בכתובות (ה, א) אי': מפני מה אמרו אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בששי, שאם אתה אומר תיבעל בחמישי, למחר משכים לאומנתו והולך לו [ופרש"י: שאין משתה אלמון באלמנה אלא יום א' כדלקמן בפירקין (ז, א)]. שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה שלשה ימים, חמישי בשבת [פרש"י: יום חופה] וערב שבת [פרש"י: חיבת ביאה] ושבת. ע"כ.

ולכאו' קשה, דלקמן (שם) מבואר דיש חיוב שמחה שלשה ימים גם לאלמנה (ואפי' אם נשאת לאלמון), וא"כ למה הוצרכו לתקן שתנשא בחמישי, כטעם דאם לאו "למחר משכים לאומנתו והולך לו", והרי מחויב הוא לשמוח עמה ג' ימים, ואיך ילך לאומנתו למחר (ז.א. ביום השלישי).

ויתירה מזו: הגמ' שם מוכיחה שגם באלמנה צ"ל שמח עמה ג' ימים, מזה שאמרו "שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה ג' ימים", וכאן מובא ענין זה גופא כטעם למה צריך לינשא בחמישי, כדי שלא ישכים לאומנתו, - והרי היות שכוונת "שקדו וכו'" הוא לחייב שמחה ג' ימים, לכאו' זה צ"ל סיבה שלא תצטרך לינשא ביום חמישי, כי בלא"ה אסור לו להשכים לאומנתו, היות ומחויב הוא לשמוח עמה, ואיך מביאים זה כסיבה למה כן תנשא בחמישי.

וכ' ע"ז הריטב"א וז"ל: דמעיקרא מקמי הא דשקדו לא הוה לן אלא יום א' למשתה וכו' עד שתקנו שקדו, וג' ימים לשמחה האמורין לקמן, בתר דתקינו שקדו הוא דאמרי' לה. ואחרים פירשו, דמקמי שקדו תקנו ג' ימים לשמחה, והכא קתני שזה לא הי' חושש לתקנה, והי' משכים לאומנתו, לפיכך באו חכמים, ושקדו לעשות סייג לדבריהם, ואמרו להיות נבעלת בששי וכו'. עכ"ל. ובפשטות כוונת התי' הב' הוא שאף שחייבו חכמים ג' ימים שמחה, מ"מ יש חשש שיזלזל בזה, ולא יקיימו, לכן תיקנו שתנשא בחמישי, להבטיח שיהי' לה ג' ימי שמחה.

ולכאו' צ"ע בזה, דלמה חששו חכמים שיזלזלו בנ"א בתקנה זו של שמחה ג' ימים, שהוצרכו לתקן תקנה אחרת על גבה, (שתנשא בה'), יותר משאר תקנות שתקנו, וכי זו תקנה קשה ביותר (וכיו"ב) לקיים?!

וי"ל בזה ע"פ מה שכתבתי כבר במק"א שפעם נפגשתי עם הגאון הרי"ד ז"ל סאלאווייטשיק באיסרו חג סוכות, ושאלתי אותו אם ישב בסוכה בשמע"צ (כי הרבה אין נוהגים כן), וענה לי: בודאי, והרי כן מפורש בגמ' (סוכה מז, א) "והלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן" וכן פסק בשו"ע (סי' תרסח ס"א) "ובחוץ לארץ אוכלים בסוכה בלילה וביום מפני שהוא ספק שביעי ואין מברכין על ישיבתה". ואמרתי לו, שהרי יש בנו"כ השו"ע כמה ביאורים ללמוד זכות על אלה שאין יושבים. וע"ז ענה לי:

ביני ובינך אגיד לך מה באמת הטעם למה אינם יושבים. כי במס' שבת (כג, א), לאחר שמבאר שגם על מצוה מדרבנן מברכים, הקשה בגמ' דא"כ למה על הפרשת מעשר מדמאי אין מברכים, אף שמחוייבים מדרבנן להפריש. ואמר אביי "ודאי דדבריהם [פרש"י: כגון נר חנוכה] בעי ברכה, ספק דדבריהם [פרש"י: כגון דמאי שהפרשתו אינה אלא מספק] לא בעי ברכה. (ומק' בגמ':) והא יו"ט שני דספק דבריהם הוא ובעי ברכה (ומתרץ:) התם כי היכי דלא לזילזולי בה".

חזינן מגמ' זו שאם ישנו חיוב השייך לברך עלי', ובפועל לא תיקנו לברך עלי', יש חשש שיבואו לזלזל בו.

וזהו מה שבאמת אירע בנוגע ישיבה בסוכה בשמע"צ: היות ובכלל ישיבה בסוכה חייבת בברכה, הנה כשאמרו שבשמע"צ "מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן", באמת התחילו לזלזל בזה, ולכן אין יושבים. ע"כ תו"ד הרב סאלאווייטשיק.

הנה י"ל עד"ז בנדו"ד:

בכתובות (שם) מבואר דבתולה טעונה שמחה ז' ימים וברכה (ברכת חתנים, שבע ברכות) ז' ימים, ואלמנה טעונה שמחה ג' ימים וברכה רק יום אחד (עכ"פ אם נשאת לאלמון). ז.א. שאלמנה צריכה שמחה ג' ימים למרות שטעונה ברכה רק יום א', דלא כבתולה שבכל הימים שצריכה שמחה צריכה ברכה.

- הנה עפהנ"ל זוהי סיבה שבנ"א יזלזלו בהאי שמחה דאלמנה, כי הימי שמחה שלה שייכים לברכה (והא ראי' שבבתולה כל א' מהימי שמחה טעון ברכה), ואעפ"כ לא תיקנו להם ברכה, הנה מטעם זה אפשר שיזלזלו בזה. וכנ"ל.

וזוהי כוונת הריטב"א שהוצרכו חכמים לתקן שתנשא אלמנה בה' להבטיח שיהיו לה ג' ימי שמחה, אף שבלא"ה חייבים בהג"י שמחה, כי חששו שיזלזלו בזה, מטעם שלא תיקנו לה ברכה בימים אלו.