-המשך -
בדעת התוס' הובא ב' שיטות אם השוכר החזיק ואין לו עדיין המפתחות דלפי הב"ח כיון שהחזיק צריך לבדוק, משא"כ לפי החק יעקב אפילו אם החזיק כיון שאין לו להשוכר המפתחות חייב המשכיר לבדוק כמבואר בפרטיות בשיעור ט"ו עיי"ש. ויש להביא עוד ראי' להחק יעקב, דלהב"ח אם השוכר החזיק חייב לבדוק אפילו בלי מפתחות, נמצא דמה שכתבו התוס' אח"כ דאותו שאין לו מפתח איך יכנס וכו' קאי רק על המשכיר בלבד דאף שהבית עדיין שלו שהרי השוכר לא החזיק מ"מ כיון שאין לו מפתח [והשוכר יהי' שם ביו"ט] לכן צריך לבדוק וא"כ הי' התוס' צריך לכתוב בהדיא דהמשכיר שאין לו מפתח וכו' ומהלשון "דאותו" משמע דקאי גם על השוכר, דאפילו אם החזיק כיון שאין לו מפתח אי"צ בדיקה.
ובהסיפא שיש לו להשוכר המפתחות אפילו אם לא החזיק לפי התוס' צריך הוא לבדוק, אבל עי' בר"ן שחולק ע"ז וז"ל: משכיר בית לחבירו בי"ד. לצורך י"ד וממנו ואילך אם עד שלא מסר לו מפתח חל י"ד וכו' לאו למימרא דמסירת מפתח קונה דהא אמרי' בבבא קמא (דף עט ב) דלא קניא אלא כשם שקרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה כן שכירות קרקע נקנית בא' מדברים הללו ואפ"ה אמרי' דנהי דהשוכר קנאו אפ"ה כיון שהבית של משכיר והחמץ שלו ועדיין הבית מעוכב אצלו שאין השוכר נכנס שם מפני שהמפתח בידו של משכיר על המשכיר לבדוק ואם מסר לו מפתח קודם י"ד כיון שקנאו כדינו ובידו להיות יוצא ונכנס על השוכר לבדוק עכ"ל, היינו דלשיטתו רק אם השוכר החזיק חייב אבל אם לא החזיק אף אם יש לו המפתחות חייב המשכיר.
ולכאורה קשה לפי הר"ן דאם הסיפא איירי רק כשהחזיק א"כ פשיטא שהוא בודק ומהו החידוש, וזהו טעמו של התוס' שפירשו דאיירי בלא החזיק משום קושיא זו כמבואר במהרש"א, וקשה לפי הר"ן? ואפ"ל ע"פ דברי החת"ס כאן שביאר דהתוס' סב"ל שהשוכר אפילו אם לא החזיק חייב לבדוק אם יש לו המפתחות, משא"כ הר"ן סב"ל שהשוכר בודק רק אם כבר החזיק, לשיטתייהו אזלי, דהתוס' סב"ל דבעצם שייך הבדיקה להשוכר שלא יבוא לאכלו כיון שהוא יהיה שם בפסח, לכן חל עליו חיוב בדיקה אפילו בלי קנין, משא"כ הר"ן דסב"ל דטעם הבדיקה הוא שלא יעבור בב"י וב"י, וזה שייך יותר להמשכיר לכן אין השוכר חייב בבדיקה בלי קנין עיי"ש, דלפי"ז י"ל דרק התוס' לשיטתייהו הוקשה להם דמהו החידוש בהסיפא אם כבר החזיק, משא"כ הר"ן לשיטתו שהבדיקה הוא משום ב"י י"ל שזהו חידוש דאף שהמשכיר הוא העובר ב"י כיון שהשוכר לא הכניס שם חמץ וגם גוף הבית הוא שלו ה"א שהוא חייב לבדוק קמ"ל שהוא חיובא דהשוכר, אלא דזה שייך לומר רק אם סבירא ליה להר"ן שהוא חמצו של המשכיר והשוכר אינו קונה דאיסורא לא ניחא ליה דליקני (ראה שו"ת צמח צדק (אורח חיים סימן מה): "והלוקח או השוכר י"ל דאיסורא לא ניחא ליה דליקני כמ"ש כן בטור סי' תמ"ח וכ"כ הב"י שם בשם הגמי"י פ"א. וכ"כ בשם הרשב"א שאין חצירו קונה לו בע"כ", ויל"ע שם יותר בשיטת הר"ן) אבל לפי שיטת אדה"ז שהשוכר קונה החמץ לא שייך חידוש זה, וכפי שהעיר הת' הנעלה וכו' מ"מ הכהן שי' הענדל, וא"כ אכתי קשה מהו החידוש בהסיפא?
ואדה"ז פסק כשיטת הר"ן, שכל הברייתא דמפתחות איירי בהחזיק וז"ל בר"ס תל"ז: המשכיר בית לחבירו קודם תחלת ליל י"ד וקנאו השוכר באחד מהדרכים ששכירות בית נקנה בו דהיינו בכסף או בשטר או בחזקה או בקנין סודר והמשכיר יצא מן הבית וסגרו ולא מסר את המפתח ליד השוכר עד לאחר שכבר נכנס ליל י"ד חייב המשכיר לבדוק את הבית שהשכיר ... כיון שגוף הבית של המשכיר (ואינו קנוי להשוכר אלא לדור בתוכו .. וגם החמץ היה שלו ובתחלת ליל י"ד שאז הוא עיקר זמן חיוב הבדיקה כמו שנתבאר בסי' תל"א) היה הבית עדיין מעוכב אצל המשכיר שלא היה השוכר יכול ליכנס לתוכו מחמת שהמפתח היה עדיין ביד המשכיר לפיכך בשעה זו דהיינו תחילת כניסת הלילה חל חיוב הבדיקה על המשכיר ושוב לא נפקע ממנו אף לאחר שנכנס השוכר לתוכו.. אבל אם מסר לו המפתח קודם כניסת תחלת לי י"ד אפילו אם חזר השוכר והפקיד המפתח אצל המשכיר מחויב הוא ליטלו מיד המשכיר ולבדוק אפילו אם לא יכנוס לדור בו עד לאחר הפסח כיון שאין המשכיר מעכב על השוכר מליכנס לבית שהרי כבר מסר לו המפתח וכן אם הוא בית שאינו נעול שאין צריך מפתח חייב השוכר לבדוק...וכל זה כשכבר קנאו השוכר באחד מהדרכים ששכירות בית נקנה בו קודם כניסת ליל י"ד שהוא עיקר זמן חיוב הבדיקה אבל אם לא קנאו עד לאחר כניסת ליל י"ד ואפילו קנאו קודם הלילה אלא ששכרו לצורך יום י"ד וממנו ואילך דהיינו שמיום י"ד ואילך הוא רשאי לכנוס להבית ולדור בתוכו עד סוף משך זמן שכירתו ונמצא שבליל י"ד שהוא עיקר זמן חיוב הבדיקה לא היה עדיין הבית קנוי להשוכר כלל לפיכך חל על משכיר חובת הבדיקה עכ"ל, היינו דסב"ל (כהר"ן) דהרישא דברייתא איירי שהחזיק, ומ"מ כיון שלא מסר לו להשוכר המפתחות וגוף הבית של המשכיר והחמץ הי' שלו המשכיר חייב לבדוק, ובסיפא אמרינן דאם החזיק ומסר לו המפתחות חייב השוכר לבדוק, אבל אם לא החזיק אפילו אם יש המפתחות בידו אינו חייב לבדוק,
ואפשר לומר דזה גופא הטעם דאדה"ז הוסיף הדין דאם מסר לו המפתחות אף שחזר השוכר ומסרן להמשכיר בפקדון ה"ז חיובא דשוכר כו' כנ"ל דכוונתו לומר דזה גופא הוא החידוש של הסיפא, דלפי זה א"ש די"ל דכוונת הברייתא הוא דמיד שמסר לו המפתח חל עליו החיוב אף אם החזיר להמשכיר וביד המשכיר עכשיו להכנס להבית ולבדוק, והטעם הוא כדביאר אדה"ז בקו"א אות ב' דכל הטעם דברישא אין השוכר צריך לבדוק הוא משום שהבית עדיין מעוכב אצלו כי מעולם לא מסר לו המפתחות, אבל לולי זה ודאי הי' חייב כיון שכבר עשה קנין, ולכן הכא שיכול לקבל פקדונו מהמשכיר ולבדוק לכן חייב. וז"ל אדה"ז בקו"א: והפקיד כ'. כך פסק הפרי חדש. ואף החק יעקב שלא כתב כך, היינו לפי שלא תפס במושלם שיטת הר"ן וסיעתו, ואינו חושש לה אלא להחמיר כנראה בלשונו בס"ק א', אבל לדידן הנמשכין אחר פסקי הש"ע והאחרונים שהסכימו לפסוק כשיטת הר"ן, פשיטא דמשום שהפקידו לא פקע חיוביה מיניה, דזה לשון הר"ן ועדיין הבית מעוכב אצלו כו' ובידו להיות נכנס ויוצא על השוכר לבדוק עכ"ל, והכא נמי בידו ליטול המפתח ולהיות נכנס ויוצא, ואין הבית מעוכב אצל המשכיר כלל שהרי כבר מסר לו המפתח ולא ביקש ממנו שיחזירנו לו. ואף בעל משפטי שמואל לא כתב כך אלא לשיטת התוס' שלא קנאו עדיין, אבל אם כבר קנאו אפשר דכ"ע מודו שעליו לבדוק. ועכ"פ להר"ן וסיעתו עליו לבדוק, וכבר נתבאר דהכי קיי"ל עכ"ל.
דמדבריו מובן דדין זה דאפילו אם החזיר והפקיד אצל המשכיר צריך השוכר לבדוק הוא רק לפי הר"ן דאיירי שכבר קנה, וכל החסרון הי' שהבית עדיין מעוכב אצל המשכיר שלא הי' יכול ליכנס לתוכו, ולכן הכא שכבר קיבל המפתח והי' יכול ליכנס אף שחזר והפקידו לא נפקע חיובו, אבל לתוס' דאיירי שהשוכר לא קנה אלא קיבל המפתח בלבד אם החזיר לו חייב המשכיר, וי"ל הביאור בזה דכיון דלא החזיק הטעם שצריך לבדוק הוא רק משום שהוא יכול ליכנס והמשכיר אינו יכול ליכנס, אבל עכשיו שהחזיר לו והמשכיר יכול ליכנס כיון שעכשיו המפתח אצלו לכן ה"ז חיוב שלו.
ונפק"מ עפ"ז גם אם ישנם ב' מפתחות א' לההמשכיר ואחד להשוכר דלדעת הר"ן ה"ז בעצם חיובו של השוכר, ולדעת התוס' י"ל דה"ז חיובו של המשכיר.
והנה ממה שכתב אדה"ז דאם כבר קנה כו"ע מודים (ובפשטות זה קאי על התוס') שאפילו חזר והפקידו חייב לבדוק, משמע מזה דאדה"ז סב"ל בהתוס' כהחק יעקב, דאי נימא דאדה"ז סב"ל בהתוס' כהב"ח דאם השוכר קנה חייב הוא לבדוק אפילו בלי מפתחות כלל כ"ש הכא כאשר כבר קבלן והחזירן בפקדון, משא"כ לפי החק יעקב א"ש, דהתוס' סב"ל דאפילו אם קנה אם אין לו מפתחות פטור השוכר, ובזה קאמר אדה"ז די"ל דגם התוס' יודו דאם קיבלן והחזירן חייב בבדיקה.
ובסיכום: יוצא נפק"מ לדינא דלשיטת רש"י העיקר תלוי בהקנין שאם השוכר קנה בתחילת הזמן ה"ז חיובא דיליה אפילו בלי מפתחות (כמ"ש הצ"צ שם בשם הפר"ח דמפתחות לאו דוקא אלא ה"ה כל קנין) ואם לא קנה אינו חייב לבדוק אפילו אם הדלת פתוח, ולדעת התוס' לפי הח"י ה"ז תלוי לגמרי במפתחות הן בהחזיק והן בלא החזיק, ולדעת הב"ח בעינן או החזיק או מפתחות לחייב השוכר כפי שנתבאר, ולדעת הר"ן ואדה"ז ה"ז תלוי במפתחות רק אם החזיק, אבל בלא החזיק אפילו כשיש לו מפתחות פטור מלבדוק, ועי' בכל זה.
חזקתו בדוק או לא
בגמ' בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק למאי נ"מ לישייליה וכו' עי' היטב בכל הסוגיא, ובחי' ר"ד פירש שהשאלה הוא בנוגע לכל ישראל [דיינו דבאדם שהוא חבר לכל דבר ודאי גם הכא חזקתו בדוק וכל האיבעיא הוא רק באדם שבשאר דברים אינו בחזקת חבר] אף שבכל השנה אינו בחזקת חבר כו' במצוות שבכל השנה, מ"מ דילמא כאן שאני דכיון שהיא מצוה הבאה פ"א בשנה במילא ה"ז חביב אצלו ומדקדק בה, (כדמצינו לענין שופר (ר"ה כז,א) ולענין מגילה (מגילה כא,ב) דאע"ג לגבי קריאת התורה שבכל השנה אמרינן דתרי קלי לא משתמעי מ"מ שאני הכא שבא פ"א בשנה חביבא ליה כו'), וכ"כ ברש"י ד"ה מאי טעמא דאעפ"י שהוא ע"ה לענין שאר דברים מ"מ חבר הוא לענין בדיקה עיי"ש.
והנה מרש"י משמע שכל הספק הוא אם שכר ביום י"ד, דבזה י"ל שיש חזקה שבדק בלילה כמ"ש רש"י בד"ה בארבעה עשר "שחרית" ומשמע מזה דאם שכר באמצע ליל י"ד ודאי דליכא חזקה שבדק, אבל בשו"ע אדה"ז סי' תל"ז סעי' ה' מוכח שהחזקה ישנה אפילו באמצע הלילה שכבר בדק בתחילת הלילה עיי"ש, ועי' גם בשלטי הגבורים כאן אות ב' שכתב שהחזקה הוא גם בלילה, ועי' גם בקיצור פסקי הרא"ש אות ב' שג"כ כתב שיש חזקה בלילה, ולכאורה י"ל דזה תלוי אם זמן הבדיקה הוא בתחילת הלילה או כל הלילה, כפי שנת' בשיעור י"ג, דאדה"ז סב"ל דזמן בדיקה הוא בתחילת הלילה ואם אינו בודק בתחילת הלילה נקרא עבריין שביטל בדיקה בזמנה, אבל רש"י י"ל דסב"ל כשאר הראשונים דסב"ל שזמנה כל הלילה, לכן ליכא חזקה עד הבוקר, (וכדהעיר גם הת' הנ"ל מ"מ הכהן שי' הענדל).
אבל י"ל דאפילו אם סבירא לן כהטור שזמנו כל הלילה מ"מ יש כאן חזקה גם באמצע הלילה, דכיון שהוא מוסרו עכשיו באמצע הלילה להשוכר וידע שאח"כ שוב לא יכנס שם כיון שהוא של השוכר, לכן ודאי בדקו לפני זה, או אפ"ל גם דאם לא בדק ודאי הי' מודיע מזה להשוכר, וכיון שלא הודיעו לו ודאי כבר בדק מקודם. (לפי צד זה דחזקתו בדוק).
אבל עי' בצל"ח כאן שכתב לתרץ למה בתחילה בספיקת הגמ' כשאמר דחזקתו בדק לא הוסיף דהכל חבירים אצל בדיקת חמץ ורק אח"כ כשפשט ר"נ מהברייתא ביאר משום דהכל חברים וכו'? ותירץ דהנה רש"י כתב בדברי הבעיא המשכיר וכו' בארבעה עשר שחרית, ובודאי כוונתו דכל הלילה לא שייך לומר חזקתו בדוק כי אולי עדיין לא בדקו כי כל הלילה זמנו הוא, ואף שזריזין מקדימין וגם בלילה ראוי לזרז להקדים בתחלת הלילה, מ"מ אטו כו"ע זריזין נינהו ודי שאנו מחזיקים אותו שלא עבר לחלוטין על מצות חכמים ששנו שבודקין אור לי"ד, אבל כאן בברייתא דקתני הכל נאמנין ולא פירש באיזה זמן מיירי א"כ גם בלילה מיירי שנאמנין לומר שכבר בדקו, ולזה מן הסתם בכל אדם לא אמרינן שחזקה הוא מן הזריזין, לזה צריך לומר דקסבר הכל חבירין וכו' וחבר שמת אפילו הפירות בני יומן הם בחזקת מתוקנין מכלל דחבר אינו משהה אפילו רגע, ועפ"ז א"ש מ"ש רש"י בד"ה נאמנין "דהכל זריזין", דלפי"ז י"ל דלפני האמת מודה רש"י דהחזקה מועיל אפילו בלילה
אבל מזה שכתב רש"י בהברייתא: נאמנין על ביעור חמץ - להעיד בארבעה עשר שבדקו בעליו אמש" משמע שלא כדבריו דאפילו לפי הברייתא נאמן רק בבוקר, ועי' בתורת חיים שתירץ באופן אחר למה הביא החזקה רק אח"כ ולא מיד וז"ל: לאו משום דחזקתו בדוק דקסבר הכל חברים הם וכו'. לעיל קמיבעיא ליה סתמא המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר חזקתו בדוק ולא קאמר דהכל חברים הן וכו' משום דאפילו אין הכל חברים לא שייך למימר דלמא עבר זמן הבדיקה ודעתו היה לבדוק עוד שהרי השכירו לחבירו ולא יכנס שמה לבדוק אבל הכא איכא למימר דלמא עבר זמן הבדיקה ודעתו היה לבודקו עדיין לכך איצטריך למימר דקסבר הכל חברים הן וכו' ומחזקינן ליה שלא עבר הזמן עכ"ל.
ומקשה בגמ' למאי נפ"מ לישיילה, ולכאורה זהו גופא הוה הספק אם חזקתו בדוק ואי"צ לשאול אותו או אין חזקתו בדוק וצריך לשאול אותו, אלא דמוכח מכאן כמ"ש התוס' (בד"ה לאו) דבמקום שיש לברר בקל לא סמכינן אחזקה וצריך לשאול, ולפי"ז יש לבאר לשון הגמ' "לאטרוחי להאי" דלכאורה למה נקט לשון זה ולא קאמר סתם אם צריך לבדוק, אלא דר"ל דבדיקה ינו דבר קל דנימא שיש לו לבזדוק, אלא הוא טירחא ואינו בגדר שיש לברר בקל ולכן יש ספק.
ובזה אמר רנב"י תניתוה הכל נאמנין על ביעור חמץ כו' מאי טעמא מהימני לאו משום דחזקת בדוק דקסבר הכל חברים הם אצל בדיקת חמץ וכו', ונקודת הביאור בדברי רנב"י הוא שהי' קשה לו איך נאמנים אלו בביעור חמץ? ועכצ"ל דבאמת חזקתו בדוק ורק דכשאפשר לברר בקל מבררינן ובזה פירש הברייתא דהכל נאמנין שיש לברר על ידם (כפירוש הראשון התוס' כן י"ל לרש"י שפירש בד"ה נאמנין שאומרים שבעליו בדקו, ולא כפירוש הב' שבתוס' שאומרים שהן עצמן בדקו), דאי נימא דליכא חזקת בדוק בודאי לא יהיו נאמנים.
והקשו לרנב"י דדילמא אין חזקתו בדוק ומ"מ סמכינן על אמירה דהני? וענה רנב"י דזה אינו דאמירה דהני אינו כלום, וע"ז שוב הקשו לרנב"י דלפי דבריו הי' הברייתא צריך למר "כל הבתים בחזקת בדוקים" ובמילא נדע שיש לברר על ידם כו'. והגמ' אח"כ ממשיך לפי זה דכיון דמוכח דאמירה דידהו יש מששא [דאם לא הי' אומר כל הבתים בחזקת בדוקין] דלפי"ז אדרבה יש לפשוט מכאן דאינו בחזקת בדוק היפך מרנב"י, כיון דבעינן דוקא לאמירה דהני, וע"ז תירץ הגמ' דידעו דאין לפשוט מכאן כלום די"ל דאיירי דידעינן שלא בדק ואמרו אנן בדקנו כו' והברייתא רוצה לחדש הדין דהימנוהו רבנן ברבנן ולא איירי כלל אם חזקתו בדוק או לא.
אלא דלפי"ז י"ל דלא קשה קושיית המהרש"א דלמה לא אמר לעיל על אטו אמירה דהני מידי מששא אית ביה דהימנוהו רבנן ברבנן, דלפי מה שנת' א"ש בפשטות, דזה לא רצו להקשות על רנב"י, כי י"ל דהוא לא סב"ל מסברא זו ולדידיה אפילו בדרבנן לית מששא, לכן הקשו עליו קושיא חזקה מלשון הברייתא שהי' צ"ל כל הבתים בחזקת בדוקים? ויל"ע למה לא נחית המהרש"א לזה ועי' פנ"י בביאור המהרש"א.
ועי' מהרש"א שתירץ דאם הי' מתרץ זה נמצא שהי' אפשר לפשוט דאין חזקתו בדוק והאמת הוא דאי אפשר לפשוט כיון דיש לדחות כדמסיק דידעינן שלא בדק וכו' ולכן לא תירץ זה שם, ועי' בכל זה היטב.
ע"כ