שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד
בלקו"ש כרך יט (עמ' 296-297) מבאר השקו"ט בין עלי הכהן גדול ובין חנה לגבי תפילתה, שעלי היה סבור שאין מקום להתפלל על בקשות בענינים גשמיים ואפילו לא כזו של "ונתת לאמתך זרע אנשים" ולזה קרא "שכרות" של רצונות אישיים בעמדה לפני ה', וחנה השיבתו שכל מציאותה ותפילתה היא מפנימיות הנפש הקשורה בה' ("חבוקה ודבוקה בך"), ולכך הדגישה ונדרה שהבן יהי' "לה' כל ימי חייו".
וזה בא בהמשך להביאור (שם לפני זה) בענין התפילות ובקשות בר"ה ובשאר ימות השנה שאם כי להאדם נדמה שאלו רצונות אישיים אבל באמת זה חדור בהכרה פנימית שזהו כדי לבצע רצונו ית', דירה בתחתונים וכו'. עכת"ד הק'.
והנה: א) יש לבאר ההדגשה ב"ונתתיו לה' כל ימי חייו", שבכלל בן הוא צורך אנושי לאם, כמובן בהפס"ד (רמב"ם הל' אישות פט"ו הלכה יו"ד) ד"אף-על-פי שאינה מצווה על פריה ורביה צריכה היא לבנים לזקנותה" שיחזיקו בה לעת זקנתה וביום מותה יטפלו בקבורתה (שלכן "האשה שבאה לתבוע מבעלה ... מפני שלא ילדה ... כופין אותו להוציא") ומבאר הראגוצ'ובי (צפע"נ לרמב"ם שם) שאפילו אינה טוענת בעצמה שרוצה בנים להישען, כן הוא הפס"ד.
ולכן מובן שחנה ויתרה על ענין זה, ושמואל הי' מכל וכל מסור לעניני ה' וכו'.
ב) לכללות הביאור - יש לציין מ"ש בספרים (מובא בשם ה"תפארת שלמה") בדיוק לשון הכתוב (שמואל-א פרק א פסוק יו"ד) "ותתפלל על ה'" ולא "אל ה'" על צער השכינה וכו', שזה מחזק את המבואר בשיחה שענינה הי' לא בקשה אישית אלא בקשה לכבוד (ובגלל) ה'.
ג) במקומות רבים (ספרי דרוש וכו') מובא על גדולי ישראל שהשתמשו (גם בדרשותיהם לר"ה וכיו"ב) בפסוק (ש"א כ, כז) "מדוע לא בא בן ישי ... היום אל הלחם" לבאר מדוע לא באה הגאולה "גם תמול (א' דר"ה) גם היום (ב' דר"ה)" משום שהתפילה היתה כל כולה "אל הלחם" - בגלל עניני ובקשות גשמיות.
אבל כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו אוהבן וסניגורן של ישראל לא ניחא לי' בכך, ובהשיחה מבאר בדיוק להיפך: שבתוך התפילה על צרכים וענינים גשמיים בפנימיותה טמון הרצון בכל זה רק כדי לבצע רצון ה' - לתקן עולם ולהכינו לאלקות.
Download PDF