E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ ויחי - שבת חזק - תשע"א
הלכה ומנהג
ברכה על שמן זית בזמן הזה
הרב חיים רפופורט
שליח כ"ק אדמו"ר, רב ומו"ץ - לונדון, אנגלי'

בשו"ע או"ח סר"ב ס"ד פסק המחבר:שמן זית, אם שתאו כמות שהוא אינו מברך עליו כלל, משום דאזוקי מזיק לי', עכ"ל.

ושם סר"ד ס"ב כתב המחבר: על החומץ לבדו אינו מברך כלום, מפני שהוא מזיקו.

אמנם בספר קיצור שולחן ערוך השלם [להרב רפאל ברוך טולידנו ז"ל]עמוד רל (סעיף כא), שבזמן הזה שאנו רואים מעשים בכל יום ששותים שמן זית ואינו מזיק יש לברך עליו בורא פרי העץ, והוא ע"פ הא דקיי"ל בסוגיא דברכות (לה, ע"ב ואילך) וכ"פ הרמב"ם (הל' ברכות פ"ח ה"ב) והטושו"ע (או"ח שם) דכאשר אין השמן מזיק לו מברכין עליו בורא פרי העץ.

אבל בשו"ת יביע אומר ח"ו (או"ח סי' מח אות ו) השיג על דברי הרב טולידנו וכתב:אנא דאמרי שאין לסמוך על זה, שמאחר שהרי"ף והרא"ש הביאו להלכה דברי הגמרא שהשותה שמן זית אינו מברך עליו מפני שמזיקו, וכ"פ הטוש"ע . . וכ"כ בש"ע הגר"ז . . ושאר אחרונים, איך נוכל לסמוך על חילוקים כיו"ב מדעתינו ולעשות מעשה במקום איסור ברכה לבטלה. וגם הרמב"ם (שם) שפסק שמברך שהכל, אודוי מודי שהוא מזיק, וע"כ אינו מברך עליו ברכתו שהיא בורא פרי העץ, וכדמוכח ג"כ ממה שפסק (הל' תרומות פ"י הי"א) שהשותה שמן זית של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש, וכתב בכסף משנה, דהיינו טעמא משום דמזיק לי' ולא חשיבא אכילה . . ואע"פ שיש סיוע לדברי מר, ממ"ש בבן איש חי (פ' פנחס ס"ט) שמברך על שמן זית בורא פרי העץ, ולכאורה נראה דס"ל דבזמן הזה נשתנו הטבעים ואינו מזיק, אבל אין זה מוכרח, שיש לומר דמיירי בשותה ע"י אניגרון, ומזמן רב תמהתי עליו שהי' לו לפרש דבריו ולא למסתם סתומי. ועכ"פ למעשה זה כלל גדול בידינו ספק ברכות להקל, והשותה שמן זית בזמן הזה אינו מברך כלל. עכ"ל היביע אומר.

ויש להוסיף לדבריו טענה נוספת, ובהקדים:

בספר ערך לחם למהריק"ש (או"ח סר"ד שם) כתב בזה"ל: "נראה לי שאם אכל נרינג' או לימון, אם אכלם כמות שהם הם מזיקין [ואין מברך עליהם כלל (כף החייםשם ס"ק כ"ד)], ואם אכלן עם סוכר או דבר אחר שחוק כדרך קצת בני אדם לרפואה, כיון דלא נטעי להו אלא לתת טעם במימיהם מברך שהכל" (וע"ש עוד).

מיהו בשו"ת הלכות קטנות ח"א סצ"ג כתב, וז"ל: שאלה המוצץ לימוני"ש ונארנגאס [לימונים ותפוזים] מהו. תשובה, על הנראנגאס יש לברך ברכתם אבל על מיץ הלימניש שהוא חמוץ הרבה, אפשר שאין לברךכמו על החומץ.עכ"ל.

ובהגהות בנו המני"ח כתב: ואני בהיותי ברשיד עמדתי על ספק זה ובהסכמת הרב הדג"ן כתבתי, שאם שתה אותם בפני עצמם שאינו מברך כלום דאזוקי מזקי, ואם שתה אותם ע"י תערובת סוקא"ר וכיוצא יברך שהכל דהוה לי' משקה היוצא מן הפרי דמרנא (או"ח סר"ב ס"ח) פסק דמברך עליו שהכל אבל על הכאבא"ד נראה דמברך בורא פרי העץ משום דנטעי להו אדעתא דהכי, והוא הדין בלימניש ונאראנגאס מתוקים דאם אכלם כמות שהם מברך בורא פרי העץ משום דנטעי להו אדעתא דהכי.

גם בכף החיים (או"ח שם) הכריע: "דבזה הולכין כפי המקומות, דאם חמוצין ביותר דאין נאכלין אפילו על ידי הדחק אין לברך עליהם כלל, ואם נאכלין על ידי הדחק יש לברך שהכל, ואם הם מתוקים [בורא] פרי העץ", ע"ש.

ועל יסוד דברי כולם כתב בספר פתחי הלכה (להרב בנימין עובדי' פארסט, פ"ד הערה 22) דמ"ש בגמרא ובשו"ע לענין שמן זית וחומץ ד"אוזוקי מזיק לי'", ד"האי היזק . . הוא מצד טעמו החמוצי החזק ומאד בלתי נעים עד שהאדם סולד לשתותו ולא משום שמזיק את המעים" וכיו"ב.

וכ"כ להוכיח ממ"ש בשו"ע (שם ס"ה) "שקדים המרים, כשהם קטנים מברך בורא פרי העץ; גדולים, ולא כלום דאזוקי מזקי; וטעמא דמלתא, כשהם קטנים עיקר אכילתם היא הקליפה ואינה מרה, וכשהם גדולים עיקר אכילתם מה שבפנים והוא מר". ומזה משמע דבמ"ש חז"ל בנדו"ד "אוזוקי מזיק ליה" לא היתה כוונתם לדברים שמזיקים את המעיים, אלא כיוונו לפטור מברכה כל דבר ש"מחמת טעמו המר או החמוצי מאד . . מעורר געל ומזיק את רגש האדם", ע"ש.

ואם כנים דבריו, נראה פשוט שאין מקום לחידושו של הרב טולידנו שמחמת השתנות הטבעים בימינו יש לברך בורא פרי העץ על שמן זית, שהרי המפורסמות והמוחשות אינן צריכות ראי' שעדיין רוב בני אדם ככולם סולדים משתיית שמן זית (ועד"ז שמנים אחרים) בפני עצמם - עד היום הזה, וקמה וגם נצבה הוראת הרב בעל יביע אומר.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות