תות"ל מגדל העמק, אה"ק
בדין יהודי שומר תורה ומצוות שנבחר או שנתמנה למשרה בכירה בממשלה בחו"ל, איך עליו להתנהג אם יתבקש לעשות דבר שיהי' בניגוד לשמירת המצוות, כגון חילול שבת וכו'.
והנה אם הנידון יהי' בענין שיש בזה סכנת נפשות לאחבנ"י ובידו להציל - הרי פשוט שעליו לעשותו אף שיחלל שבת, ואדרבה - מצוה בגדול.
אלא השאלה היא בענין שאין מעשיו כעת הצלה באופן ישיר, אלא יתכן שע"י מעשיו בהוה יצמח מזה הצלה ליהודים לעתיד, ומה שמתבקש לעשות כעת קשור הוא עם חילול שבת.
ויסוד הדבר הוא לכאורה בהא דאיתא בגמ' (סוטה מט, ב. ב"ק פג, א): המספר קומי (מספר שערות שלפניו ומניח בלורית מאחוריו - רש"י) הרי זה מדרכי האמורי. אבטולמוס בר ראובן התירו לו לספר קומי מפני שהוא קרוב למלכות, של בית רבן גמליאל התירו להם לספר בחכמת יונית מפני שקרובים למלכות.
ובתוס' בב"ק שם ד"ה התירו לו: "מתחילה לא גזרו על קרובים למלכות".
ובטור יו"ד סו"ס קעח כ' "מי שקרוב למלכות וצריך ללבוש כמלבושיהם ולדמות להם מותר".
וכתב ע"ז בב"י "וא"ת כיון דמדאורייתא אסירי הנך מילי ומילקא נמי לקי עלייהו האיך הי' כח ביד חכמים להתיר איסור תורה לקרובי המלכות, וי"ל דמשום הצלת נפשות יש כח להתיר, דכשיש ישראלים קרובים למלכות עומדים בפרץ לבטל גזירות וכו', ועוד י"ל שהתורה לא פירשה דבר אלא סתמה וכתבה ובחוקותיהם וגו' ומסרה הדבר לחכמים והם אסרו דברים אלו לשאר בני אדם ולא ראו לאסרם לקרובים למלכות וכו'", יעויי"ש.
והב"ח מתרץ קושיא זו ד"מפי השמועה למדו שאין זה הלאו חל אלא על מי שרוצה להתדמות משא"כ בזה שקרוב למלכות הרי כוונתו היא כדי שלא יהי' לו גנאי שכשישב בתוכם במלבושים ותספורת אחרת וכו'".
והיוצא לן ממ"ש הב"י (בתי' הא') שישנו גדר חדש בהלכה - "הצלת ישראל". פי', שיש כח ביד חכמים להתיר לנציגי עם ישראל הקרובים לממשלה ועומדים בפרץ, לעבור על איסורי התורה אם עי"ז יוכלו לבטל גזירות לעתיד.
ולכאורה, וכנ"ל, גדר הצלה זו אינו בסכנה שעומדת לפנינו כעת, ושלולי השתדלותו עומדים חיי יהודי בסכנה, דא"כ מאי קמ"ל.
אלא הכוונה בשתדלנות של אשי ציבור יהודי היא, שמתירים לו לעבור על מ"ע ול"ת של תורה בהווה כדי שעי"ז (יהי' במצב ש)יוכל להציל נפשות ישראל אם יעמדו בסכנה ר"ל בעתיד.
אבל לכאו' היתר זה הוא לאיש ציבור שהולך להשתדל עבור בנ"י (ע"ד אבטולמוס בר ראובן, כמ"ש התוס' שם) אזי מתירים לו חכמים לעבור איסורים על סמך זה שבעתיד יעמוד כסניגור ללמד זכות על עמו ששלחו.
אבל בנדו"ד שנבחר ע"י ציבור או נתמנה לא (רק) לייצג את בנ"י, כ"א כנציג כל תושבי הארץ, ומשרתו אינה בגדר "לעמוד בפרץ לבטל גזירות" הרי לאו דוקא שיתירו לו חכמים לעבור על איסורי תורה על סמך זה.
לאידך - היום שיתכן מאד שבאם יתחדשו גזירות חדשות ר"ל ינצל את עמדתו וינסה לבטלם, ולכן אף שכוונתו לא הי "לעמוד בפרץ" סוכ"ס ישתדל להצלת ישראל. והרי האופן היחידי שאפשר לו להשאר במשרתו (להיות מוכן למצב של גזירות בעתיד) הוא ע"י שיתירו לו חכמים לעבור כעת על איסורי התורה.
ואולי יש לדון בזה מצד אחר שיהי' אפשרות להתיר לו בדיעבד בלי הגדר של "הצלת ישראל".
והוא ממה שמצינו בהדין של רופא יהודי הנקרא לטפל בגוי בשבת. וסוגיא שלימה היא בש"ס ופוסקים מה מותר לעשות משום איבה וכו', עד לפס"ד של אדה"ז (או"ח סי' של ס"ב) שבדבר שיש בו חילול שבת אסור.
ובאחרונים דנו והאריכו בזה בזה"ז שאנו גרים בין הגויים ומשתמשים ברופאיהם ורבו רופאי ישראל הנקראים לרפא גוי. ראה שו"ת חת"ס יו"ד קלא, ועוד. ונלקטו כמה מהדעות בזה בס' הלכה ורפואה ח"א ע' קכז ואילך.
וכמה מהלכים בזה להתיר:
א - ישנו החשש שע"י מניעה של טיפול רופא יהודי לגוי, יגרום בעקיפין מצב שרופא גוי לא יטפל בחולה יהודי ח"ו, ויש בזה משום סכנה ופקו"נ לישראל. ולכן מותר לטפל בגוי אף שיש בזה חילול שבת במלאכות דאורייתא.
ב - אם יוודע לשלטונות שרופא יהודי נמנע מלטפל בגוי יענש, א"כ הטיפול של רופא יהודי בגוי אינו כדי לרפאו, אלא כדי להנצל מעונש (אם אינו נוטל שכר ע"ז), והרי זה נכנס בגדר של מלאכה שאינה צריכה לגופה. ושוב אין בזה איסור מהתורה (לפוסקים שמלאכה שאצ"ל אסור רק מדרבנן), ולכן במקרים מסוימים אפשר להקל בזה.
והמקור לזה הוא בתשובות מהרי"ק (סי' קלז) בנידון יהודי שנאנס ע"י גוי ובישל עבור הגוי בשבת, היות והוא עצמו אינו צריך לאותו בישול הרי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה, שהרי כוונתו היא רק להנצל ע"י בישולו.
ג - היות ובזה"ז כל הנעשה במקום אחד נתפרסם מיד בכל העולם איכא לחשוש שזה יגדיל את השנאה עד לרציחה ר"ל, ולכן יש לדון בזה כסכנה מיידית ממש.
וביסוד ג' היתרים אלו, אולי הי' מקום להתיר בנדו"ד, כי אף שמובן שלכתחילה אסור לאדם להביא את עצמו למצב שיצריך לעבור על איסורי התורה (אם לא בתנאים דלעיל - פקו"נ בהוה, והצלת ישראל לעתיד) - אבל בדיעבד, שהגיע למצב כזה, אם יתבקש לחלל שבת למשל, בדבר שאין בו שום שייכות ליהודים הרי אפשר לצדד בא' מהסברות הנ"ל.
כי אם ימנע מלחלל שבת בדבר שאין בו שום שייכות לפקו"נ של אחבנ"י (ואפי' בדבר שאין בו פיקו"נ לגויים), יתכן שאם בעתיד יווצר מצב של סכנת נפשות רח"ל ימנעו מלהודיעו וכיו"ב, ולא יוכל לנצל עמדתו להצלתם של ישראל.
וכן אם יוודע בגויים שיהודי נמנע מלמלא את תפקידו באופן שגרם היזק וכו', יתגבר עי"ז שנאת העמים לבנ"י.
ועד"ז אם יוודע בבירור שע"י מניעה זו יענש (ולא רק שיפטרו אותו), אפשר גם להקל מטעם הב'. והדבר צריך בירור.
*) ענין זה מסובך מאד ומתחלק להרבה דרכים, והכוונה כאן היא לכתוב כמה נקודות בקיצור ולעורר לב הקוראים לחקור בזה הלאה.