שליח כ"ק אדמו"ר - קנזס סיטי
בגליון תתב ע' 35 הקשה הרב נחום גרינוואלד שי' עמ"ש בתניא פ"כ: "...אולי יערה עליו רוח ממרום ויזכה לבחי' רוח משרש איזה צדיק שתתעבר בו לעבוד ה' בשמחה אמיתית כדכתיב שמחו צדיקים בה' וכו'". דלכאורה בכל ספר התניא אין זו ההגדרה של דרגת הצדיק גמור, אלא מואס ברע לגמרי ומתענג על ה' ושיש לו אהבה בתענוגים וכו', אך לא הגדרה זו.
והנה אולי י"ל בזה, אשר ידוע שמהחילוקים בין אהבה לשמחה הוא שאהבה הוא ה"פנימי" ושמחה הוא ה"חיצוני" דאהבה, וכמבואר בדא"ח בארוכה.
והנה, הדגשת רבינו כאן היא איך יכול הבינוני להגיע למדת האמת - "למיאוס הרע באמת","לשמוח בהוי' באמת", וש"תתקיים בו באמת השבועה שמשביעים תהי צדיק".
והנה, באם "יזכה לבחי' רוח משרש איזה צדיק שתתעבר בו" הרי קיימת החשש שעכ"ז עבודתו עדיין אינו באמת, וה"ה כמו שאמר רביה"ז - בסיפור הידוע - "אז נישט זיי ברענען, נאר ר' חיים חייקל ברענט אין זיי."
זאת ועוד: רבינו כותב אשר ה"יערה עליו ... ויזכה" הוא רק בנוגע לשמחה, "לעבוד ה' בשמחה אמיתית". ולכאורה צ"ל, למה לא יפעול ה"עיבור" שגם בנוגע הרע יהי' מאוס אצלו ב"אמת" ולא רק "נמאס קצת באמת"?
ולכאורה הטעם ע"ז הוא כמו שכותב רבינו אשר "דבר המסור ללב, דהיינו שיהא הרע מאוס ממש בלב ושנאוי בתכלית שנאה או אפי' שלא בתכלית שנאה הנה זה אי אפשר שיהי' באמת לאמיתו אלא ע"י גודל ותוקף האהבה לה' בבחי' אהבה בתענוגים להתענג על הוי' מעין עוה"ב ... ואין כל אדם זוכה לזה וכו'".
והנה, גם עם ה"עיבור" דרוח מהצדיק פשוט הדבר שהבינוני אינו מגיע למדריגת "אהבה בתענוגים", וע"כ א"א לו להגיע למדריגה שהשנאה והמיאוס יהי' אצלו ב"אמת" - רק "נמאס קצת באמת" - מכיון אשר "כפי גודל ערך האהבה להוי' כך גודל ערך להס"א והמיאוס ברע בתכלית, כי המיאוס הוא הפך האהבה ממש כמו השנאה" (פ"י).
וכמו שהוא בנוגע להשנאה ומיאוס ברע, כמו"כ בנוגע למדת האהבה בהבינוני. והיינו, שהעיבור אינו פועל על הבינוני אהב"ת, שכנ"ל הרי"ז לא מדריגתו ולא עבודתו הוא, ומה שכן נמשך מה"עיבור" זהו ענין שכן שייך לבינוני, וזוהי אשר עכ"פ החיצוניות דאהבה - והיינו השמחה - יהי' אצלו "בשמחה אמיתית".
ולזה "משתמש כאן רבינו בהגדרה חדשה על עבודת הצדיק" כי המדובר כאן הוא לא על עבודת הצדיק מצ"ע, אלא איך שזה יכול להיות נמשך באופן אמיתי בעבודתו של הבינוני.
Download PDF