהו ב"ד, והוא ע"ד מה שכ' אדה"ז שבזה לא הצריכה התורה עדות.
והנה הצ"צ אהע"ז ס"ו אות י' מביא הריב"ש הנ"ל. ונראה ממנו שהוא מחלק עוד בענין זה: בקידוש החדש דהוא מדעל"ג יתר מעדות אשה, שיתברר בוודאות בקרוב האמת, אבל מ"מ צריך ע"א כשר "ולא שקרן4", כיון שאין הבירור יעשה מיד (ממש), משא"כ בנידון דשטרא פרסאה דמקרין בפני ב' עכו"ם זשלב"ז (היינו שאינם עדים "כשרים"): "שזה דבר שלא ישקרו בו", והיינו שבזה אפשר לברר מיד האמת ולכן לא בעי עדות כשרה.
ולכן י"ל שזהו כוונת אדמה"ז: שבענין דמדעל"ג "ממש מיד" אין צורך לעדות כלל (אפי' עד א' כשר) והוא יתר אפי' ממדעל"ג דקידוש החדש שיש לברר בקרוב ובוודאות שלכן נאמנותו הוא מה"ת (דלא כבעדות אשה שאינו נאמן משום מדעל"ג גרידא מה"ת משום שאינו וודאות שיתברר) ואעפ"כ צריך ע"א כשר.
1) וראה גם: שער משפט סי' ל' סק"ז שמבאר כן בדעת הריב"ש: שכשעבידא לגלויי מיד הרי"ז נאמן מדאו'. וראה גם בתשובות מיי' לספר נשים ט' שנראה שאם ימצא שקרן לאלתר יש להאמין לו טפי.
(ולהעיר דאפי' המלחמות פט"ו יבמות דמדמה מדעל"ג דעדות אשה למדעל"ג דקדוש החדש בנוגע להל', אעפ"כ כ' "בקדוש החדש דעד אחד דמהימן משום דבמילתא דעל"ג לא משקריה אינשי ואע"ג דהתם עבל"ג טפי...). (וראה גם בפרי תואר סי' צ"ב סק"ג שרוצה לבאר בזה שיטת הרמב"ם דנאמן גוי הטועם קדירה לומר שאין בו איסור משום "דימצא שקרו תיכף ומיד כשיטעמו..."מובא בצ"צ אהע"ז סי' ס"ו אות י' (המביא גם פר"ח הנ"ל) וראה גם: בתשו' תורת חסד אהע"ז סי' ב' בהביאו מתשובות הריב"ש הנ"ל ומה שמבאר בזה בשיטות הרמב"ם והרמב"ן במדעל"ג ומסל"ת. ועיין גם באו"ש פי"ב מהל' גירושין הי"ח ואחיעזר ח"ג ס"ח שמביאים חילוק הנ"ל).
2) ומביא שם גם ממאמר אדמו"ר הקודם ויקם עדות ה'ש"ת פ"א. והנה הרבי בהע' 24 מביא חילוק בין ל' הלקו"ת ובמאמר ויקם עדות: בלקו"ת הל' "לא הצריכה התורה עדות", ובויקם עדות הל' הוא שאין צורך ל"עדות גמורה" דמשמע שיש צורך לקצת עדות. וי"ל לפי הנ"ל: דבלקו"ת מדבר במלדעל"ג "ממש מיד" בזה אין צורך כלל לעדות, במאמר ויקם עדות מדבר דכללות במדעל"ג ובענין שאין זה עשוי להיגלות "ממש מיד" צריך קצת עדות אלא שאין צורך "לעדות גמורה".
3) והוא ע"פ דכ' לעיל שם דיש ג' עניינים: א( "דבר המבורר ממש לב"ד כאילו ראוהו איננו בגדר עדות כלל", ודבר העל"ג מיד בשעתו הוי כראהו ב"ד, ב( דבר שאינו ברור כלל כ"א ע"פ עדים בזה אין כח ביד חכמים לעשות מעשה ע"פ ע"א דעוקר מ"ש בתורה בהדיא )ע"פ שנים עדים(. ג( דיש אומדנא דמוכח כמו במדעל"ג להאמין ע"א או נשים נהי דמה"ת לא מהימן מ"מ אם יש צורך בדבר יש כח ביד חכמים להאמינו.
4) ל' הצ"צ שם. ונראה שזהו גם כונת הרמב"ם בהל' קידוש החדש שכ' שצריך שיהיה עד כשר, שהכוונה לשלול שקרן (ולא שאר הפסולין). ומתו' קושיית מפרשים (לדוגמא מנ"ח) בזה.
Download PDF